"בעלי בוגד בי", הכריזה הבחורה שנכנסה למשרד. מה חדש, חשבתי לעצמי וסימנתי לה לשבת. "הוא גם מתעלל בי", היא הוסיפה, וזה כבר גרם לי לפעור שתי עיניים.
הבחורה, א', בשנות הארבעים עם לוק רזה ומתולתל, ראתה את התגובה שלי ומיהרה לספר שהיא לא רוצה לקחת את זה למשטרה, אבל היא כן רוצה שיהיו לה הוכחות אותן היא תוכל לקחת כדי להתעמת עם בעלה.
היא סיפרה לי שהיא יודעת בוודאות שלבעלה יש רומן – הוא בקושי נמצא בלילות בבית. וכשהוא כן בבית והם שוכבים, זה תמיד נעשה באלימות כלפיה ונגד רצונה. "אני רוצה שני דברים: שתעקוב אחריו ותצלם את הרומן שלו, ושתשים מצלמה אצלנו בבית ותצלם איך הוא אונס אותי". ממש ככה, בלי להתבלבל. אולי אם לא הייתי עסוק בלחשוב אם כדאי לי להיכנס לסיפור הזה או שמפה אני הולך ישר למשטרה, הייתי קולט כבר אז שיש פה משהו מאוד מוזר.
היום הראשון: מעולם לא היה לי קל כל כך לצלם בגידה
החלטתי לקחת את התיק ולעזור לה – וכמה שיותר מהר, יותר טוב. בכל זאת, היא נשמעה כאילו היא זקוקה לעזרה, ואם אני יכול לגרום לבעלה לעזוב אותה, עשיתי את המעשה הטוב שלי לשנה הזאת. עוד באותו יום היא הכניסה אותי לבית שלה באזור רחובות, והתקנתי בחדר השינה שלה מצלמה סמויה על האהיל בתקרה. לאחר מכן התמקמתי מחוץ לבית במעקב, וחיכיתי לבעל שיחזור מהעבודה.
הוא חזר, ואחרי שעה יצא שוב – ואני אחריו. המעקב היה קל; הוא לא חשד בשום דבר. הוא הגיע לראשון לציון ונכנס לקניון, אני חיכיתי לו בתצפית על הרכב שלו, ואחרי כמה דקות הוא יצא מהקניון מלווה בבחורה צעירה וברונטית: המאהבת.
עקבתי אחריהם עד לחולות פלמ"חים. לא המקום האידיאלי לצילומי מעקב, אבל הבעל עשה לי חיים קלים: התמקם באזור שהיה קל להשקיף עליו והשאיר את האור ברכב דולק. כל מה שנותר לי זה לכוון את מצלמת הסופר-זום שלי ולקלוט את כל מה שהלך שם. ותשמעו, אני כבר הרבה שנים במקצוע, אבל הם הביאו בביצועים. לא רע בכלל.
אחרי שנגמר כל הסיפור, עקבתי אחריהם בחזרה לראשון לציון. הבעל הוריד את המאהבת ליד הקניון, ואני משם המשכתי לעקוב אחריה עד שהיא נכנסה לרכב שלה. זה נוהל חקירה שגרתי – אני לוקח את הפרטים של הרכב שלה כדי שבמקרה והלקוחה תרצה לדעת במי מדובר, אוכל לספק לה את הפרטים.
היום השני: סקס קשה לצפייה
דיווחתי ל-א' על מה שקרה. היא לא כעסה, לא התרגשה – נשמעה אדישה לחלוטין – אבל בקשה שאני אעשה את זה שוב פעם. היא רוצה כמה שיותר צילומים. אז למחרת יצאתי שוב למעקב, וכמעט אותו סיפור חזר על עצמו, רק שהפעם הם עשו את זה על שמיכה ביער, ולא בתוך הרכב בחולות. מבחינתי זה אמר רק דבר אחד: הרבה יותר זוויות צילום.
באותו לילה, הבעל לא יצא מהבית. זכרתי את מה ש-א' סיפרה לי את היחסים שלהם, אז הפעלתי את המצלמה האלחוטית שהתקנתי בחדר השינה, פתחתי את הלפטופ, וחיכיתי. תוך שעתיים הזוג נכנס לחדר, ומצאתי את עצמי מביט בסצנת סקס קשה: הבעל קרע מעליה את הבגדים, דחף אותה למיטה, קשר אותה, כיסה לה את הפה בסמרטוט, ואז עלה עליה ונתן בה עבודה במשך שעה ארוכה.
הייתי צריך להתאפק כדי לא להיכנס פנימה ולהשבית את הבן זונה במכות. אבל הלקוחה ביקשה הוכחות, והתכוונתי לספק לה כל מה שהיא היתה צריכה.
סוף דבר: כך הפכתי לצלם אירועים
יום למחרת התקשרתי ל-א' ואמרתי לה שיש לי קלטת מלאה בצילומים – גם של המאהבת, וגם של מה שקרה בינה לבין בעלה. סיכמנו שאני אגיע אליה הביתה בשעות הצהריים כדי לתת לה את החומרים.
כשהייתי אצלה היא נראתה רגועה הרבה יותר ממה שהייתי מצפה מבחורה שעברה את מה שהיא עברה. היא אפילו חייכה, והעיניים שלה התמלאו בציפייה כשהבאתי לה את הסרט. משהו פה התחיל להרגיש לי חשוד, למרות שלא ידעתי מה.
כנראה שגם לא הייתי עולה על זה לעולם אם לא הייתי צריך ללכת באותו רגע לשירותים. השירותים אצלה בבית היו ממוקמים עם חלון לעורף הבניין, ובזמן שהשתנתי הנוף שנשקף מהחלון היה של מגרש החנייה של דיירי הבניין. הסתכלתי על הרכבים, בוחן אותם מתוך הרגל – ופתאום קלטתי משהו מוכר. הסתכלתי יותר טוב. כן, זה היה אותו רכב אליו נכנסה המאהבת. אותו דגם, אותו צבע, אותו מספר בדיוק. מה לעזאזל – הממם.
כשיצאתי מהשירותים האישה כבר חיכתה עם הכסף ביד. לקחתי אותו, אבל אז אמרתי, כבדרך אגב – "איפה את מחביאה את הפאה?"
זאת היתה ירייה באפלה, אבל זה פגע בול. הצבע ירד לה מהפנים. "איך אתה יודע?"
סיפרתי לה שזיהיתי את הרכב, ואז שאלתי מה הולך פה ואיזה מן משחק היא משחקת. היא לקחה נשימה עמוקה, ואז סיפרה לי את הכול – זה הכול באמת היה משחק. המאהבת והיא זו אותה אישה. והאונס – זה בכלל לא אונס. זה גם חלק מהמשחק שלה ושל בעלה. למעשה הזוגיות שלהם מעולם לא היתה טובה יותר.
"אז למה רצית שאני אצלם אתכם??" לא שהיה לי אכפת, אבל סיקרן אותי. התשובה שלה היתה פשוטה למדי – לבעלה יש יום הולדת, והיא רצתה להפתיע אותו עם מתנה מקורית: קלטת סקס לוהטת שבה שניהם מככבים.