כבר יותר מדי זמן שאני כותבת פה את כל מה שעובר לי בראש על גברים, נשים ומה שביניהם, מבלי לתת הצצה אישית מספקת לחיים האמיתיים שלי. אז בגלל שהמדור שלי הוא מדור אישי – ניתן לו פעם אחת באמת להיות כזה עד הסוף. הפעם בטור השבועי, החלטתי להדגים, בעזרת דייט אחד שלם ואמיתי שלי, את כל מה שגברים עושים לא נכון בפעם הראשונה שבחורה מגיעה אליהם לדירה.
לפני כמה ימים נפגשתי לדייט עם בחור מיוחד. מיוחד גם כי הוא פשוט כזה וגם כי נדרשות תכונות נדירות כדי לסבול בחורה כמוני. נכנה את הבחור הזה בשם הממש לא גברי – פנדה (כי כזאת אני, אוהבת להתייחס לבחורים כמו לחיות). לפנדה ולי כמעט אין זמן להיפגש. הצלחנו לקיים רק דייט וחצי בלחץ ויצא ככה שדייט מספר 2.5, שהיה אמור להיות אצלו בבית, תוכנן לתאריך המלחיץ של ערב הסילבסטר/ נובי גוד/ השנה האזרחית החדשה/ כל מושג אחר שיחסוך ממני טוקבקים מאיימים על אנטישמיות, פשוט כי לא היה לנו זמן פנוי אחר. אותו ערב, שנמשך בעצם עד ליום המחרת, גרם לי להבין שיש הרבה דברים שגברים לא מבינים על הפעם הראשונה והקריטית שבחורה מגיעה אליהם הביתה. החלטתי לספר על הטעויות שקרו לנו כדי לעזור לך להימנע מהן בעצמך. אז שים לב:
טעות מספר אחת: מכין אותנו לבאות
משום מה, גברים מתעקשים לא להבין מה נכון ורומנטי לרשום לנו בהודעות. הסמס הראשון שקיבלתי באותו יום מפנדה, כמה שעות לפני שיצאתי לכיוון שלו, היה "קניתי לנו מזרן חדש" + סלפי של הקנייה (כי מסתבר ש"ערה?" כבר לא מעביר מספיק טוב את המסר). כלומר, בזמן שאני בסך הכל פנטזתי על לקבל ממנו נשיקה טובה של חצות (מודה – לאו דווקא על השפתיים שלמעלה), הרומנטיקן הזה חשב לקבל ממני הרבה יותר. כמה נחמד מצידו שהוא הגדיל ככה ראש. בחור יקר, אני מבקשת, תפסיק להכין אותנו נפשית לתכניות הזדוניות שיש לך לגבינו ותלמד פשוט לזרום עם מה שמרגיש נכון באותו הרגע. כי הדבר היחיד שהיה אמור להגיע עם ציפיות, זה המזרן שקנית.
טעות מספר שתיים: מזניח את הדירה
בשבע בערב הגעתי לדירה האפרורית (בעלת תמונות שחורות, ספות שחורות, טונה של אפר סיגריות וכלום אור) של פנדה. בעצם יהיה יותר מדויק לומר שכמו בכל מקום אחר בתל אביב, בכלל לא מדובר בדירה כי אם בגוש גבס שכל שנייה עלול לקרוס תחת הלחץ. אבל נוותר לו, כי הוא יכול להיות אחראי רק לאריזה הפנימית ולא לחיצונית. ואם כבר, אז פה כדאי לציין שזה שאתה רווק טיפוסי בן 30, לא אומר שמותר לך לחיות לפי הקלישאה הזאת. כי מילא זה שברגע שנכנסתי לדירה שלו דרכתי בטעות על נעל, עיתון וסווצ'ר שהיו מפוזרים על הרצפה, אבל זה שתוך כדי נשיקה חושנית הוא עצר אותי ושאל אם הסוודר האדום, שבחיים לא ראיתי לפני ושזרוק על הספה, שייך לי – זה כבר מוגזם. ואם כבר על הספה שלך מדברים, אז תדע שאיקיאה זו לא מלה גסה. לא בעברית ולא בשבדית.
טעות מספר שלוש: מתייחס אלינו כמו לגבר
רצה הגורל וחמש דקות לפני חצות היה לי פיפי מטורף. קיבלתי הוראות הכוונה לשירותים (לא שקשה למצוא אותם בחמש מטר שטח הזה, פשוט קיוויתי שאולי אני טועה ושלא מדובר בחורבה הקלסטרופובית שהייתה מולי), נכנסתי אליהם וניסיתי לסגור אחריי את המין-תריס-גדול-שהוסווה-לדלת ללא הצלחה. פנדה צעק לי מהסלון "תשתיני עם דלת פתוחה!", כאילו שהוא מדבר לאח ותיק, שליווה אותו לפני שנים במסע כומתה של 12 ק"מ. התעקשתי בכל זאת לסגור את הדלת, מה שדקה אחת מאוחר יותר תתברר כטעות. כי ברגע שסיימתי את הדברים שלי וניסיתי לצאת, גיליתי שהדלת תקועה חזק. ובגלל שמרפי עבד שעות נוספות, בדיוק בשנייה שבה צעקתי לעזרה, נורו מטחים של זיקוקים לכבוד השנה החדשה. במשך עשר דקות לפחות התייבשתי שם. כשפנדה סוף סוף קלט שאני חסרה (כאילו שמדובר בספירת מלאי מטורפת), הוא פתח את הדלת ואמר לי בחיוך "סורי, יצאתי לראות את הזיקוקים". יש את הערב הזה ביותר רומנטי?
טעות מספר ארבע: לא דואג לאוכל ולשתייה
לא ביקשתי שתחזיק את יונתן רושפלד במטבח שלך, אבל במקרר של כל גבר אמור להיות קצת יותר מחלב, בירה וגוש עובש לא מזוהה (טוב נו, למען ההגינות, היה גם בקבוק סויה שהושאר במקרר על ידי הדייר הקודם). ובכלל, מה הקטע הזה שכל המוצרים שיש במטבח של רווקים תמיד נמצאים במצב "פג תוקף"? לא היה יין, לא היה אוכל וגם אם במקרה היה, בטח אין במה להגיש אותם. במשך שעות ארוכות פנדה הזין אותי רק בקפה ושוקולד "רבע לשבע". בהמשך הערב הוצע לי לקינוח גם מסטיק בטעם תות. אם חשבתי בתחילת היום שהמטרה של פנדה היא להשכיב אותי, אז עכשיו הבנתי שהמטרה היא בכלל לגרום לי לפתח סכרת. אז מסתבר שכן יש את זה ביותר רומנטי.
טעות מספר חמש והכי קריטית שיש: מתעקש שנזרום
2015 נכנס לתוקף ואני כבר מזמן הייתי אמורה לחזור הביתה לנתניה. ביקשתי מפנדה שיבדוק מתי יש לי אוטובוס, אבל אין. הקו האחרון יצא ב-11 בלילה, המוניות שירות רחוקות מדי, התחבורה עמוסה בגלל החגיגות, לפנדה אין אוטו משלו כדי להקפיץ אותי והוא מציע לי להישאר לישון (או "לישון") אצלו, "מה חסר לך? יש פה הכול". ואם ב"הכול" הוא התכוון לכלום, אז הוא צדק. כי אין פה מקלחת נורמלית, מברשת שיניים, איפור, דאודורנט או כל דבר אחר שעוזר לי להרגיש אנושית (והכי חשוב, כמובן – לא היה מטען לאייפון). בשביל גברים זה לא בעיה לישון מחוץ לבית ולזרום עם כל תרחיש, אבל בשבילנו – זה כן. אנחנו צריכות גלולות או מגיני תחתון או טמפונים או סכין גילוח או להתייעץ עם החברה הכי טובה שלנו ולהיפגש עם הקוסמטקיאית כדי להעביר אצלך לילה ברוגע. אבל בגלל שאני ופנדה נהיינו חברים טובים עוד הרבה לפני הדייט והרגשתי בנח איתו, הסכמתי לרעיון. ועדיין, לא כל האנשים שיוצאים לדייטים ראשונים נמצאים באותה רמת נוחיות וכנות שיש ביני לבין פנדה. אז בחייאת גבר, תפסיק להאיץ בנו להישאר לישון או להתעצל ללוות אותנו לתחנה או לבקש לשנות תכניות רק בגלל שאתה חרמן, עייף או אדיש (עם האקסים שלי, זה אף פעם לא היה מקרה של "או", אלא "וגם").
טעות מספר שש: לא לומד מטעויות
אז נשארתי לישון. מה קרה במשך חמש וקצת שעות השינה שלנו? אספר לך בדיוק: לא עצמנו עין לרגע. אבל לא בגלל הדברים הטובים שאתה מקווה שהבחור השיג, אלא כי לשכן שלו יש תרנגולות שהתעקשו בכל הכח להראות סימני חיים (נכון יש את ילדי הפוסטר של "אמא הבטחת לנו עוף לשבת"? אז מצאתי להם). קמנו מוקדם בבוקר וגיליתי שפנדה לא למד כלום. אין זמן לקפה, החבילת מסטיקים נגמרה, ה"רבע לשבע" חוסל, אי אפשר ללכת לשירותים כי אין דלת ובאופן כללי הרגיש לי שהכל רק הולך ומחמיר. אני אולי בחורה צינית, אבל גם אני רוצה ארוחת בוקר מושקעת למיטה שמלווה בחצי שעה של חיבוקים (או בעצם שתי דקות שמרגישות כמו חצי שעה, כי אני לא אעמוד ביותר קיצ' מזה). אם לא השקעת וטרחת בי בלילה הקודם – אתה עדיין יכול לתקן דברים ביום המחרת. כי עם זה שהוא השאיר אותי עייפה, רעבה ועם ריח פה מסוכן לציבור אני יכולה להתמודד, אבל זה שהוא הכריח אותי לצאת לרחוב בלי מייק אפ דורש פיצוי רציני (אתה לא תאמין, אבל אימוג'י של לב ונשיקה בווטסאפ זה רחוק ממספיק).
כנראה שהטעות הכי קריטית של פנדה הייתה שהוא לא קרא את הטור הקודם שלי על הסילבסטר. אבל כמובן שגם לנו, הנשים, יש טעויות מטומטות שאנחנו עושות ברגע שאנחנו נכנסות אליך הביתה בפעם הראשונה. אני עשיתי המון, כשהחשובה שבהן היא שנתתי לטעויות של פנדה להפריע לי ולהסיח את דעתי מהמון דברים אחרים טובים שקרו באותו לילה. כמה טובים? זה ביני, בינו ובין התרנגולות, שאולי החלטנו להחזיר להם.
הטעות הבאה שאעשה, כהרגלי בקודש, היא להזמין אותך לטקבק.