"כדי לבגוד – אישה צריכה סיבה. גבר? הוא צריך רק מקום". את התובנה הבאה מספק קובי רווח (60), חוקר פרטי בעל ניסיון של 40 שנה בתחום, שכנראה ראה כבר הכול. זוהי כמובן לא התובנה היחידה שלו, ורווח לא מהסס לפני שהוא מאשים את כולנו – נשים, גברים, דתיים או חילוניים – כבעלי פוטנציאל אמיתי לבגידה. "כולם, ואני מתכוון לאנשים מכל פלחי האוכלוסייה, חובשים מסיכות. המסיכות הללו יכולות כמובן להיות מוחבאות היטב בארון, אם אתה מבין את כוונתי. לפעמים יש צורך בפטיש חמישה קילוגרם ואיזמל כדי לקלף אותן, אבל בסופו של דבר, כשצריך, כל המסכות יורדות".
רווח התחיל בכלל בתור שוטר. אחרי השירות הצבאי הוא התקבל לעבודה כבלש במחלקה לחקירות פשעים חמורים בימ"ר חיפה, עבד גם כחוקר בשב"כ בגזרת שכם, ואז שב למשטרה לכמה שנים נוספות עד שפרש ממנה בשל סיפור אישי קשה. "עבריין שהכנסתי לכלא ברח, ואיים על חיי ועל חיי משפחתי", הוא נזכר. "שמו עלינו שמירה, אבל בסוף תפסו אותו כשהיה במרחק מאה מטרים מהגן של בתי הקטנה, עם אקדח עליו. זה שבר אותי. החלטתי לעזוב את המשטרה ולפתוח חברה עצמאית, שבה אבחר בעצמי עם מי להסתבך ועם מי לא... בנוסף, ואני לא מתבייש לומר זאת, רציתי אפשרות להתפרנס בכבוד ובפרופורציה לכמות השעות והמאמץ שאני משקיע בעבודה. עבדתי מסביב לשעון, נבחרתי כמה פעמים לשוטר מצטיין, ולא הייתה לי אפשרות לחסוך כסף. ראיתי עבריינים רבים שרמת האינטליגנציה שלהם שואפת לאפס והכיסים שלהם מלאים כסף, וידעתי שאין סיבה שגם אני לא אצליח, בדרכים אחרות כמובן, להתפרנס כמו שצריך. החלטתי שכל קלוריה שאני מוציא מהגוף, מתורגמת לשקל בבנק".
כך, לפני 30 שנים, הקים רווח את חברת החקירות "מורטל חקירות", והחל לעבוד בשוק הפרטי. רוב עבודת החברה מתרכזת בתיקים כלכליים ובמניעת ריגול תעשייתי, כמו למשל עבירות מרמה בתאגידים או בדיקת רקע כלכלי של גופים או אנשים, עבור חברות המבקשות להתקשר עמם עסקית. מעבר לכל אלו, לא זנח רווח את הטיפול במקרים פיקנטיים יותר, כגון עברות סמים או, כמובן, עולם הבגידות.
"תקופה קצרה אחרי שהקמתי את החברה, קיבלתי שיחת טלפון ממזכיר קיבוץ, שסיפר שיש בקיבוצו שימוש במריחואנה בקרב בני נוער וביקש שאבוא לפגישה", הוא נזכר בסיפור אחד מני רבים. "בפגישה נכחו מזכיר הקיבוץ ובחור צעיר כבן 25, שהוצג כמרכז הוועדה למניעת שימוש בסמים. במהלך הפגישה הבחור לא מצא חן בעיניי. הוא כל הזמן שאל מה אעשה אם אתפוס את המעשנים, האם אלך למשטרה וכולי. אחרי הפגישה סיפרתי למזכיר בארבע עיניים על הרגשתי, ולמרות שהוא טען שמדובר בבחור טוב, הסכים להוציא אותו מהתמונה ולאפשר לי חקירה שקטה בקיבוץ".
מה זאת חקירה שקטה?
"החדרנו לקיבוץ 'מושתלת', בחורה צעירה שעבדה במחסן הבגדים והתחברה לצעירים. אגב, בכל רגע נתון יש לנו מושתלים רבים, העובדים אצל לקוחות שונים לבקשתם, חלקם גם בקיבוצים. לא עבר זמן רב והיא גילתה, כביכול ללא קשר לפרשה בה התעניינו, נערה צעירה היוצאת מדי יום באותה שעה מהקיבוץ, נוסעת בטרמפים לצומת במרחק חצי שעה ממנו ומציעה את עצמה שם בתשלום לנהגי הרכבים במסווה של תפיסת טרמפים. היא הייתה עוצרת רכב, משוחחת עם הנהג ואם היה רוצה אותה - הייתה נוסעת אתו לחורשה סמוכה. באתי אליה גם אני כ'לקוח' כזה, והיא לא היססה להציע כך וכך תמורת כך וכך. נסעתי אתה לחורשה ושם הזדהיתי כסטודנט המכין עבודה על זנות בקרב בני נוער. היא כמובן נבהלה וביקשה שאחזיר אותה לצומת, וכך עשיתי. כמובן שאת כל המפגש בינינו הקלטתי וצילמתי במצלמות נסתרות שהיו במכוניתי.
"לאחר מכן חשפתי את הפרשה בפני מזכיר הקיבוץ ונקבעה לי פגישה אתו ועם הוריה. הם כמובן הזדעזעו וביקשו לעמת אותה אתי. כשהנערה נכנסה לחדר היא החליפה צבעים ואחר-כך התחילה לבכות בהיסטריה. אחרי שניסיונות ההרגעה לא עזרו, עשה אבא שלה את אחד המעשים הזכורים לי ביותר מכל שנות עבודתי. הוא ניגש אליה, הכניס לה סטירת לחי מצלצלת וניצל את ההלם אליו נכנסה כדי לדרוש ממנה שתספר הכל. היא סיפרה, ואז כל הקוביות נפלו למקום: התברר שאותו בחור צעיר שהיה במרכז הוועדה למניעת שימוש בסמים סרסר אותה לזנות במשך שנה. בכסף שעשו בתחילה השתמש הבחור כדי לקנות סמים, אותם היה נותן לה כדי שתמכור בקיבוץ ובבית הספר. ברווחי הסמים התחלקו השניים חצי-חצי, ואת הכסף שעשתה מעבודתה בצומת שמרה הבחורה לאחר מכן לעצמה. היא חסכה סכום שנשמע באותם ימים דמיוני ממש. קראנו גם לבחור לעימות. הוא כמובן הכחיש הכל בהתחלה, אבל כשהבין את מצבו נשבר והודה".
איך מסתיימים בסופו של דבר מקרים כאלה?
"ברגעים כאלה נגמר התפקיד שלי ובדרך כלל אני לא מתערב במציאת הפתרון בין הלקוח שלי, הקיבוץ במקרה ההוא, לבין מבצע העבירה. לרוב אני ממליץ שינסו להגיע להסדר ביניהם, אבל איזה הסדר יתקיים, או האם לפנות למשטרה או לא - זה כבר לא ענייני".
אתה עצמך לא חייב לדווח למשטרה?
"לא. יש חוק שנקרא 'חיסיון לקוח', ובמסגרתו אני מחויב לדווח רק ללקוח שלי על כל הממצאים, שמושגים לפעמים גם בדרכים עקלקלות למדי, אך חוקיות כמו שאתה בוודאי מתאר לעצמך. מעבר לזה, לפעמים לקוחות מודים בפניי על עבירה שביצעו, בה הם לא מודים בבית המשפט, כדי שאוכל לסייע להם בצורה הטובה ביותר להסתיר אותה".
גברים בוגדים יותר
לאורך השנים נתקל רווח כאמור גם במקרים רבים של בגידות, שהפכו אותו למומחה של ממש בדינמיקה של המשפחה הישראלית, מכל המגזרים. "מקרה קיצוני שטיפלתי בו התרחש דווקא במגזר החרדי", הוא מספר. "רב ידוע, שנהג לנסוע הרבה לחו"ל, פנה אליי וביקש לברר האם נכונה השמועה שנפוצה על אשתו. הוא סיפר שבזמן שהוא בחו"ל, נוהגת האישה לשבת בבית קפה, להרים את חצאיתה ולתת לעוברים והשבים לשזוף בעיניהם את ברכיה החסודות. הרב נסע לחו"ל ואנחנו התחלנו במעקב אחרי האישה, שהייתה יפהפייה מהממת. עקבנו אחריה ברחוב והיא נכנסה לשירותים ציבוריים ולא יצאה במשך כמה שעות. כשנכנסנו פנימה לחפש אותה, לא מצאנו אף אחד והתעורר החשד שהיא החליפה בגדים וחמקה מאיתנו. ביום למחרת היינו ערניים יותר ואכן, מי שנכנסה לשירותים כדתייה חסודה יצאה מהם בחולצת בטן ומכנסיים צמודים... המשכנו לעקוב אחריה עד לדירה, שהייתה ידועה כמקום המשמש כבית בושת. אחד הבלשים נכנס לשם כלקוח, ביקש מהמאדאם לראות את הבנות והראשונה שנשלחה אליו הייתה אותה אישה. הוא צילם והקליט אותה מציעה לו את מה שהציעה, ויצא מהמקום".
מה עושים במקרה כזה?
"אסור לעולם לספר ללקוח על ממצאים כאלה בטלפון, מחשש שהידיעה תערער אותו והוא יפגע בסביבתו או בעצמו. כשמספרים לאדם משהו שעלול לטלטל את עולמו, חובה לעשות זאת פנים אל פנים, כשאתה שולט בסיטואציה".
ואיך נגמר המקרה עם אשת הרב?
"הרב ביקש ממני לדעת מיד על כל התפתחות, לכן התקשרתי אליו לארה"ב כשהשעה שם הייתה 4 לפנות בוקר, וביקשתי ממנו לעלות מיד על מטוס ארצה. הוא הגיע, הראנו לו את הראיות והוא התעלף ופונה לבית החולים. לאחר מכן, נפסק הגט המהיר ביותר שהוציא בית הדין הרבני בתולדות מדינת ישראל..."
מי בוגד יותר, גברים או נשים?
"מניסיוני אני יכול לומר שהגברים. המניעים של שני הצדדים לבגידה שונים מאוד כמובן. אישה צריכה לגיטימציה רגשית כדי לבגוד, והמעשה הזה קשה להן יותר. אפילו כשהן פרודות, ולא חיות יחד עם הבעל אך הגט טרם ניתן, הן יחשבו פעמיים לפני הבגידה. אגב, הגברים הם הרבה יותר קנאים מהנשים. רוב הנשים מגיעות אלינו עם חשד כלשהו, אבל יש לנו הרבה גברים שהם לקוחות קבועים, שמבקשים שנעקוב אחרי נשותיהם באופן קבוע. יש נשים קדושות יותר ממריה הבתולה, ובכל זאת הבעל רוצה לדעת כל הזמן מה הן עושות והיכן, ומשלם בהתאם".
איך אפשר לזהות בגידה?
"אצל הגברים זה די פשוט. קודם כל, תחושות הבטן של הנשים שמגיעות אליי כמעט תמיד מתבררות כנכונות. בנוסף, כל הסימנים הנדושים הם גם הכי אמינים. כאשר יש ירידה בתכיפות קיום יחסי המין, כאשר הבעל עושה פתאום מחוות רומנטיות, או מתחיל להשקיע במראה החיצוני, הולך לחדר כושר, מתגלח, מתבשם וקונה בגדים. סממן נוסף הוא הריח, אם הבעל חוזר הביתה ומדיף ריח של סבון לא מוכר מהבית, זה אומר דרשני... כאשר מגיע אליי בעל החושד שאשתו בוגדת, אני ממליץ לו לקנות לה טלפון סלולרי. האמת שזו עצה טובה לשני הצדדים. כאשר אתה קונה טלפון והוא רשום על שמך, אתה יכול לקבל מהחברה פירוטי שיחות ואפילו תרשימים של הודעות טקסט, בלי שמי שבאמת משתמש ידע מזה".
ומה לגבי גירושים, באיזה מקרים הבגידה מגיעה לשם?
"זה כבר תלוי בדינמיקה בין בני הזוג, אבל אני יכול לומר לך שלפחות מבחינת בית הדין הרבני, בגידה של אישה גרועה הרבה יותר מבגידה של גבר. כאשר האישה בוגדת, הגט ניתן באופן כמעט אוטומטי, אבל כשהגבר בוגד והאישה מבקשת גט, מספיק אם הוא יוכיח שסירבה לקיים איתו יחסי מין ובית הדין הרבני לא ייתן גט. כאשר מגיעות אליי נשים שרוצות הוכחה שבעלן בגד כדי לקבל גט, אני משתדל לחפש דווקא הוכחות ש'יפלילו' את הגבר בקטע הרומנטי, מפני שאז בית הדין הרבני רואה את הבגידה בחומרה רבה יותר. תמונה של גבר הולך יד ביד עם אישה אחרת, או תמונה של חיבוק ונשיקה ברחוב, שוות במקרה כזה יותר מאשר תמונה שלו בסיטואציה מינית אחרת, מאחר וכהיא מצביעה על קשר עמוק יותר, ולא רק על יחסי מין".
כשהבוגדים עוברים לשלב הבא
עולם נוסף, המסתתר בתוך היקום הקוסמי של הבגידות ונחשף בשיחה עם רווח, הוא עולם הנקמות בין בני הזוג. "נתקלתי במגוון מטורף של נקמות", הוא מספר. "נקמות שהגיעו גם מצד הגבר וגם מצד האישה, וכללו התעללויות פיזיות ונפשיות. הגיעה אליי פעם אישה שבגדה בבעלה ונתפסה, ורצתה 'להתאזן מצפונית'. עקבנו אחריו תקופה וראינו שהוא צח כשלג. האישה לא ויתרה, והייתה מוכנה לשלם כל סכום כדי להפליל את בעלה. עד כדי כך הפריע לה המצפון, שהייתה מוכנה אפילו לשלוח לו מישהי ולהעמיד אותו במבחן. במקרה הזה לא הסכמתי. אמרתי לה 'עד כאן, לא אשים מכשול בפני עיוור'".
אבל היו מקרים אחרים.
"כן. פעם אחת חרגתי ממנהגי, וזה קרה ממש כשהגיעו מים עד נפש. מדובר היה במשפחה נורמטיבית ואמידה מהצפון, אישה בת 32, עקרת בית, שהייתה נשואה לאיש עסקים וטייס במילואים ולהם שני ילדים. האישה למדה לתואר שני, ובינה לבין פרופסור, המבוגר ממנה בכמעט 20 שנים, התפתח רומן. היא תיעדה את כל מה שעובר עליה ביומן, שאותו החביאה מתחת למיטה המשותפת לה ולבעלה. הבעל מצא את היומן ובעקבותיו הגיע ללשכתו של הפרופסור ותפס את אשתו על חם, ממש באמצע האקט המיני. למרבה ההפתעה הבעל לא הגיב בכעס, אלא ביקש מאשתו להתלבש ולבוא איתו הביתה. עד הערב לא דיבר איתה מטוב ועד רע, וכשהיא כבר כמעט השתגעה, שאלה אותו מה הוא מתכוון לעשות. הוא ענה לה בשקט ששום דבר, אבל הוא מבקש שלעולם לא תבגוד בו שוב. היא כמובן הסכימה בשמחה, ומאותו יום נהיה הבעל הרבה יותר רומנטי. הוא התחיל להביא לה כל בוקר פרח וכוס קפה למיטה, וכמעט כל ערב מתנה. גם יחסי המין השתפרו מאד, אבל מצפונה של האישה לא שקט. היא חיפשה ככל הנראה לגיטימציה מצפונית לבגידה, שעברה ללא כל 'עונש' או תגובה כועסת מצד הבעל. משזו לא הגיעה, התחילה האישה לרדת מהפסים. היא לא הייתה מסוגלת לחיות עם העובדה שהיא אישה בוגדת, ואילו בעלה הוא אדם מושלם וצח כשלג".
איך אתה נכנסת לתמונה?
"כשמצבה הנפשי של אותה אישה התדרדר, היא התחילה ללכת לטיפול פסיכולוגי. לאחר כמה חודשים היא אמרה לפסיכולוג שיש לה נטיות אובדניות. הפסיכולוג הפנה אותה לפסיכיאטר, והוא החליט לאשפז אותה במחלקה סגורה ובמקביל הפנה אותה אליי, עם רעיון לנסות ולהביא את בעלה לידי בגידה, שתאזן את המצב ביניהם, לפחות כראות עיניה. הפסיכיאטר חשב שצעד כזה יעזור מאד לבריאותה הנפשית של האישה, ויחזיר לה את שפיותה.
"עקבנו אחרי הבעל במשך שבועות, ולא מצאנו סימן קל שבקלים לבגידה. כעבור זמן מה, התקשר אליי אביה של האישה, אדם אמיד מאד, והציע כל סכום כדי ש'נארגן' לבעל בגידה. האישה סיפרה לנו שלפני שהתחתנו, הייתה לבעלה חברה ממוצא תימני, וכי היא חושבת שיש לו חולשה לתימניות. אביה של האישה החליט לגייס לחקירה בחורה מתאימה אשר תדובב את הבעל ותקליט אותו במאמציו ליצור עמה קשר רומנטי בשיחות ולא במעשים, מאחר וחל איסור אתי ופלילי לגלוש לפסים רומנטיים. לאותו בעל היה יום שבועי של נסיעה למרכז, והבחורה חיכתה לו בטרמפיאדה ביציאה מהעיר בה התגורר, במסווה של סטודנטית שצריכה טרמפ למרכז. הוא אסף אותה, ובדרך היא ביקשה שיעצור בדירה של חברתה, ממנה היא רוצה לקחת חומר ללימודים. כמובן שעקבנו אחריהם כל הזמן, וכל השיחות ביניהם ברכב הוקלטו. כשהגיעו למרכז, קבעה איתו הבחורה שלנו שיאסוף אותה גם בערב. בנסיעה חזרה ביקשה שוב שיעצרו בדירת החברה, והפעם הזמינה אותו לשתות קפה, ואמרה שאותה חברה לא נמצאת בבית עד מאוחר. במשך שעה ורבע הסביר לה הגבר כי הוא אדם נשוי, המאוהב באשתו שמתמודדת עם מחלה, וכולו תקווה שתחלים במהרה ותחזור לחיק המשפחה. לא עזרו השכנועים, והבחורה שלנו ויתרה, אמרה לו שהיא נשארת אצל חברתה ואיחלה לו ליל מנוחה".
כלומר, נכשלתם במשימה?
"אכן. לאחר מכן עשיתי טעות גדולה, ונתתי לאישה את הקלטת השיחה ללא אישור הפסיכיאטר. כששמעה האישה את השיחה החמיר מצבה עוד יותר ולבעל לא נותרה ברירה אלא לבקש גט. אך זה לא היה סוף הסיפור. זמן קצר לאחר מכן פגשתי בבית המשפט, במקרה לגמרי, את מי שהיה עורך דינו של הבעל בתיק הגירושים ביניהם. ביקשתי ממנו שיסביר לי את המקרה, והוא אמר שהכל היה מתוכנן לכל אורך הדרך. הטייס הכיר היטב את אשתו וידע שהתנהגות סלחנית שלו תוביל להתדרדרות נפשית שלה. בסופו של דבר, אמר לי עורך הדין, הוא התגרש ממנה בלי לתת לה כל פיצוי, הרחיק אותה מילדיה ואף הביא אותה למצב של שיגעון. היא עזבה את הבית עם מזוודה בלבד, הייתה מאושפזת ונתמכה רק על ידי אביה עוד תקופה ארוכה, ולבסוף השתחררה ועברה להתגורר במרכז. כותרת החקירה ההיא נחקקה במשרדנו מאז ועד היום, תחת הכותרת 'נקמתו של טייס'".
במשך השנים נתקל רווח גם במקרים קשים יותר, של פשעים חמורים ממש. את המקרים הוא בורר על-פי מצפונו, ולעיתים אף מוותר על תיק זה או אחר וממליץ ללקוח לפנות למשטרה או לבית המשפט. עליו, כאמור, לא חלה החובה לדווח, "אלא אם כן מדובר במקרה ביטחוני". הנושאים הללו אולי "סקסיים" יותר, אולם כ-95 אחוזים מהחקירות אותן מבצעת החברה הינן בתחום המסחרי, בנושאים כמו הונאות תאגידים, כאשר חוקרי החברה הם רואי חשבון, מבקרי פנים, משפטנים ובעלי תארים אקדמאיים אחרים. הראיות הנצברות במהלך החקירות, מהוות אסמכתאות לתביעות פליליות ואזרחיות.
גם בגילו, הלא ממש צעיר, ממשיך רווח להתנהל במרץ, והוא שש תמיד אלי החקירה הבאה. "התמזל מזלי שאני עובד במקצוע שבחר בי ולא אני בו", הוא מחייך ומסביר: "כשהמקצוע בוחר בך, אין לך ברירה אלא לעבוד בו. זהו רצון פנימי לא רציונאלי, הדוחף אותי לרצות לפתור כל תעלומה. גם היום, אחרי שנים רבות של עבודה, ואחרי שיצרתי קשרים חשובים ויש לי ניסיון שהוא פקטור חשוב מאוד בתחום - אני עדיין קם כל בוקר לעמל יומי מתוח ונרגש, ושואל את עצמי מה אלמד היום".