ע', בחור צעיר בסוף שנות ה-20 לחייו, לא רצה להוכיח שאשתו בוגדת בו. את זה הוא כבר ידע. בחודשים שחלפו עד שפנה אלינו הוא ואשתו חיו כפרודים ונמצאו בהליכי גירושים. אלא שלע' לא היה מושג כמה סוערים חייה של אשתו עד שקיבל יום אחד טלפון מקרוב משפחה שראה את הכלה מפזזת על במה במועדון חשפנות. ע', שבדיוק חיפש דרך לזרז את הסכם הגירושים ולקבל חזקה על שתי בנותיו, קלט שזאת ההזדמנות שלו. במצב הרוח החגיגי הזה הוא נכנס למשרד שלי וביקש הוכחות לזה שאשתו חשפנית.
במקרה, היום שבו ע' נכנס אלינו למשרד היה יום חמישי, יום עמוס למדי במועדוני פיפ שואו. במקום לדחות למחר את מה שאפשר לעשות היום, קיבלתי מהלקוח את כל הנתונים – כתובת ותמונה – ויצאתי עם השותף שלי וחוקרת נוספת לכיוון ביתה של הנבדקת בדרום הארץ.
כמו סרט אקשן אמריקאי זול
הקמנו תצפית מחוץ לבית שלה וחיכינו. אחרי שעתיים, כמו בהזמנה, הגיעה מונית ואספה אותה. עקבנו אחרי המונית עד למועדון פיפ שואו בעיר, שם ירדה האישה ונכנסה. עד כאן החלק הקל. עכשיו נסו להיכנס עם מצלמות למועדון מאובטח בטירוף ולתעד את הנבדקת בפעולה. המאבטחים בכניסה משמשו אותי מהכיסים ועד הסיגריות, וכבר בשלב ההתחלתי הזה כמעט ועלו עלי.
כמה דקות אחרי שהתמקמתי מול הבמה כדי לבדוק את המקום, נעמדה מולי רקדנית ממוצא דרום אמריקאי. היא אמרה שהיא רוצה לתת לי נשיקה. ממש ככה. אבל לא מול כולם, אלא בחדר פרטי. ישר נדלקה אצלי נורה אדומה. "אין לי כסף", התנצלתי, אבל היא לא ויתרה והלכה להביא מהבוס שלה שטר של 20 שקל. "עלי", היא הבטיחה וקרצה.
כדי לא לעורר חשדות מיותרים – אוקיי, וגם כי אני גבר והיא היתה ברזילאית – הלכתי אחריה לחדר הפרטי. כשהגענו לא רק שהיא נישקה אותי, אלא התחילה למשש אותי די באגרסיביות ולהוריד ממני את החולצה. לא שיש לי בעיות בביטחון העצמי, אבל בשלב הזה הבנתי שהיא נשלחה על ידי בעל העסק לבדוק שאני לא נושא מצלמה נסתרת. כשהיא ראתה שאני נקי, היא עזבה אותי לנפשי. יכול היה להיות סיפור הרבה יותר מעניין, מה.
אוקיי, אז אי אפשר להכניס מצלמות. לפחות, אני לא יכול לעשות את זה. כאן הגיע הזמן לנצל את העוקבת השנייה – מתמחה אמיצה במשרד שלנו. מכיוון שלא היו מאבטחות במועדון, הנחתי שאין סיכוי שמישהו יעשה עליה חיפוש גופני. הפתרון התגבש במהירות: מצלמה זעירה על כפתור חולצתה. המתמחה הגיבורה, שכבר רגילה למשימות מלאות אדרנלין כאלה, נכנסה פנימה בלי בעיות, התיישבה בשלווה וצפתה במופע של הנבדקת תוך כדי צילום דרך המצלמה המוסתרת בכפתור חולצתה.
אחרי חצי שעה היא יצאה משם, וגילינו שבגלל שהמקום חשוך מדי – אי אפשר לזהות את הנבדקת. לעזאזל, בקושי אפשר לזהות את העמוד. התחלתי להתייאש והבנתי שהגיע הזמן לאלתר.
מק'מושיק
בחנו את המקום מבחוץ ומבפנים – תודה לאל על הרקדנית הדרום אמריקאית ועל הסיבוב בחדר הפנימי. גילינו שהחדר הפרטי נמצא מחוץ לאולם הראשי של המועדון, וכדי להגיע אליו צריך לעבור במסדרון עם חלונות. דרך החלונות אפשר לתצפת מבחוץ על מה שקורה בתוך המסדרון. החלטתי להקריב את עצמי שוב ולהיכנס עם הנבדקת לחדר הפרטי, כך שהשותפים שלי יוכלו לצלם אותה מבחוץ.
נכנסתי שוב למועדון, וחיכיתי שהנבדקת תגמור לרקוד. היא ירדה מהבמה בחזייה ותחתונים, ואמרתי לה שאני רוצה איתה ריקוד פרטי. היא, כמובן, נענתה והלכנו ביחד במסדרון שמוביל לחדר הפרטי – הליכה קצרה שתועדה היטב. בחדר הפרטי היא התחילה לרקוד בשבילי, אבל מכיוון שלא יכולתי לצלם לא היה בזה שום היגיון ולא הרבה מוסר. אז אמרתי לה ששכחתי את הארנק באוטו. את הדרך חזרה במסדרון השתדלתי לעשות לאט ככל האפשר, כדי שהחבר'ה שלי יוכלו לצלם עוד סיבוב.
והם צילמו. לא צילום פנומנלי, אבל ישר למטרה: אפשר היה לזהות שמדובר בנבדקת, אפשר היה לזהות שהיא יוצאת עם חזייה ותחתונים מתוך מועדון חשפנות, אפשר היה לזהות שהיא מובילה לקוח לעבר חדר פרטי. לא השארנו הרבה מקום לספקות: האישה היא חשפנית.
סוף דבר
כשהתקשרתי לבשר ללקוח על הממצאים הוא היה המאושר באדם. "תפסתם אותה", הוא קרא בשמחה. הוא הגיע למשרד יום למחרת לצפות בחומר. בניגוד לגבר שחוזה באשתו בוגדת בו, ע' לא הפסיק לחייך. הוא לחץ את ידי בחום ויצא מהמשרד כשהוא אוחז בדיסק עם הסרט כאילו הוא אוחז בילדיו שלו. ובמובן מסוים, זה באמת היה המצב.
תיק סגור.
שעות עבודה: 10
קילומטרז': 148
הוצאות נלוות: כניסה למועדון, טיפים לחשפניות, אלכוהול.
מה למדנו: שיש מועדון חשפניות בדרום הארץ שיש בו מסדרון עם חלונות שאפשר להציץ דרכם.
מושיק עובד במשרד "אלמוג חקירות".
