כנראה פיספסת את הרמז המעודן של העורך לגבי יום הולדתי, שהופיע בטור האחרון. אחרת איך תסביר את זה שלא אמרת מזל טוב? כל פעם שאתה עורך אירוע פתוח לקהל יש פחד כזה, שאנשים לא יבואו, אבל זה בסדר גבר, לא ישבתי לבד בחושך, למעשה חגגתי כמו שצריך, היה נחמד, אנשים נהנו – רק חבל שלא ראינו אותך.
בכל מקרה, המכתב נכתב על ידי מישהי שדיברתי איתה פעם באיזה צ'אט אינטרנטי. ומה שהיא אמרה לי היה, בקיצור ובלי פרטים, שנגעתי בה. לא גבר, לא מה שאתה חושב. נגעתי בה, זאת אומרת שהמילים שאמרתי לה גרמו לה לראות דברים אחרת, לקבל החלטות ולעשות בחירות שהביאו אותה למקום אחר בחיים.
האם התכוונתי למה שאמרתי, האם פעלתי באופן מודע לעורר בה שינוי? מבחינתה זה בכלל לא משנה. על מה דיברתי איתה? דיברתי על עשייה מתוך תשוקה, על קבלת החלטות שלא מתוך פחד, על סקרנות ככוח מניע. חלק מהדברים האלו נאמרו גם כאן, וכולם חלק מהשקפת העולם שלי. וכיוון שאני קצת מטיף מטבעי, אני מניח שרציתי להשפיע, רציתי שיהיו למילים שלי השפעה.
וזו הסיבה, כנראה, שבגללה המכתב הזה היה מתנת היום הולדת המרגשת ביותר. כבר שנו חז"לנו שכל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. אני לא מתיימר לומר שהצלתי, אבל לשמוע מאדם שהיתה לך השפעה ברוכה עליו, שמה שאמרת לו גרם לו להגיע למקום יותר טוב – אי אפשר לנצח את זה.
יש כמובן גם את הצד השני – דברים שאמרת או עשית עלולים לפגוע, וכמו שאין לך יכולת לשלוט בהשפעה לטובה, אין לך גם יכולת לוודא שלא תפגע באף אחד אף פעם. זה לא אומר שזה בסדר להגיד כל דבר שעולה על דעתך או להתנהג כמו חרא, אבל זה כן אומר שאתה לא יכול ללכת כל הזמן על קצות האצבעות: אמור את שעל ליבך, עשה את הדבר הנכון.
וזה נכון לא רק בשיחה בין שני אנשים, אלא בכל אקט שיש לו הד. זה יכול להיות מה שאתה עושה בעבודה או בשעות הפנאי שלך, זה יכול להיות מפגש שאתה מארגן או יצירה שאתה יוצר ומציג. כל עוד אתה עושה משהו שעוד מישהו נחשף אליו, כי הרי שיר שאתה כותב למגירה הוא רק אמצעי פורקן, אבל אם פרסמת אותו, מישהו אחר יקרא ויכול להיות שזה ישפיע עליו.
אמנות צריכה קהל, כדי להרגיש שהיא משנה משהו במישהו. טוב, אני אסייג את עצמי: האמנות שלי צריכה קהל – אם מישהו אחר חושב אחרת שיבושם לו. תרשה לי להמליץ לך על ספר בהקשר הזה: זה עתה סיימתי לקרוא בנשימה עצורה את "אמנות עכשווית אני מדברת אליכם" של רות דירקטור. אם מזמן לא הלכת למוזיאון כי הכל מרגיש לך כמו שטויות, או הלכת והתעצבנת מכל הפלצנות הבלתי מובנת הזאת, קרא את הספר וצא להנות מחדש מהעולם הזה.
ולא רק אמנות. כשארגנתי את גריק – אי-כנס על סביבה וטכנולוגיה - עשיתי משהו שהאמנתי בו, רציתי לקוות שיהיו אחרים שישתתפו בחזון הזה. כמו יום הולדת, כל אירוע כולל בתוכו את הפחד שאנשים לא יגיעו. הסרט "שדה החלומות" עונה בדיוק על הפחד הזה. "If you build it, they will come" אומרים הקולות לגיבור, ואכן... זהו אחד הסרטים הכי מרגשים שראיתי, ואני ממליץ עליו בחום. עם המשפט הזה בלב ניגשתי לעשייה לקראת גריק, אנשים הגיעו, תרמו מיכולתם ומשכלם, וחזרו בחוויה של רצון לעוד עשייה מסוג זה.
ואני שמח לומר שיש, ושתהיה. אני יודע על ארועים נוספים שקיבלו השראה מגריק, אני יודע על אנשים שנפגשו שם, ואני שמח לבשר מעל במה זו, שיהיה גריק נוסף, וכמובן שאתה מוזמן, למרות שליום הולדת שלי לא באת.