ק' שואל: חברה שלי הכניסה לי בהפתעה בפעם הראשונה אצבע לתחת כששכבנו, וכנראה שהיא פצעה אותי עם הציפורן וירד לי מלא דם. זה היה נורא, אני נלחצתי ויצאתי עליה, אבל היא בכלל עשתה את זה כי לפני כמה זמן באמת אמרתי לה שאני רוצה לנסות את זה. היא נעלבה, אבל המשכנו הלאה. הבעיה שמאז אני לא מצליח לגמור איתה. בשלב מסוים אני מאבד את הזקפה כי אני טרוד בלחשוב על מה שקרה. שכבנו פעמיים מאז והיה על הפנים, אני תקוע על המקרה הזה וחושב רק על איך בכיתי ככה מולה כמו ילד ודיממתי על מיטה ויצאתי מפרופורציות. בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה תחזירי לי את הזקפה.
אני לא יודעת מה אתה חושב שקורה כאן, אבל לא משלמים לי כדי לתת זקפות לגברים. וגם אם היו - מתברר שאחרי סגר ממושך אני יותר סוג החומר שמשתמשים בו כדי לסרס פדופילים. אבל לא על הצרות שלי אנחנו מדברים.
בוא נתחיל בחמאה. מכמאה. סליחה - מחמאה, פשוט לא יוצאות ממני הרבה כאלה. אמנם זה היה ניסיון כושל, אבל איזה כיף לכם שאתם נמצאים בזוגיות בה אתה מרגיש מספיק בנוח כדי לשתף את הפרטנרית שלך בדברים שאתה רוצה שייקרו במיטה והיא מרגישה מספיק בנוח כדי לנסות אותם. זה לא מובן מאליו והרבה זוגות מתקשים בחלק הזה, שנחווה המון פעמים כמאיים ומביך. עכשיו, נעבור לטראומה שלך.
סקס בחיים האמתיים מורכב גם מפדיחות ובאסות. לא מספרת מאיפה אני יודעת את זה, אבל יש לפעמים "אופס הפלצתי", וגם קצת "אופס, גמרתי", ולפחות פעם אחת של "אחחח כן איתי! אופס, מתן!". ולפעמים, מה לעשות, יש גם "אופס גרמתי לך לדמם מהרקטום". זה בדיוק מה שנקרא - "שיט האפנז". כל עוד זה לא היה בכוונה והבהרתם שעדיף בלי אלמנט של הפתעה ואתם יודעים שצריך להתייחס לאיברים מסוימים בעדינות - אז הכל טוב. כלומר, ברמת הזוגיות.
ברמת האינטימיות - הפתעה! נשמע שגם שם הכל טוב. מה שלא טוב הוא זמני מאוד וקורה רק בראש שלך. ואני לא מתכוונת לזה בטון מזלזל (אני יודעת, זה חדש) אלא מרגיע, כי המשמעות היא שהכל פתיר. קרה ביניכם המקרה הזה, שבטוח היה מבהיל ולא נעים לשניכם, ואתה אומר שמה שמפריע לך זה שאתה לא מפסיק לחשוב על התגובה שלך, שאני מניחה שמאוד לא תואמת את הפרסונה שיש לך כשאתה חווה עוררות מינית ושוכב עם זוגתך. הפער בין כמה סקסי אתה רוצה להרגיש בזמן קיום יחסי מין לבין כמה לא היית ברגע התקרית - מקשה עליך (בחירת מילים מקרית) להתחבר למקום הזה בחזרה.
אז איך תעשה את זה? פשוט תפסיק לעשות מזה עניין ולהלחיץ את עצמך. נניח, אתה אומר לעצמך ש"מאז אני לא מצליח לגמור", אבל ה"מאז" הזה מייצג רק עוד פעמיים ששכבתם, לא חצי שנה. אולי זה פשוט לא היה מספיק זמן כדי לשכוח באמת מהחוויה הזו. וחוץ מזה, אז היא ראתה אותך בוכה ומדמם - אז מה? ברור שזה לא כיף, אבל אני מבטיחה לך שאתה לא סקסי או גברי פחות בעיניה רק בגלל איך שהגבת לאצבע בתחת בהפתעה.
אפרופו הפתעות: אנחנו לא מכירים, אז אפשר להתחיל פניות אלי ב"היי, מה נשמע?", לפני שמספרים לי על פי הטבעת. נימוס בסיסי יו נואו.
אביב שואל: התחתנתי בגיל צעיר עם החברה מהתיכון. עכשיו אני בן 27, גרוש טרי עם ילד. הרבה נשים שיוצא לי להכיר מוותרות על אפשרות לקשר איתי כשהן שומעות שאני אבא. נמאס לי להרגיש סוג ב' בעיני נשים ואני לא יודע איך אפשר לצייר את התמונה בצורה שלא תבהיל אותן.
אני אקח את השאלה שלך ואשאל אותה אחרת - למה שתרצה בכלל לצייר תמונה לא נכונה ולא מדויקת של החיים שלך
אתה גרוש, ועוד בגירושים טריים, עם ילד ורק בן 27. בוא נוותר על הפוליטיקלי קורקט - אתה מה שנשים צעירות רווקות יקראו לו "תיק". יש לך גרושה שאתה מחויב לה, יש לך ילד שאתה מחויב לו ועברת הרבה. זה לא טוב או רע - זה פשוט המצב.
אבל חבל שאתה מרגיש "סוג ב'", כי בדיוק כמו שאתה תיק - גם אני תיק. אין לי ילדים ואני לא גרושה, אבל מספיק לקרוא טור אחד שלי כדי לדעת שאני לא בדיוק זכייה בלוטו. אז לי יש את התיק שאני סוחבת ולך יש את שלך ולכל אחד אחר ואחרת יש את שלהם. אני לא מרגישה בגלל זה סוג ב', אני פשוט יודעת שיש גברים שיכולים ורוצים לקבל אותי ויש כאלה שלא (אוקיי, אוקיי - רק אחד קיבל וכל השאר לא). וזה בסדר.
מה שיקרה אם תייפה את המציאות זה שאולי תצא עם יותר נשים - אבל עם הנשים שלא נכונות בשבילך, כי הן לא באמת יודעות מהי חבילת החיים שלך ואם הן יכולות להתחייב אליה או לא. וכל הנשים שמלכתחילה מבטלות אותך כאופציה רק על היותך גרוש ואב לילד - הן נשים שאתה גם ככה לא רוצה לצאת איתן, נכון?
חוץ מזה, אתה גרוש טרי, עם ילד, בן 27. אני לא יודעת מה המצב הרגשי שלך ומה בדיוק קורה עכשיו בחייך, אבל היית עם אותה אישה מאז גיל ההתבגרות כעשור, אז אולי אל תמהר לקפוץ לתוך מערכת יחסים חדשה לפני שאתה מתרגל לשינוי הסטטוס הזה. ובטח אל תמהר להתאכזב אם אתה רוצה מערכת יחסים אבל היא עדיין לא קורית.
אם גם לכם יש שאלות על זוגיות, מין, יחסים ואהבה, אתם מוזמנים לפנות לנאוה מרקו בפייסבוק או במייל. אבל תזכרו שמעולם לא אמרנו לכם שכדאי לכם לפנות