זה לקח לי כמה שנים טובות כדי להבין את זה אבל בסוף המסקנה היא בלתי נמנעת: לגברים הרבה יותר קל להודות בטעויות מאשר לנשים.
יכול להיות שזה פשוט בגלל שאנחנו כבר הבנו מזמן שקל לנו יותר להגיד "את צודקת, אני טועה", מאשר להתחיל להתווכח. נשים הרבה יותר טובות בוויכוחים. הן פוערות את העיניים, מרימות את הקול ואם כלו כל הקצים - מתחילות לדמוע. אתה לא באמת יכול להתווכח על משהו כשבת הזוג שלך מתחילה לבכות ואתה יודע שאתה אחראי לבכי הזה. אז אם לא מדובר במשהו קריטי להחריד - נניח, אתה רוצה לבזבז את הבונוס על מערכת קולנוע ביתי והיא רוצה להחליף את השיש במטבח - אתה פשוט מוותר. "כן, את צודקת. סורי מותק". כל כך פשוט, ועוברים הלאה.
אני קורא לזה "וידוי לבן". כמו שקר לבן, רק שבמקרה הזה אני מודה בטעות כדי לא לגרום למשבר עמוק ביחסים. גברים רבים משתמשים בווידוי הלבן כדי לרוץ הלאה עם הזוגיות שלהם ולא לבאס את האישה. אנחנו אנשים חזקים שיודעים מה חשוב ומה פחות וכשזה נוגע לאישה אנחנו גם הרבה פחות מבוססי אגו ממה שאנחנו בדרך כלל.
גם לנו חשוב לשמוע שאנחנו צודקים
הבעיה, אם כך, היא לא בנו - אלא בכן. אתן, נשים מופלאות שכמותכן, יצורים עדינים ורכי לבב שכמותכן, אתן לא יודעות לתת לנו את אותו הפרגון שאתן מקבלות מאתנו. אתן פשוט לא יודעות להודות בטעויות. כמובן, יכול להיות שאני מכליל והניסיון שלי מגיע מנשים ספורות בלבד, אבל יש לי הרגשה שאני דווקא קולע בול למטרה: בכל מה שנוגע למערכות יחסים, לנשים יש אגו הרבה יותר רציני מאשר לגברים.
ותזכרו: בדיוק כמו לכן, גם לנו חשוב לשמוע שאנחנו צודקים מדי פעם. זאת לא דרישה מוגזמת, נכון? תעצרו רגע, קחו נשימה, תנשכו שפתיים ותגידו "אתה יודע מה, אתה צודק. קורה, גם אני טועה לפעמים". ההודאה הזאת תעשה פלאים להרגשה שלנו; למעשה, אנחנו יכולים להיות כל כך מבסוטים שאנחנו אפילו נוותר ונגיד לכן שגם אתן צודקות (אלא אם כן מדובר באותה מערכת קולנוע ביתית כמובן).
אי לכך ובהתאם לזאת, אני רוצה להגיש בחסות "קיר הצעקות" רשימת כללים לנשים שקוראות את זה, שתעזור להן להבין מתי חשוב שגם הן ילמדו להודות בטעויות.
אם מדובר בהחלטה שביצענו שקשורה לעבודה פיזית כלשהי - אנחנו צודקים. ולא משנה אם אנחנו טועים. הפגיעה באגו שלנו תהיה עמוקה וקשה מנשוא אם תגידי לנו שלא הרכבנו את המדף נכון, או שזאת היתה החלטה שגויה לקדוח שמונה חורים במקום ארבעה. אנחנו צודקים, את טועה. תזכרי את זה בבקשה.
אם מדובר בהחלטה שנעשתה על הכביש - אנחנו צודקים. את רק חושבת שאת מכירה דרך קצרה יותר להגיע להרצליה; למעשה, הדרך שאנחנו מכירים היא הרבה יותר מוצלחת, אפילו שהיא מאריכה את הדרך בחצי שעה. ובאמת נראה לך שהזקנה הזאת עם ההליכון יודעת איך להגיע לז'בוטינסקי? עשי טובה ותני לגבר שלך להוביל אותך ליעדך בבטחה.
אם מדובר בהחלטה שקשורה לחברים שלנו - אנחנו צודקים. הי, הם היו החברים שלנו הרבה לפני שהם היו החברים שלך. לא, זה לא כזה חשוב להתקשר למתי כדי להגיד לו מזל טוב ליום הולדת, מה אנחנו כוסיות? וזה ממש לא קריטי אם לא דיברתי עם עומר כבר חודשיים; חברים כמונו זה חברי אמת. אז חומד, אני אוהב אותך, אבל את היחסים שלי עם החבר'ה שלי תשאירי לי. סבבה? סבבה.
אם מדובר בהחלטה שקשורה לאימא שלך - אנחנו טועים. באמת שלא התכוונו להיכנס לפינה הזאת. את סולחת?