יום אחד אתה תקום בבוקר ותגלה שנשבר לך הזין. פיזית הכל אמנם יישאר במקום, יכול להיות אפילו שאיזו זקפת בוקר תזכיר לך את זה. אבל הזין הפנימי שלך, זה שפעם היה נעמד דום כשהיית מקלף את הצלופן מאריזה של דיסק חדש, או מקבל קידום בעבודה, או אורז לקראת נסיעה לחו"ל, פשוט נשבר. לא עובד יותר.
זה כמו הווידיאו שלך, שלא הפעלת שנים, ועכשיו כשאתה רוצה לראות איזה קלטת ענתיקה, הדבר היחיד שהוא מסוגל לעשות זה להסתכל עליך בעצב בעין האדומה היחידה שלו, ולהשתתף בצערך. זה לא יפחית אפילו מילימטר מהצער שלך. כל מה שיבוא לך לעשות זה לפתוח את החלון ולהעיף אותו החוצה. אם הוא שבור מבפנים אז שיתרסק גם מבחוץ המניאק.
אבל אז אתה לוקח אוויר, בכל זאת לא כדאי להתנהג כמו מופרע ליד הילדים, ונזכר בעצמך, ביום שהבאת את המכשיר הזה מהחנות, מנומנם בקופסת קרטון ומרופד בעיגולי קלקר ששנים מאוחר יותר עוד הסתובבו במגירה של התחתונים. הזין הפנימי שלך תפקד אז כמו שצריך. לכבוד המכשיר החדש הבאת כוננית חדשה, השקעת בספריית סרטים לגיטימית ברובה, היית מצלם את הילדים ומראה להם את עצמם, הלוך וחזור, עד שהסרטים נשחקו מרוב שימוש.
עד שלכולם נשבר מהווידיאו. הילדים מצאו עיסוקים אחרים, ה DVD- הראשון הגיע, הקלטות העלו אבק והמכשיר הפסיק להיות אופנתי. ממש כמו הכוננית. מבחוץ הוא המשיך להיראות אותו דבר, אבל בפנים, משהו הפסיק לעבוד.
נשבר לך הזין מהעבודה שלך, שלפני עשר שנים נחשבה לחלום של כל מי שהכרת. עיסוק שעושים עליו סדרות טלוויזיה. פעם היא הייתה שולחת אצבעות לתחתונים שלך כל בוקר, ומתחננת בלחישה לחה שתלטף אותה ותמעך אותה ותפרק לה את הצורה ותעשה לה דברים שאף פעם לא עשו לה. אחרי כל כך הרבה זמן יחד, אתה יודע שכבר עשית לה את כל מה שחלמת לעשות, ושבעצם היא לא הרפתקנית גדולה כמו שחשבת שהיא.
כשאתה יושב עם אלה שרק עכשיו התחילו את הדרך, בתולים עם תקוות גדולות ועיניים נוצצות, אתה בקושי מתאפק מלספר להם שכבר היית שם, ועשית את זה, את כל מה שנשבעת לעשות, ושבסופו של דבר, זה לא משהו.
גם האישה שלך, שפעם לא יכולת לעבור לידה בלי שיעמוד לך מבפנים או מבחוץ, נראית לך שחוקה כמו קלטת פורנו מהאייטיז. היא באמת בסדר, נראית טוב, ומצחיקה, ומפעם לפעם אתם גם נותנים עבודה ביחד, בעיקר בשביל הזיכרונות, אבל כדי להחזיר את ההתרגשות מהעבר אתה צריך לשתות כמו לוויתן, וכשאתה שותה כמו לווייתן אתה נופל לשינה, ואין לך כוח אפילו לנשיקת לילה טוב.
את ההתרגשות שהייתה מציפה אותך כל פעם שאחד הילדים היה קורא לך, מחליפה תנועה אוטומטית של היד לכיוון הכיס או לעבר האוזניים למטרות הגנה מרעש. והם בעצמם כבר מתייחסים אליך כמו לזקן עם פתיל קצר ושני תפקודים עיקריים: מימון והשכנת שלום, במקרים בהם נשקפת סכנה לנזקי גוף בלתי הפיכים.
יום אחד אתה תקום בבוקר ותגלה שנשבר לך הזין. נשבר לך מהבית ומהאישה ומהאוטו ומהעבודה ומהילדים ומהחברים. והאלכוהול לא עוזר והסמים לא עובדים והתרופות משקרות, כי בעצם אם נשבר לך ממשהו, זה רק מעצמך.
נשבר לך מקו השיער הנסוג ומהכרס הקטנה, ומהקריירה המדשדשת והאוטו החבוט ומכשירי החשמל הישנים שלא עובדים. ואתה מנסה להחליף אותם, ולגוון אותם ולהזיז אותם רק כדי לגלות שהכל נשאר בעצם אותו דבר, כי באמת, הכי נשבר לך מעצמך וכשנשבר לך מעצמך שום רופא לא יוכל לתקן את זה.
יום אחד, כשתקום בבוקר ותגלה שנשבר לך הזין, כדאי שתתחיל לברר עם עצמך מה קורה. אחר כך אולי תצליח גם לתקן אותו, ואחר כך את כל העולם.
שיהיה ברור: לא באתי להמליץ לך איך לתקן משהו, בטח לא את הזין שלך. זה רק הדרך שלי לעבור את משבר אמצע החיים שלי. אני מתכוון לעשות את זה כל שבוע, לעבור בכל התחנות הידועות והידועות פחות, ולמדוד איך כל אחת מהן השפיעה על זקיפות קומתו של הזין הפנימי שלי. אם ייצא לך מזה משהו, יופי, ואם לא, אז שרפת עוד כמה דקות באינטרנט. לפחות כאן לא תצטרך לכבות את המסך כשהילדים ייכנסו לחדר.
