הכי גבר
נגיד שאתה יושב ראש של מפלגה לא קטנה, נגיד שבמפלגה הזו יש בחירות פנימיות ולמרות כל העבודה שנתת, המון אנשים שאתה לא אוהב – ואפילו גילה גמליאל – תפסו אחלה מקומות ברשימה לכנסת. אם אתה גבר אז אתה הולך הביתה ושואל את עצמך "איפה טעיתי?", אבל אם אתה גבר גבר כמו ביבי, תוצאות אמיתיות זה לא משהו מאוד מרגש מבחינתך, אז אתה רץ לבית המשפט ומבלבל אותו עם טקסטים שאף אחד חוץ ממך ומאופיר אקוניס לא מצליח להבין. "חברים אני צריך אתכם" מפחיד אותנו ביבי מכל באנר מזדמן. אני לא מאמין לו. ביבי לא צריך אף אחד חוץ מביבי.
הכי בייב
Powder Blue, או "אבקה כחולה" כמו שבטח יקראו לו בעברית, הולך להיות סרט על כמה טיפוסים מלוס-אנג'לס שנפגשים במקרה בערב ראש השנה. יהיו שם פטריק סוויזי, כריס כריסטופרסון ופורסט וויטיקר, שזה יופי, אבל הנה הסיבה שאני הולך לראות את הסרט כשהוא מגיע לארץ: ג'סיקה בייל. ג'סיקה, בייב השבוע שלנו, משחקת בסרט חשפנית עם רצועות עור. ולפי איך שזה נראה מהטריילר, היא משחקת מעולה. אם אין לך כוח לכל הטריילר, אגב, האקשן מתחיל בסביבות 1:15
הכי חינוכי
"אני גרה בתל-אביב ושם זה מותר", אמרה להגנתה המורה לאזרחות שנתפסה מגדלת תשעה שתילים של גראס. מורתי, ברשותך שתי שאלות: א: ממתי זה נהיה מותר בתל-אביב? ב: למה לא מודיעים לי כזה דבר? גם בית המשפט לא ממש קיבל את הטענה ושחרר את הגברת בתנאים מגבילים, כדי שתוכל להכין את התלמידים שלה לבגרות. תמיד חשבתי שמי שבוחר להיות מורה בישראל צריך להיות מנותק מהמציאות ואם הגברת הצליחה לעשות את זה בעזרת חומרים שהיא מגדלת בבית, יכול להיות שהיא הייתה צריכה ללכת דווקא על חקלאות.
הכי בירה
נכון שנשבעתי לא פעם שאותי לא יתפסו חי בנמל תל-אביב, אבל השבוע אאלץ לוותר על עקרונותיי ולהיכנס למתחם לרגל פסטיבל הבירה DECEMBEER. למה אאלץ? כי למרות השם הדבילי והעובדה שלא צפויות יותר מדי הפתעות בין הבירות המשתתפות, נראה לי שהולך להיות מאוד שווה להגיע לשם. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הבירה בישראל שבה כל היבואנים והיצרנים הגדולים מוכנים להיפגש תחת קורת גג אחת. התוצאה: לא פחות משבעים וחמש בירות יוצגו באירוע. ואם זו לא סיבה לוותר לרגע על העקרונות ולהיכנס לנמל, אני לא יודע מה כן. פרטים וכרטיסים כאן.
הכי מצער
בסביבה היומיומית שלי, אני לא נתקל ביותר מדי נימוס. אפילו השילוש הקלאסי "תודה, סליחה ובבקשה", די איבד את זה. כמה ימים באמסטרדם החזירו לי את האמונה בישראלי הרגיש והמנומס. כל מי שהתקשר אלי ושמע שאני בחו"ל, נתן התנצלות כאילו הוא תפס אותי באמצע לוויה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה. חברים, בשביל זה בדיוק לקחתי את הטלפון, כדי לדבר איתכם. את הצער, החמלה והנימוס שגייסתם כשגיליתם שאתם מפריעים לי באמצע הקופישופ, תשמרו למקרים מצערים באמת.