נשים יקרות, אל תיפגעו. אבל זה מדור גברים, ואיפה אם לא במדור גברים אפשר לכתוב את כל מה שבאמת יושב לנו על הלב? בקשר אליכן, כמובן. אין צורך להיעלב או להיפגע. תתייחסו לזה כמו לקיר צעקות – קיר אליו אנחנו צועקים את כל מה שמעצבן אותנו בחיים - בקשר אליכן, כמובן. והפעם, אני רוצה לדבר על נשים שלא באמת עושות לי את זה. נשים שנורא מתאמצות למצוא חן, אבל מאבדות את זה איפשהו בדרך. למה אני מתכוון? הנה:
השחצנית
צניעות זו מעלה, באמת. מצד שני, אני מאוד אוהב מחשופים. איפה נמצא העמק השווה? במחשוף, כמובן. די, תהיה רציני, אומרים לי פה מאחורה. אתה אוהב מחשופים, אבל רוצה שתהיה צנועה. למה אתה מתכוון? אני מתכוון שיש דברים שאם לוקחים אותם רחוק מדי, זה קצת מוציא את הטעם. כשאתה יוצא לבלות ורואה מישהי רוקדת על הבר, מאופרת בכבדות עם ציצי שכמעט נופל מהמחשוף הצמוד – ומהצד השני אתה רואה בחורה חמודה לא פחות, מתנועעת ליד הבר לפי הקצב, מי יותר עושה לך את זה? בשבילי התשובה ברורה. בחורה כמו זאת שרוקדת על הבר, כזאת שרוצה שכולם יסתכלו עליה, דווקא גורמת לי לרצות להסתכל למקום אחר.
השיכורה
שלא תבין, אני בעד לתת לה לשתות. אבל אני לא בעד שהדייט שלי תקרע מעל עצמה את החולצה באמצע המועדון כי היא שתתה יותר מדי ייגר. אני לא בעד שהיא תיפול על הספה שלי עם הלשון בחוץ ותבקש מים כי היא לא מרגישה טוב. אפילו אם זה אומר שאני אקבל סקס הלילה. כן, שמעת נכון. סקס עם שיכורה יכול להיות אחד הדברים, אבל בדרך כלל מדובר בחוויה אומללה למדי, והבוקר שאחרי לא תמיד שווה את הלילה שלפני.
זאת שמתאמצת להיות עם החבר'ה
יש כאלה שזה מגניב אותם, שהבחורה שאיתם מתנהגת כמו גבר עם ציצים. אותי זה לא. זה נחמד אם מדי פעם היא תפגין ידע לא צפוי בהחלפת שקע חשמל או במוליכת הטבלה, אבל להפוך את זה להרגל? לא, תודה. מה שיקרה זה שהגבולות בין החבר'ה לחברה יטשטשו עד לנקודה בה היא תפסיק להיות סקסית. בכל זאת, עד כמה אפשר להיות סקסית כשאת יושבת איתי ועם החבר'ה שלי סביב שולחן הפוקר, מורידה בירות כאילו אין מחר – ועוד מנצחת?
המציקה
מזמן הבנתי והפנמתי שנשים אוהבות לדבר. וזה בסדר, באמת – כל עוד הן לא מצפות שאני אזכור את כל מה שהן סיפרו לי אחד לאחד, אין פה שום בעיה. הבעיה מתחילה כשהן מתחילות להציק. מכיר את זה, שהיא מתקשרת כל שעתיים בערך בזמן שאתה נמצא בעבודה, שואלת מה העניינים, אתה עונה בסדר, ואז היא שותקת, כי אין לה באמת מה להגיד. אז השיחה גולשת לנושאים ברומו של עולם, כמו מה אכלת היום, או מה היא אכלה היום, או איזו גועלית השותפה שלה לחדר, ועוד דברים שיכולים לחכות לזמן בו אתה יושב בבית מרוח מול הטלוויזיה, במקום לבזבז זמן שיכולת לעבוד בו.
זאת שלא נותנת לנו להיות ג'נטלמנים
קר בחוץ. אלה הימים הראשונים של הסתיו, וכשאתה מוציא את הדייט שלך מהמסעדה החמימה לרחוב הקריר, היא מצטמררת קלות ואתה מבין שקר לה. מתוך ג'נטלמניות הטבועה לך עמוק בוורידים, אתה מוריד את הקרדיגן ומתחיל לעטוף את כתפיה החשופות – והיא נרתעת ממך ברוגז. "מה אתה עושה? על המצפון שלי, שיהיה לך קר? תודה, אבל אני יכולה להסתדר," היא אומרת, ובאותו רגע אתה כבר מתחיל לחשב לאחור את קיצו אל הדייט הזה. לא ככה? ככה. בנות שמתעקשות להסתדר לבד זה טרן-אוף רציני. אני יודע, אתן חזקות וגיבורות וכל זה, אבל עם כל הכבוד לשוויון בין המינים, עדיין יש מקרים בהם הגבר צריך להרגיש שהוא יכול לגונן קצת על הבחורה שלו. לא תתנו לי את ההרגשה הזאת, ואיבדתן אותי. כנ"ל לגבי: להילחם על המקום שתפסתי בפארק מול משפחה מרוקאית בלי שתתערבי, לסחוב את כל השקיות של הסופר בנגלה אחת מהאוטו לבית בלי שתנסי לעזור, וכן, להגיע מז'בוטינסקי ברמת גן להרצל ברחובות לגמרי לבד, בלי שתבקשי בשבילי הוראות בדרך.