קשה להסביר מה בדיוק העיר אילת מייצגת. זה מקום חרוש, קטן, תקוע שמספיק לטייל בו פעם אחת כדי להבין מה הולך שם (שזה כלום). ועדיין, איכשהו כל שנה אני מוצאת עצמי מחדש מבלה כמה ימים בעיר הדרומית. אילת היא בעצם האלטרנטיבה הדי מעפנה של וגאס - היא כל כך רחוקה ומנותקת, שמה שקורה כאן נשאר כאן ומותר הכל (שזה שוב כלום). אז הישר מחדר המלון הממוזג שאני נמצאת בו באילת, הנה כל המסקנות שלי לגבי מה שקורה פה ולגבי מה שאתה צריך לדעת:
דרכי הגעה
דבר ראשון כשגבר מתכנן טיול לאילת, הוא מתלבט על איך הכי כדאי להגיע לשם: רכב פרטי, טיסה או אוטובוס. בוא נעשה סדר: מי שמגיע עם רכב פרטי הם אותם אנשים שיש להם רכב חברה שדורש שינצלו אותו. המצב הזה הכי נח כשיוצאים אוטו מלא. אתה לא ברשימה? הלאה. מי שלוקח טיסה הם אותם זוגות שלא מפחדים מאקסטרים ושלא משנה להם אם הם ימותו בעשרים הדקות הבאות או לא. אתה לא ברשימה? הלאה. מי שלוקח אוטובוס, הם אותם אנשים (כמוני) שאין להם רכב חברה, שאין להם ביצים לקחת טיסה, שלא נמצאים במערכת יחסים וכל שנותר להם לעשות הוא להדחף ראשונים לאוטובוס כדי להגיע לספסל האחורי ולדפוק שם שינה של שש שעות. על הדרך, נוסעי האוטובוס יסבלו מילדים צעקניים, פרחות בנות 17, ערסים בני 20 ועצירה של שעה ביטבתה.
רמת החרמנות
מה שבאמת מעלה לך חיוך על השפתיים, כשאתה בדרך לאילת, הוא המחשבה שאתה עומד לראות בערך אלף נשים בבגדי ים מינימליים. אתה חושב שכולן באות לאילת כדי לשכוח מהצרות שלהן ולחגוג כמו שצריך עם אנשים שהם פחות או יותר כמוך, עם עדיפות ספציפית לעצמך. אבל אתה טועה. מה שמניע נשים להגיע לאילת הם לא רגשות חרמנות עזים לבחורים, אלא רגשות חרמנות עזים לקניות ללא מע"מ, שיזוף מהיר וחופים שההורים לא יכולים לצוץ בהם בטעות.
תיירות
אז ישר ולעניין: הגיע הזמן להפסיק להפחיד תיירות. הצחוקים, הסתלבט והאנגלית שאתה מגחיך בכוונה (אני מקווה שבכוונה) לא עושים איתך חסד. אנחנו הישראליות כבר רגילות לאגרסיביות ולישירות שיש לגבר הישראלי הממוצע להציע לנו (ובמקרים מסוימים גם מעריכות אותה), אבל נשים אחרות מרחבי העולם לא בטוחות איך להגיב אליך. הן בדרך כלל מתלבטות בין לעשות את עצמן לא מבינות אנגלית גם אם הן אמריקאיות, לבין טלפון למוקד 100. למזלך, גם ככה לא עונים שם לחצי מהקריאות.
איסורים
יש דברים שמותר, צריך ורצוי שכל גבר יעשה באילת, ויש דברים ש"פשוט אימרו לא!". אתה לא אמור לעשות קעקוע חינה של דרקון (או של כל דבר אחר), אתה לא אמור להתפתות מכל דוכן שמוכר דברים שאתה ממש לא צריך (מה תעשה עם טושים שמחליפים צבע, מה?), אתה לא שם עשרה שקלים על זה שתצליח לרכב על האופניים של הנוכל בטיילת שאומר "נראה אותך" (אם אף אחד לא הצליח לפניך, למה נראה לך שאתה מיוחד?) ואתה בטח לא אמור לקנות לאישה שלך דברים שנשמעים רומנטיים רק בתיאוריה -עם כל הכבוד לכישרון של האומן, אין לנו מה לעשות עם גרגר אורז שכתוב עליו "ענבל" בפונט דויד גודל 4.
חוויות
ואחרי שהבנו ממה עדיף להיזהר, הנה כמה דברים שכל גבר חייב לעשות באילת לפחות פעם אחת: לשלם מחיר מופקע על פעילות ימית של עשר דקות, לעלות על הכדור-אקסטרים ההזוי הזה שעף גבוה באוויר תוך כדי ידיעה שבדוק יצרו אותו ברשלנות, להכנס כמו ילד בן 12 לעיר המלכים, להתגלש במגלשות הענק שיש שם כמו ילד בן 4, לצאת משם כשאתה מרגיש הכי גבר בעולם, להגיע לבריכה עם פיגוע של קרם הגנה על הגב שלך, לצלול ולקנות וידאו של הצלילה כאילו שמדובר מינימום בגאלפגוס, לקבל שיזוף גופיה בדרגת כוויה שלוש, לשכנע תיירת לצאת איתך בערב, להחליק על ה"קרח" שבקניון כאילו היית ספורטאית-אוקראינית-זוכת-מדליה-אולימפית ולהכניס אוכל לתיק בארוחת בוקר שבמלון כדי לחסוך לך קנייה של ארוחת צהריים.
מקומות בילוי
גברים מגיעים לאילת באחד משני מצבים: כרווק עם החברים הכי טובים או כתפוס עם זאת שתפסה אותך. בהתאם למצבים האלה משתנים מקומות הבילוי שאתה יכול לצאת אליהם והפעילויות שאתה עושה. כשאתה מגיע לאילת עם האחים הדוכסים שלך, אתה בדרך כלל יוצא לים, עושה שטויות בפאבים ובודק כל ערב מחדש את יכולות הספיגה של הכבד שלך. לעומת זאת, כשאתה מגיע לאילת עם האישה שלך, אתה עושה שייט, מלטף דולפינים, מטייל על גמלים, עולה על טרקטורון, יורד לספא של המלון, הולך לסרט של איי מקס, בודק מה השתנה במצפה התת ימי וקונה כרטיסים להופעה שזכתה בפרס היוקרתי "הכי חרושה של כל הזמנים"- wow11.
אוכל
לא ברור למה זה ככה, אבל אחרי יום וחצי פה אני מתחילה לקלוט שלגברים יש קטע עם אוכל באילת. או בכלל בחופשות. אתה אוכל עד שאתה בטוח במאה אחוז שלא נותר ס"מ חופשי בקיבה שלך. אתה מעמיס על הצלחת בשרים, מרקים, סלטים, פסטות, קינוחים, פירות, פיצוחים, לחמים ורטבים. טעים, לא טעים, זה ממש לא משנה. אתה הגעת לפאב/ חדר אוכל/ הדוכן של אוכל רחוב המפוקפק בטיילת, עם מטרה אחת ברורה- לקבל תמורה מלאה לכסף שלך. אתה מגיע לאילת רזה וחוזר ממנה אבי ביטר.
העושק
הגברים שמגיעים כל שנה לאילת יודעים שהם עומדים לעבור את כל אותן החוויות שוב ושוב וכלום לא ישתנה, ישתפר או ישתדרג. הפרנציפ הובן בפעם הראשונה ומאז כל נסיעה זה רק חווית שחזור קלה. בתכל'ס, זה בדיוק כמו אותם טיולי כינרת של החבר'ה שלך, שתמיד נגמרים בעל האש מתובל בהמון זבובים, קריוקי של ערסים שנמצאים אוהל ליד ושירותים שהשימוש בהם עלול להוביל למוות. אבל הדבר הכי חשוב שאתה צריך לקחת בחשבון לגבי אילת הוא שזה כמו כל מקום אחר בארץ רק שמכל דבר יש יותר: יש שם יותר חול, יותר חופים, יותר תיירות, יותר מעלות, יותר סיכוי למות מסרטן העור ויותר יקר. למען האמת רוב הפעמים יוצא שגיחה קצרה לחו"ל עולה פחות מאשר חופשה באילת. מצד שני, אף אחד כמובן לא מבטיח לך שאם תיסע לטורקיה אתה גם תצליח לצאת ממנה.
מי שאוהב את אילת ימשיך להגיע אליה בכל מחיר ויהנה ממה שיש לעיר להציע (כבר אמרתי שאין מע"מ כן?) ומי שלא אוהב את אילת- מוזמן להוציא עליה (או עליי) קיטור בטוקבקים. והערה לטוקבקיסט "אחד שנותן"- אתה לא יכול להמשיך לקרוא לעצמך ככה ובמקביל לא לתת לי כלום.