א.ב שואל: בכל קבוצת ווטסאפ אצלי שיש בה רק גברים, רצים מדי פעם תמונות וסרטונים של נשים. הרוב פורנו תעשייתי מגוחך שבאמת עובר בשביל הצחוקים, אבל לפעמים צצים גם דברים אישיים שזולגים החוצה. זה תמיד גורם לי לתהות למה נשים לוקחות את הסיכון ומצלמות תמונות אינטימיות שלהן. אני רוצה להבהיר שאני לא מאשים אותן, אבל אני לא מבין איך זה שמבחינתכן זה שווה את הסיכון. קיבלתי גיפט קארד של 500 שקל מהעבודה ואני מוכן לשלוח אותו בתמורה לפרסום השאלה!
מכיר את המורים שנותנים פידבק לתלמידים? אז "שאלה מצוינת!", וגם ממש ממש ארוכה. והתשובה שלי, כרגיל, לא פחות.
למה אתה נמצא על הכביש אם אתה יודע שתמיד יש סכנה שאיזה אפס אחד יעלה שיכור על ההגה? למה אתה עולה על טיסה אם יכול להיות שמחבל עומד להשתלט עליה? למה לבזבז את הגיפט קארד שקיבלת מתנה מהעבודה על כתבת שבטוח תקטול אותך בטור שלה? כי ככה מתנהג גבר מושלם - קודם כל, וגם כי אלה הסיכונים שאתה לוקח בלחיות. נו, אתה מכולם יודע - זה א.ב.
כל אחד בוחר את הסיכונים שהוא מרגיש בנח לקחת בחיים - לעלות באוגוסט לאוטובוס צפוף שיוצא למאה שערים, להזמין שוקו עם החומוס, להשתמש בקונדום שקיבלת בחינם, למזוג חלב לקפה בלי לבדוק את התאריך, לשלוח שאלה אישית לכתבת שאי אפשר לסמוך עליה - והסיכון במקרה המדובר הוא לא בלצלם תמונה אינטימית, אלא בלסמוך על זה שאנשים כמוך הם לא פח אשפה.
נכון - אני לא מכירה אותך, אני לא יודעת איזה מן בן אדם אתה ועד כמה מדהימים החברים שלך, אבל אני כן יודעת (הכל!) שאם אתה מעביר הלאה מדיה מהסוג הזה - מסתכל, בוחן, צוחק, מחייך, מאונן, שומר או עושה אפילו זום - אתה הסיכון שלי. אם אתה עושה כל דבר אחר שהוא לא מחיקת המדיה וכאפה וירטואלית לחברים שלך - אתה סכנה לי, לנשים, לאנשים שאתה אוהב ולכל שאר החברה. וכן, זאת אמירה דרמטית, אבל א'- זה הטור שלי והמקום שלי לזרוח, וב'- מה לעשות שהיום הבריונות האמתית לא קורית רק ברחוב עם סכין ואקדח, אלא בכל מקום שיש לך מקלדת וחיבור ל- Wi-Fi.
אבל בוא נדבר רגע על הניסוח שלך: "אני לא מאשים אותן, אבל". ברגע שאתה כותב 'אבל' אתה בעצם מתכוון 'תבטלי את המשפט הקודם, כי החלק הבא הוא החשוב'. והחלק הבא הוא 'איך זה שווה לכן את הסיכון?'. אז קודם כל - אתה כן מאשים, כי אתה אומר - אתן יודעות שזה מסוכן אבל עושות בכל זאת, אז מה ציפיתן שיקרה? ואתה צודק, רק לא במובן שנדמה לך.
זה באמת לא שווה את זה. שום דבר לא שווה תמונות אינטימיות שלך שמודלפות החוצה. אבל אף אחד לא עושה את זה מתוך מחשבה ש"זה יהיה שווה את זה". באותה מידה אני יכולה לומר לך שבכל פעם שאתה יוצא מהבית, אתה לוקח על עצמך את האחריות שמישהו יפרוץ לך אליו - וזאת לגמרי תהיה אשמתך אם זה יקרה, כי הרי חשבת שזה שווה את זה. זה נשמע הגיוני כמו ניצחון של הרצוג בבחירות. או כל ניצחון שלו, לצורך העניין. אגב מניסיון, החומוס עם השוקו - באמת לא שווה את זה.
שנית, אתה חייב להבין שהמרחב האישי והפרטי היום הוא כבר מזמן לא משהו שאתה יכול למדוד בסרגל. זה גם האימייל שלי, הפייסבוק שלך ובטח שהמדיה על מכשירי הדיגיטל האישיים. נכון, כולנו מודעים לזה שיש לאנשים גישה, אבל אני באמת צריכה להזכיר לך שזה לא אומר שמותר לקחת? מה שאתה לא מבין (אל תדאג, אני לא אעבור איתך על כ-ל מה שאתה לא מבין, כי אני מוגבלת במקום) זה שלא מדובר פה ב"לקחת סיכון" אלא בלקחת שליטה. ואני לא צריכה לאבד את השליטה על השגרה שלי ועל עצמי ועל הדברים הממש הגיוניים שבא לי לעשות, רק כי יש אנשים שבא להם לעבור על החוק.
אז בוא נסכם שלושה דברים, אוקיי? 1 - בוא לא נמשיך להיות חברים של אנשים ששולחים מדיה מהסוג הזה. 2 - בוא לא נדמיין שזאת אחותך, אמא שלך או חברה שלך ופשוט נקבע סטנדרט להיות אדם הגון. 3 - בוא נשלח את הגיפט קארד לראול ולנברג 12, ונציין על החבילה שזה לידי נאוה מרקו. אני מקבלת גם צ'קים, מזומן ואוכל.
דן-דן שואל: אני עוקב אחרייך כבר כמה שנים, ואני רוצה לומר שאת הבן אדם הכי חופר בעולם. אנשים שואלים אותך שאלה פשוטה ואת פשוט מעייפת עם התשובות שלך. באמא שאת אוכלת את המח. מה הבעיה שלך לענות למישהו בשתי מלים?!
לך תזד**ן?
>>> גם לכם יש שאלות על יחסים, נשים ומה שביניהם? אתם מוזמנים לפנות לנאוה מרקו במייל או בפייסבוק, ולתת דרור ליצרים המזוכיסטיים שלכם. עד שהיא תענה לכם, אתם יכולים לעשות עוד שיעורי בית עם "הולכת על ביצים".