הפעם הראשונה שבה נחתתי באיסלנד הייתה שבוע אחרי שהמדינה פשטה רגל. הבנקים הולאמו, הבורסה היתה סגורה, הקרונה האיסלנדית קרסה והתושבים ראו בחשש כיצד המשכנתאות צמודות-המט"ח שלהם מכפילות את עצמן. היו הפגנות מול מבנה הפרלמנט הקטן במרכז רייקיאוויק. החשיכה הקדימה בחמש דקות כל ערב. מנופים עמדו דוממים באתרי בנייה שוממים ברחבי העיר. זה היה כאילו הכסף, ששטף את האי בשנות הבום הכלכלי, קפא.
ספק אם משבר האשראי של קיץ 2008 גרם לתוצאות כל כך ספקטקולריות באיזושהי מדינה אחרת. תושבי איסלנד, שחשבו כי השגשוג הכלכלי שלהם נובע מחוש טוב לעסקים ומנכונות לקחת סיכונים, גילו באוקטובר 2008 שהמערכת הבנקאית שלהם הייתה כושלת ומושחתת, ובסיוע רשלנות בפיקוח מצד הממשלה הצליחה להוביל את המדינה כולה לפשיטת רגל. לפני שהולאמו, שלושת הבנקים האיסלנדיים "לנדסבנקי", "קאופתינג" ו"גליטניר" היו חייבים 40 מיליארד יורו לנושים ברחבי העולם, בעוד שהתוצר הלאומי הגולמי האיסלנדי השנתי כולו הסתכם ב-11 מיליארד דולר. ראש הממשלה דאז, גייר הארדה, לא ברר מלים בנאום חירום שנשא לאומה. "שאלוהים יעזור לאיסלנד", הוא אמר.
שמונה שנים לאחר מכן, נראה שאיסלנד עזרה לעצמה. הזעם הציבורי הוביל להעמדת בנקאים ופקידי ממשל למשפט, וכמה מהם אף נשלחו לכלא. הבנק המרכזי האיסלנדי פיחת את המטבע, מה שעודד את התיירות ואת יצוא הדגים, שני מקורות ההכנסה העיקריים של איסלנד. האבטלה בימים אלה עומדת על 4% בלבד. בעוד שאירלנד ויוון, שתי מדינות שסבלו קשות כתוצאה מהמשבר הכלכלי של שנת 2008, עדיין מדשדשות, האיסלנדים נמצאים בתחושה שהם נחלצו מהמשבר. המנופים חזרו לנוע ברייקיאוויק, והפעם הם בונים מלונות לגלי התיירים החדשים.
מה שהופך את הקיץ הזה למושלם הוא העובדה שנבחרת איסלנד, המנוהלת על ידי צמד מאמנים שאחד מהם הוא רופא שיניים פעיל, העפילה השנה ליורו. לראשונה בהיסטוריה של המדינה הצעירה (איסלנד הכריזה על עצמאות מדנמרק ב-1944) תופיע הנבחרת שלה בטורניר כדורגל בינלאומי גדול. ביום שלישי הקרוב, ב-22:00 שעון ישראל, יפגשו השחקנים הצעירים שלה את פורטוגל במשחק הראשון של איסלנד ביורו. מבחינת האיסלנדים, יורו 2016 הוא הזדמנות לשיקום הגאווה הלאומית.
עלייתה ונפילתה ועלייתה
הנה שחזור קצר של סיפור ההתעשרות וההתרוששות של איסלנד: קבוצה קטנה של אנשי עסקים איסלנדיים שהצליחו היטב בעסקי הדגים והבירה ניצלו את הפרטת הבנקים שיזם ראש ממשלה בשם דייוויד אודסון בשנת 2000, כדי לנסות ולהצליח עוד יותר. הם קנו את גרעיני השליטה בשלושת הבנקים הגדולים ואז למעשה השתמשו בהם כדי לתת לעצמם אשראי להתרחבות בינלאומית, הרבה מעבר להון העצמי של הבנק או לכל הגיון סביר.
האופן שבו הבנקים הצליחו לעשות זאת היה אשראי זול שלוו מבנקים אחרים – אלה היו ימי בועת האשראי העולמית – וגם באמצעות השקעה במניות של עצמם, שכמובן זינקו בשווין (עלייה של 700% בתוך פחות מעשור). הסיבה שהצליחו לעשות זאת הייתה כישלון כפול: הממשלה האיסלנדית פשוט לא הבינה מה הבנקים עושים (או שסייעה להם לטשטש את מעשיהם בשלב מאוחר יותר), וסוכנויות דירוג האשראי הבינלאומיות העניקו להם דירוג מושלם, שהסתמך יותר על עברם כבנקים בשליטת הממשלה ופחות על ההווה שלהם כמפלצות כסף.
הבנקים מימנו בעיקר עסקים מחוץ לאיסלנד. באי הגעשי בצפון הים האטלנטי, שבו חיים בסך הכל כ-320,000 אלף בני אדם, האפשרויות היו מוגבלות. אנשי העסקים, שכונו "הוויקינגים האיסלנדים", רכשו חברות תעופה, קבוצות כדורגל, עיתונים וקונצרנים עסקיים. בשלב מסוים, כשהבנקים האיסלנדיים היו צריכים לגייס כסף מזומן כדי לתמוך קצת במבנה הפיננסי הרעוע שהקימו, הם ניסוי לגייס מזומנים מלקוחות באירופה. אני זוכר את המודעות שהיו בשנים הללו ברכבת התחתית של לונדון, שהבטיחו תשואה שנתית של 15% למי שיפתח חשבון בבנק איסלנדי מקוון. היו קרחונים על הכרזה.
כשפרץ המשבר הכלכלי של 2008 ומוזיקת האשראי נפסקה לפתע, הייתה זו איסלנד שנותרה ללא כיסא לשבת עליו. אבל בניגוד לדרך שבה צעדו אירלנד או יוון - איסלנד גיבשה דרך עצמאית להיחלץ מהמשבר. קודם כל, היא פשוט מחקה את חובות הבנקים לחו"ל. בלי שום תירוצים. כל הכסף של האיסלנדים נשמר. כל הכסף של מי שהתפתו אחרי נסיעה ב"טיוב" הלונדוני לשים את כספם בבנק האיסלנדי Icesave – פשוט התאדה (עד שהממשלה הבריטית החזירה להם אותו מכיסה).
הדבר השני ויוצא הדופן שאיסלנד עשתה היה להימנע מצעדי הצנע שהפכו את יתר המדינות במשבר לסיר מבעבע של זעם חברתי, הפגנות ענק וצמיחה שלילית. הממשלה האיסלנדית הבהירה לקרן המטבע העולמית שלא תצמצם באופן משמעותי את ההשקעה במגזר הציבורי; תשלומי הרווחה עמדו בעינם, המגזר הציבורי לא קוצץ באופן ניכר והממשלה אף עזרה לאיסלנדים שלקחו הלוואות צמודות לין או לפרנק שוויצרי לפרוע אותן בשיעורי ריבית סבירים. האיסלנדים לא נסוגו ממודל מדינת הרווחה, שעבד ברחבי סקנדינביה.
בימים אלה, שבהם כלכלני קרן המטבע – הגוף המרכזי המסייע למדינות במשבר על ידי הלוואות בתנאים מסוימים - מודים כי דרשו צעדי צנע חמורים מדי, וכי הדבר פגע באפשרות של מדינות להשתקם מבחינה כלכלית וחברתית, האיסלנדים יכולים להסתכל על דרכם בסיפוק. קשה להשליך מסיפור הצלחה של מדינה אחת לאחרת, אבל בשבילם זה עבד.
אומה אחת, משחק אחד
עם זקן דליל ושיער ארוך בהיר ואסוף, גודמונדאר גונארסון נראה כמו אחד מאבותיו הוויקינגים. האיסלנדים הם יוצאי דופן בנוף האנושי הסקנדינבי; בהכללה גסה מאוד, ומתוך אהדה לאזור, אפשר לומר שהם לא מאורגנים ומנומסים כמו השוודים. לא חברתיים כמו הדנים. לא מוזרים כמו הנורווגים. הם צאצאיהן של משפחות שהחליטו לקחת סיכון ולשוט לאי הנידח בתקופה שבה הוא היה בעיקר מוכה מחלות ורעב, או שנאלצו לעשות זאת מפחד נקמת דם. האיסלנדים המקוריים היו יותר מדי ויקינגים בשביל הוויקינגים. הסאגות שלהם הן מגילות שלמות של קרבות בין משפחות. "אנחנו אוהבים לראות את עצמו ככאלה – אמיצים, קצת פרועים, אוהבי סיכון" אומר גודמונדאר, שמצטלם לעתים עם הקרניים המסורתיות במסעדה שלו.
בשנות השגשוג הכלכלי הייתה לו חברת בניה באיסלנד. גודמונדאר היה רק בן 23, נגר בהכשרתו, אבל העסקים פרחו. "בנינו בתים ושיפצנו מטבחים לכל מי שהתעשר. הבנקים העסיקו הרבה מאוד אנשים ולכולם היה כסף", סיפר. אחרי המשבר הכלכלי הבנייה באי נעצרה וחברות פשטו את הרגל, אז הוא החליט לשנות כיוון ולהיכנס לעסקי המזון. "מקדונלד'ס" בדיוק הודיעה שהיא מסתלקת מהאי בגלל חוסר כדאיות כלכלית, אז הוא נכנס כשותף במסעדת המבורגרים ברייקיאוויק. אחר כך פתחה המסעדה עוד ועוד סניפים והרשת התרחבה ללונדון, לקופנהגן ולברלין, שם פגשתי אותו באחר צהריים שמשי אחד בשבוע שעבר בפתח המסעדה שהוא מנהל - Tommi’s Burger Joint.
"כל איסלנד בטירוף סביב ההשתתפות שלנו ביורו", הוא אמר. "אחרי התדמית הרעה שהבנקאים האיסלנדים ציירו לנו בעולם, אנחנו מחפשים את ההצלחה הבינלאומית כדי שתנקה את שמנו. זה מאוד איסלנדי להיות גאים כשמישהו מצליח בחו"ל: אנחנו מתרגשים בכל פעם שעיצוב איסלנדי מצליח בעולם, או כשאיסלנדי הופך לסלבריטי בארה"ב. כשנבחרת הכדוריד שלנו השתתפה בתחילת השנה באליפות אירופה - זו הייתה חגיגה לאומית".
גודמונדאר לא מגזים כשהוא אומר שאיסלנד בטירוף כדורגל הקיץ הזה. 20 אלף איסלנדים, כמעט7% מהאוכלוסייה, מתכוונים לנסוע לראות את המשחקים בשלב הבתים, באזור מרסיי. גודמונדאר הוא אחד מהם. "יש לי כרטיסים לכל שלושת משחקים הראשונים. אם נצליח להעפיל הלאה, אשיג כרטיסים להמשך. הודעתי בעבודה שאני הולך ללוות את הנבחרת". הוא מוצא עוד סיבה להתלהבות הכללית: "זה לא רק כלפי העולם, אנחנו גם מחפשים להתאחד סביב משהו. המשבר יצר לנו תדמית רעה גם בעיני עצמנו. הכדורגל יכול לאחד אותנו".
בשתי מילים: אצטדיון מקורה
זה גם מה שחשבה התאחדות הכדורגל האיסלנדית, כשהחלה בשנות ה-2000 לבצע השקעה מסיבית בתשתית הכדורגל של איסלנד. היא ראתה בכך פעילות ספורטיבית מאורגנת ומועילה לצעירים ברחבי האי, וחוץ מזה נמאס לה לראות את הנבחרת הלאומית מובסת על ידי נבחרות זרות באופן קבוע. ההצלחה של הכדורגל האיסלנדי – הנבחרת זינקה מהמקום ה-131 בדירוג העולמי של פיפ"א לפני חמש שנים למקום ה-23 לפני כמה חודשים - היא תוצאה של השקעה ומעורבות ממשלתית, שלא פסקו גם בשיא המשבר הכלכלי.
החל משנת 2000, פחות או יותר עם הפרטת הבנקים, האיסלנדים החליטו שהגיע לפתח תשתית כדורגל באי. כמו רוב הפתרונות שהפכו את החיים באי לאפשריים – חימום הנובע ממעמקי האדמה הגעשיים של האי למשל – הפתרון היה טכנולוגי. הממשלה מימנה את בנייתם של מגרשים מקורים ומחוממים, שיאפשרו לנערים ולנערות לשחק בהם כל השנה, ולא להיות נתונים לחסדי הטבע האיסלנדי הקשוח – רוח, גשם וחושך במשך חלק גדול מהשנה. ילדים ברזילאים אולי משחקים כדורגל על חול הים בצל עצי קוקוס, אבל ילדים איסלנדים משחקים כדורגל על דשא מלאכותי עם תאורה מלאכותית וחימום רציני. זה עדיין כדורגל.
בשנות הבום הכלכלי, הבנקים היו מעורבים מאוד בכדורגל. הליגה נקראה על שם לנדסבנקי. איש העסקים ביורגולפור גודמאנסון, הבעלים של הבנק, רכש את ווסטהאם בליגה האנגלית. שחקנים זרים באו לשחק בליגה הקטנה של איסלנד. לכל בנק היתה קבוצה, לפעמים יותר מאחת. לאחר הקריסה הכלכלית, הממשלה החליטה לא לקצץ בתכנית.
בשנת 2002 היו רק חמישה מגרשי דשא מלאכותי ומגרש מקורה אחד באיסלנד. כיום יש שבעה אולמות כדורגל גדולים, שלושה קטנים ו-22 מגרשים מלאכותיים מקורים ומחוממים, שהם האחראים למהפכה הגדולה בכדורגל האיסלנדי. "לאומה האיסלנדית, המגרשים המקורים היו גילוי של ממש", אמר לתקשורת היימיר האלגרימסון, אחד מזוג המאמנים הלאומיים שהובילו את איסלנד לטורניר הנוכחי. "כל כפר רצה אחד, וכיום יש מגרש כמעט לכל בית ספר באיסלנד".
האלגרימסון, כאמור, הוא רופא שיניים. לא בעברו: בהווה. יש לו מרפאה באיי וסטמן שבחלק הדרומי של איסלנד, והוא לקח חופשה כדי להשתתף ביורו. שותפו לאימון הנבחרת הוא השוודי המפורסם לארס לאגרבק, לשעבר מאמן שוודיה וניגריה.
בד בבד, התאחדות הכדורגל האיסלנדית עודדה את התושבים לעבור קורסי אימון מקצועיים, וכיום המדינה מחזיקה בשיעור המאמנים המוכרים על ידי פיפ"א הגדול ביותר בעולם לראש. בשנים האחרונות החלה איסלנד לראות את פירות ההשקעה: הכדורגל האיסלנדי צמח מהנוער, בו הנבחרת כיכבה בטורנירים שונים מתחת לגיל 21. כשהשחקנים התבגרו ועברו לנבחרת הלאומית (כמעט ביחד), הנבחרת לא הייתה רחוקה מלהעפיל למונדיאל בברזיל - ועפה רק במשחקי ההצלבה מול קרואטיה. ליורו, לעומת זאת, היא הצליחה לעלות בתור השנייה בבית, אחרי שניצחה קבוצות כמו הולנד וטורקיה.
ועכשיו לרסק את רונאלדו
במהלך היורו, עוד בשלב הבתים, יתקיימו הבחירות לנשיאות איסלנד. נשיא הוא לא תפקיד שולי במדינה: הנשיא המכהן אולף רגנר גרימסון (הנשוי לדורית מוסאייף, ישראלית במקור שגדלה ולמדה בבריטניה) היה זה שב-2013 עצר הסכם פשרה שממשלת איסלנד כבר כמעט חתמה עליו מול בריטניה והולנד. אותו הסכם היה אמור להחזיר הביתה את כספי הזרים שהתפתו לחסוך בבנקים איסלנדיים.
המועמד המוביל לנשיאות הוא גודני תולאציוס יוהאנסן, הידוע בתור גודני ת', פרופ' להיסטוריה בן 48 שחקר את המשבר הכלכלי בארצו. הוא זוכה ל-60% אחוזי תמיכה. מתחתיו בדירוג ניצב דייויד אודסון, אותו ראש ממשלה לשעבר שהפריט את הבנקים, שגם היה נגיד הבנק האיסלנדי המרכזי בשנות המשבר ושרבים רואים בו האחראי לו וארני סנר מגנוסון, סופר ופעיל סביבתי, שהיה אחד היחידים שהתריעו מפני המשבר הכלכלי. לכל אחד מהם יש 20% תמיכה. כפי שאפשר להבין, המשבר הכלכלי עדיין משחק תפקיד מרכזי בפוליטיקה האיסלנדית.
גודמונדאר אומר שיילך לשגרירות בברלין ויצביע לאודסון. גם אתם סוג של "ויקינגים איסלנדיים" כמו הבנקאים, אני אומר לו כשהוא מונה באוזניי את הסניפים שפתחה רשת ההמבורגרים שלו ברחבי אירופה, את ההתרחבות המואצת של הרשת. "אני לא יודע למה זה", הוא אומר בחיוך, "אולי בגלל שהחיים באיסלנד קשים. יש לנו חורף קשה מאוד, אז אנחנו לא פוחדים לקחת סיכונים. לפעמים זה עובד. לפעמים לא. אבל אנחנו בטוחים שאנחנו יכולים לעשות הכל. אתה צריך לראות את העיתונים באיסלנד בימים אלה. נראה שאנחנו הולכים לרסק את רונאלדו".