יש קטע כזה, לגברים, להגיד על עצמם שהם דביליים. אני דביל, אתה אומר לעצמך ומחייך באושר. אתה דביל, אתה אומר לחבר שלך וטופח לו על השכם בחיבה. והאמת? זה כיף להיות דביל. דביל יכול לשתות שלושה ליטר בירה ולנסות להתחיל באופן פתטי עם המלצרית בזמן שהחברה שלו מסתכלת; דביל יכול להציק לחברה שלו חזור והצק באמצעות נשיפות קלות באוזן, עד שהיא תאיים להכות אותו עם סיר ותשאל אותו אם הוא דביל או מה. ואז הדביל יחזור להיות שנון ואינטליגנט, אבל הוא תמיד ישמור לעצמו את האופציה להיות דביל בהמשך.
ונשים? נשים אף פעם לא יגידו על עצמן שהן דביליות. ראיתם פעם אישה שקוראת לעצמה דבילית? נדיר. לא, נשים פשוט לא מנכסות לעצמן את היכולת לעשות שטויות או טעויות. בעוד אנחנו יכולים למצוא אלפי תירוצים כדי לחפות על הפדיחות שלנו, הן בדרך כלל ימצאו דרך להטיל את האשמה עלינו ועוד להיות ממורמות על כל הסיפור.
אז בדרך כלל אנחנו מעבירים את זה ונותנים להן להמשיך בשלהן. אחרי הכול אנחנו רוצים יחסים תקינים וסקס תדיר, ולהתחיל להתלונן על כל דבר פסיכי שהן עושות לא יוביל אותנו לשום מקום שאנחנו רוצים להיות בו. זה בדרך כלל. לא היום. היום, אני הולך להשתמש בקיר הצעקות המצוין הזה כדי לצעוק לכולם עד כמה נשים הן באמת משוגעות. וכשאני אומר משוגעות, אני מתכוון שהן עושות וחושבות דברים שאנחנו – הגברים – יודעים שהם בלתי הגיוניים ואידיוטיים לחלוטין. הרשימה היא ארוכה, אבל בשביל שתבינו את העניין אני אתרכז בשלוש דוגמאות מובילות:
אתן חוזרות לגברים שעשו לכן רע
אני אישית ראיתי את זה קורה כמה וכמה פעמים: נשים שנפרדו מהחברים שלהן כי הם התייחסו אליהן כמו זבל, לא החזירו להן אהבה, בגדו בהן ומיררו להן את החיים – ואז חזרו אליהם אחרי תקופת צינון של כמה חודשים. הלו! מה לעזאזל אתן עושות? למה נראה לכן שאחרי כמה חודשים הגבר הדפוק שנפרדתם ממנו יהפוך להיות טיפוס אוהב ומלטף? אתן חושבות שהוא התגעגע כל-כך שהוא יזנח את כל המגרעות שבגינן עזבתן אותו? שהוא יפסיק לבגוד בכן? אתן עד כדי כך נואשות? חבל, כי המציאות בדיוק הפוכה: גבר שרואה שחברה לשעבר שלו חוזרת לזרועותיו למרות שהוא היה חרא של טיפוס ואולי גם בוגדני – ימשיך להיות כזה ואפילו גרוע יותר, כיוון שהוא יודע שלא משנה מה הוא יעשה, היא תמיד תחזור אליו.
אתן נעלבות כשאנחנו מסתכלים על בחורה יפה
קחו את הדבר הכי הגיוני בעולם – גבר מסתכל על בחורה יפה, וההפך, בחורה מסתכלת על גבר נאה – וחלקו אותו לשניים: איך הגבר מגיב, ואיך האישה. אצלנו, אם נתפוס את חברה שלנו בוחנת בעניין את אחוריו של תייר אמריקאי שזוף בחוף הים, התגובה שלנו תנוע בין הרמת גבה וניפוח החזה, לבין הסתרת הנוף והצגת הישבן השעיר שלנו בקו הראייה שלה. ואצלכן? אם אנחנו ניתן מבט ארוך מדי במורד המחשוף של הקופאית בסופר, אתן צפויות להיעלב, לכעוס, לקנא, לקחת אותנו לשיחה, להתפרץ עלינו בפומבי, מה לא. אתן פשוט לא מסוגלות לקבל את העובדה שאין דבר טבעי יותר מאשר גברים שמסתכלים על נשים, ואם יש משהו שמצביע על חוסר ההיגיון המתמשך שלכם, זה הדבר הזה.
אתן לוקחות את הדברים הלא נכונים ללב
דיברנו על זה בהרחבה לא מזמן, כשניסינו להסביר לכן למה גברים יודעים לבקש סליחה זה מזה, ונשים ממש לא. אבל זה נושא שיהיה נכון תמיד, אז ראוי לתת לו גם פה את הבמה שהוא ראוי לה: למה, לעזאזל, אתן מתרגשות כל-כך כשמישהי שוכחת להגיד לכן מזל טוב ליום ההולדת? או שאימא שלכן מעירה משהו על האורז ששרפתן? או שאנחנו שוכחים להחמיא לכן על המשקפיים החדשים שחזרתן איתן הביתה? דמיט, הדברים האלה יכולים להרוס לכן יום שלם, שלא לדבר על היום שלנו.
בקיצור, המסקנה המתבקשת מכל המונולוג הזה היא אחת: גברים יכולים להיות דביליים וחסרי כל היגיון, אבל לפחות אנחנו מודים בזה וממשיכים הלאה בחיינו. נשים יכולות להיות אהבלות, משוגעות ולעשות את הדברים הכי פחות מתקבלים על הדעת – אבל אתן מצפות שאף אחד לא יגיד לכן כלום ושפשוט נסבול את זה.
ועל זה כל מה שנותר להגיד הוא: טוב, נו.