כבר שנו חכמינו, "עדיף להיות עשיר ובריא מעני וחולה", אבל גם אם אתה חולה, עדיף שיהיה לך כסף. קבעתי תור השבוע לרופא מומחה. קופת החולים שלי נותנת לי שירות משלים, שבמסגרתו אני משלם בכל חודש כדי להרגיש בריא יותר. דרך השירות הזה אני יכול ללכת למומחה מספר אחד בארץ – אני רק צריך לשלם עוד סכום סמלי של מאה שקל כשאני מגיע למרפאה שלו.
אז התקשרתי, ולהפתעתי קיבלתי תור כבר למחרת, ובשעת ערב מאוחרת שהתאימה לי. הספקתי לשמוח על השירות הנהדר ברפואה פרטית, אבל אז פקידה אחרת התקשרה וביקשה להקדים. לא יכולתי והיא ויתרה, אבל זה עורר חשד, שהצדיק את עצמו כשהגעתי בשעה היעודה וגיליתי חמישה אנשים לפני מחכים בתור. המזכירה לא ידעה להגיד כמה זמן זה ייקח, כי "כל תור הוא משהו אחר". עשרים דקות אחר כך, כשאיש מהם עוד לא נכנס, ויתרתי ועשיתי אחורה פנה. לא בלי עצבים.
הרפואה המערבית המודרנית: סוג של פס ייצור
ברפואה המזרחית, שם אדם מוגדר כבריא ואופן המחשבה הוא של שמירת הבריאות, אורך התור שתקבל הוא קבוע, ואתה יכול להיות סמוך ובטוח שכשתגיע לטיפול תצטרך להמתין מספר מועט של דקות לפני שתכנס. פעם הרפואה המערבית הבינה גם היא שחלק מהטיפול זה ההקשבה והיחס – כמו שמספר אקסל מונטה ב"מגילת סאן מיקלה". היום אתה נפגש עם רופא ושוטח את תלונותיך כדי שיתקן אותך, והוא מנסה לטפל בך מהר ככל האפשר, כדי למהר ולהכניס את המטופל הבא. על אקט הטיפול עצמו מופעל חקר ביצועים: מודדים את אורך הזמן הממוצע בו שוהה מטופל אצל רופא, משקללים את עלות שכרו של הרופא ומחשבים ככה את הזמן המוקצה לכל תור. בקופת חולים המשמעות היא הרבה פעמים חמש דקות למטופל. כמה בריאות אפשר לקבל בחמש דקות?
לפי ההגיון הזה, קיוויתי, ברפואה פרטית, מי שמשלם יותר יקבל נתח זמן גדול בהרבה, נניח חצי שעה, ואת עודפי הזמן יספוג הרופא, שממילא מרוויח יותר על מומחיותו. כמו שכבר הבנת, אפילו לא הגעתי למצב בו אוכל לאשש את הטענה הזאת; התור הארוך וחוסר הידיעה מתי באמת אכנס לרופא גרמו לי לעזוב את המרפאה שלו.
כשהשירות לא עומד בציפיות: הולכים לקבל שירות במקום אחר
כשאתה לא מקבל את המנה שלך בזמן במסעדת יוקרה, אתה מזמין שולחן למסעדה אחרת? לא, אתה מתלונן ובצדק – אתה משלם את מיטב כספך ואתה מצפה לקבל שירות בהתאם. ברפואה משום מה המצב הוא שונה, ואנשים מוכנים לסבול בשקט, אפילו כשהם משלמים יותר כסף כדי לראות רופאים מנוסים יותר. לפעמים אנחנו שוכחים שגם רופא הוא נותן שירות, וגם ממנו יש מקום לציפיות מלבד מומחיותו.
זה מזכיר לי שכשרציתי ללכת לטיפול ועשיתי סקר שוק, מטפלת אחת שדיברתי איתה ניסתה לגרום לי להרגיש שאי-הגעה אליה היא סימפטום לבעיה נפשית. מטפלים ורופאים מומחים לא רגילים לחשוב על עצמם כנותני שירות. מהצד השני, אנחנו לא רגילים לחשוב על עצמנו כלקוחות שלהם, אלא כמטופלים, כלומר אנשים עם בעיה שמפקידים את עצמם בידי מומחה.
אבל זה לא נכון. בטיפול, כמו במסעדה, אתה לקוח, ובידיך הכוח העיקרי שכלכלת שוק נותנת בידי הפרט: כוח הבחירה איפה להוציא את כספך. הכסף שלך הוא שמפרנס את הרופא או המטפל, ובאמצעותו תוכל להצביע בעד או נגד מרכולתו של אותו מומחה ורמת השירות שלו. כמו שתבחר לא לקנות שמפו שנוסה על בעלי חיים ולקוות שאחרים יעשו כמוך – ובסופו של דבר חברות התמרוקים ימצאו שמשתלם להן שלא לבצע ניסויים – כך תפקידך בכלכלת השוק לומר "אני לא מוכן לקבל יחס כזה". אם תמנע את כספך מאותו מטפל, ומטופלים אחרים יעשו כמוך, אולי הוא יבין בסופו של דבר שהוא מחויב בשרות טוב יותר ללקוחותיו. והעיקר, תהיה לי בריא.
מחפש צעצוע חדש? לך קנה GPS.
עוד בערוץ הגברים:
תחרות הישראלית הסקסית בעיצומה. המועמדת השביעית: מלי לוי.
יש משקפי שמש שרק נראים יקרים. הלכנו למצוא אותם.
איך להכניס עוד בחורה למיטה? בנות ערוץ הגברים מייעצות.
ספי קצב הלך למגה-מסיבת רווקות עם חמישים בנות שיכורות, והצליח לחזור רק עם ג'חנון.