"הקטע בלהיות ברמנית זה לא רק להכין קוקטייל מקורי, אלא גם להיראות טוב. השואו זה חלק בלתי נפרד מהעניין" / ברמנית תל אביבית
הרבה עבר על סצנת הברים מאז סוף שנות השמונים. מלבד האופנות במשקאות והשינוי של הברים עצמם יש עוד שינוי אחד גדול שקשה שלא לשים לב אליו – הברמן התחלף לברמנית. את מקומו של הברמן הטוב והידידותי, זה שמזמין לך מונית כאשר אתה שתוי מדי ומקשיב קצת לצרות שלך כשאתה בדיכאון, תפסה חיה אחרת, שכל קשר בינה לבין ברמניות ראויה לשמה הוא הזוי לחלוטין.
על מה אני מדבר? תעשה סיבוב אחד ברחבי הברים/פיק בארים/ דאנס ברים בתל אביב ותראה אותה בפעולה. קשה יהיה לך לפספס; היא תלבש מכנסון קצר וגופיה בעלת מחשוף נדיב ועל המותן שלה תנדנד בסקסיות מגבת ברמנים קצרה.
קווים לדמותה של הברמנית הסקסית אפשר לראות בסרט 'חופשיות על הבר' משנת 2000, וכמו הברמניות בסרט ההוא, גם הברמניות בסצנת הפיק-אפ של תל אביב הן הם כבר מזמן לא סתם ברמניות – הן המיני סלב של המועדון או הבר. ושלא תבינו אותי לא נכון – אני לא שונא נשים, אין לי בעיה שאחת מהן מגישה לי את המשקה וגם אין ויכוח על עניין ה'שואו' – אבל מתי שהוא במהלך השנים השואו הפך להיות המרכז והמקצועיות נזנחה מאחור.
ברמנית צריכה להיות יותר מחיוך יפה
הברמניות היום רואות בנו רק כיס של מזומנים. הן מחפשות לחפף את היושבים על הבר כמה שיותר מהר על מנת שייכנס הלקוח הבא, והשירות שלהן מגיע בצורה מתנשאת כשלנגד עיניהן מטרה אחת בלבד: למזוג לך כמה שיותר, ללא מילה טובה וללא המלצה – אבל כן עם חיוך פתייני. הכול כדי לשלשל עוד מטבע של עשירייה לכיס, בדרך כלל מהפרייר הבא, שבטוח שאם הוא הצליח להשאיר את מספר הטלפון שלו אצלה בכיס היא באמת תעשה איתו משהו.
לא חסרים סיפורי זוועות שירות מברמניות כוסיות: זאת שגיהצה לך טיפ מהאשראי מבלי לשאול; זאת שביקשה ממך לקום שניה אחרי שסיימת את הדרינק; זאת שפינתה לך את כוס הבירה לפני שסיימת לשתות. כל הערה מביאה למבט מתנשא ומזלזל מצידה של אותה כוסית מאחורי הבר, מבט שאומר "תגיד תודה שאתה מקבל את הזכות לשתות את מה שאני מוזגת לך, ותשתוק".
אני יודעת איך מוזגים בירה. ואני כוסית. מה, לא מספיק טוב?
באחד הלילות ביקרנו, חבר טוב ואני, באחד הברים היותר נחשבים בתל אביב. חברי החליט להפתיע ולחרוג ממנהגו לשתות בירה: "תני לי 'וויט ראשן' הוא אמר לברמנית השווה שעמדה מולנו. במקרה הזה – שיער שחור גולש, עצמות לחיים גבוהות וחולצת טי לבנה צמודה שהיתה סקסית יותר מכל מחשוף.
הברמנית הכוסית הופתעה מהבקשה שלא כללה בירה/יין/קאווה, אבל מיהרה לחפות בגישה הכה אופיינית שאנחנו כבר מכירים היטב. "מזה?" היא שאלה בזלזול מתנשא.
"רוסי לבן," חברי ניסה לשווא להסביר לה, ואפילו הוסיף הסבר קצר על מהותו של המשקה ולמה כדאי שיהיה וודקה, קלואה וחלב כדי להכין אותו.
"אין לנו פה," היא ענתה בהתנשאות והפנתה את מבטה למישהו אחר שהצטופף לידנו – כנראה בתקווה שהוא יבקש גולדסטאר.
"הנה, יש לכם קלואה בבקבוקים מאחורי הבר," הצביע ההחבר בניסיון אחרון ונואש. "הם בטח לא מונחים פה רק ליופי?" כשראה שהיא מסתכלת עליו הוא המשיך – "וודקה בטוח יש לכם, ונראה לי שגם חלב. אז מה את אומרת?"
הברמנית העוותה את הפרצוף היפה שלה ומיהרה לקרוא לאחראי משמרת, שבלי להתבלבל הכין לנו 'רוסי לבן' כמו שהדוד שותה בסרט 'ביג לבובסקי'.
בשורה התחתונה: אנחנו מתגעגעים לברמנים ממין זכר
מוסר ההשכל? ברמניות, אתן כורתות את הענף עליו אתן יושבות. זה שאתן כוסיות זה טוב ויפה, אבל אל תשכחו שאתן נמצאות בתפקיד שיש לו אחריות ותוכן. אסור גם לשכוח את הצעירים – הילדים, למען השם! – שרוצים להשתכר ולא יודעים איך לעשות זאת בצורה נכונה. כאן תפקיד הברמנית לייעץ ולהסביר, אבל במקום זה אתן בוחרות לפלרטט עם כל השיכורים באשר הן ולקוות ששלל הטיפים בכיסכן ילך ויטפח. לא חבל? אין ספק שהדימוי הרע שנתתן למקצוע מכובד ונחשב הרס את מי שהיה עד לא מזמן חברו הטוב ביותר של השיכור.