באה לעזרה: "הצעתי לה נישואים והיא הגיבה בצורה מבאסת"

אם נדייק - אתה לא בבעיה, אלא במספר בעיות, ואף אחת מהן היא לא מה שחשבת. הבעיה הראשונה היא חוסר המודעות והפרופורציה, אבל נראה לי שהצלחתי להעביר את הנקודה הזו. השנייה היא שבכלל אכפת לך מזה שהיא תשוויץ בטבעת ובהצעה מול כולם.

 

במילים שלך, אכפת לך מזה עד כדי כך שרבתם על זה במשך שבועות. ומה אם היא הייתה הכי מרוצה מהטבעת אבל בכל זאת לא היה מתחשק לה לשתף את כל העולם ואשתו? עדיין היית מתבאס עד כדי כך שלא כולם רואים ויודעים? זה גורם לי לחשוב מה באמת חשוב לך בהצעה הזו. כלומר, אפשר להבין למה בא לך לשתף ולהשוויץ ולהראות - אבל זה כל כך מינורי בכל ההחלטה שחייב להקדיש רגע מחשבה לסיבה שזה כל כך מציק לך, בלי קשר למידת שביעות הרצון שלה.

 

הבעיה השלישית היא מה שהטבעת מייצגת. על פניו נשמע שארוסתך ממש אנוכית וקטנונית, כי הטבעת - בדיוק כמו הפוסט בפייסבוק - אמורה להיות חסרת ערך לעומת התמונה הגדולה. הרי ברור שמה שאמור לשמח אתכם באמת היא האהבה שאתם חולקים והעתיד המשותף שעוד יבוא, נכון? רק שלא נכון - כי החיים הרבה יותר ציניים מזה ואתה חייב לזכור שעבור כל אחד מכם הטבעת מסמלת משהו אחר.

 

קודם כל, צריך להבין שהיא זאת ש"נתקעת" עם החפץ הזה לתמיד, והגיוני שהיא תרצה משהו שהוא הטעם והסגנון שלה. שנית, היא אמרה לך את זה די ברור - היא רוצה להשוויץ בטבעת שנראת מושקעת ויקרה ואולי גם קצת מעוררת קנאה. למה? כי שנים של מסרים מהסביבה, תקשורת, פרסומות, סרטים וסדרות גרמו לה לחשוב שגודל ואיכות הטבעת והאבנים מהווים קשר ישיר לגודל ואיכות האהבה. יותר מזה - הם חינכו אותה שזה יהיה הרגע הכי מכונן וחשוב ורומנטי בחייה, מה שאומר שהסיכויים שלכם לענות ברמה מושלמת על הציפיות המופרכות האלה בהכרח שואפים לאפס. או יותר נכון - 0.30 - כי זה הכי הרבה קראט שתוכל להרשות לעצמך.

 

 

הבעיה הרביעית היא שאתה חושב שמישהו מכם אמור להיות צודק -  קודם כל כי שניכם טועים, אבל גם כי זה בכלל לא עניין של צדק. שניכם צריכים לקחת רגע ולעשות חושבים עם עצמכם - אתה על חשיבות החיים הווירטואליים עבורך, והיא על חשיבות הטבעת עבורה. בכל מקרה, אני לא חושבת שצריך עד כדי כך להיפגע מזה שהיא מתבאסת. הרגע של ההצעה כל כך טעון רגשית שלפעמים גם זה קורה ואתם לא הראשונים לחוות את הרגש האנושי הזה. נשמע גם שאיפשהו בתוכה היא יודעת שזה לא מספיק חשוב בשביל לגרום לך להוציא על זה יותר ממה שאתה יכול, כי היא הבהירה לך שזה באמת בסדר והרגש הלא רציונלי הזה יעבור לה.

 

וכל זה אומר שהבעיה הכי גדולה בכל הסיפור, היא ששניכם כשלתם בלהבין שאין לכם בעיה בכלל, בטח לא אחת שהיא "ממש בעיה" שדורשת ממך לשלוח שאלה בעילום שם לכותבת טור שאתה לא מכיר. דיברתם על זה, פתחתם את זה, היא הסבירה מה היא הרגישה, שניכם הבנתם אחד את השנייה והמשכתם הלאה. מה אני אגיד לך רן? צרות של עשירים. אוקיי, סליחה - של המעמד הבינוני. 

 

ברשותך אלעד, אני אחזור רגע לרן רק כדי לומר - רואה גבר? זו למשל "בעיה".

 

עכשיו בחזרה אליך אלעד: ברמה האישית יש אלפים שמזדהים איתך, גם אני ביניהם. קשה לחתוך ולסיים כל קשר חשוב, אז בטח אחד של 8 שנים שכנראה גם הייתה אהבתך הראשונה. אתה יודע שצפויים לך מיד אחר כך ימים של כאב, התגברות, ניתוק והסתגלות לחיים אחרים וזה גורם לך לדחות את הקץ. אבל... באיזו חוצפה בדיוק אתה דוחה אותו?

אתה פוחד שהיא לא "קולטת אותך"? היא בן אדם, לא קו טלפון. עד שלא תעביר לה את המידע באופן ברור, לא תהיה לה את יכולת הקליטה. וכל עוד אתה נשאר איתה, נחמד או לא, בוודאי שהיא חושבת על העתיד ולאן זה הולך ומקווה לקבל את הסיומת החיובית ביותר עבורה. אם כולם מדברים מסביב על חתונה ואתם כבר בגיל שזה הגיוני ויש ביניכם עבר פורה - אתה לא נותן לה שום סיבה לחשוב אחרת. 

 

מרגיז שאתה מצדיק את ההישארות שלך בזה שאתה מפחד. אז אתה מפחד, אבל אתה לא ילד בן 3. בכל יום שאתה יודע שאתה רוצה לסיים את זה אבל נשאר איתה כי אתה מפחד מהלא ידוע - אתה הופך לאפס אנוכי גדול יותר משהיית אתמול. זה לא הוגן כלפי עצמך, אבל זה עוד יותר לא הוגן כלפיה, כי היא בכלל לא מודעת למצב. אתה משלה אותה, אתה מבזבז לה את הזמן ואתה מגדיל את עוצמת הפגיעה בה. כי הדבר הכי פוגע מלדעת שהבן זוג שלך לא רוצה אותך כבר כמה חודשים, הוא לדעת שהוא לא רוצה אותך כבר כמה חודשים ויום. 

 

חוץ מזה, כמו כל אחת בעולם - מגיע לה לדעת שלא מאוחר מדי בשבילה לנסות להשיג את דיקפריו.