אם שוב נכנסת למדור שלי, כנראה שאתה עדיין צמא לדעת עוד קצת על המציאות הנשית שעליה אנחנו מדברים בחודש האחרון. אלא אם כן הגעת לכאן בטעות (לא פחות טוב). ככה או ככה, אתה מוזמן להישאר איתי ולשמוע את כל האמת שיש לדעת על בחורות ובילויים. שופינג, ספא, בתי קפה - שום דבר לא הולך אצלנו כמו שדמיינת. עד כמה לא הולך? עד ככה:
ספא
הפנטזיה הגברית: אתה מדמיין לעצמך עיסויים חושניים בעירום, אנחות מחרמנות, אבנים חמות במקומות אסטרטגיים ועוד כל מיני תהליכים שיעזרו לשרירים שלה להיות גמישים יותר לקראת הלילה. והכי חשוב: אתה מפנטז על יום פנוי ושקט, שבמהלכו תוכל לעשות הרבה דברים מועילים. כמו לצייר על הפנים שלך עם טוש שחור כדי לבדוק אם מתאים לך זקן צרפתי.
המציאות הנשית: אם אנחנו לא לסביות או חסודות, אנחנו נבקש לקבל את הטיפול בידי גבר, כי בתקופות מסוימות זה הכי קרוב שיש לנו לסקס. אבל בכל מקרה, בדרך כלל כששתי בנות הולכות לספא זה עובד ככה שאחת נהנית לגמרי בעוד שהשנייה חשה קצת מוטרדת מינית. המגבות יכולות להיות קצרות מדי, העיסוי קשוח מדי, האבנים עושות כוויה, היין זול וחם, יש יותר נרות בחדר מגרגרי חול בים, החברה מביכה אותנו עם הגניחות שלה, הריח החזק של הבשמים הפלצניים גורם לבחילה ויש תחושה כללית של סכנת שריפה. בין אם טוב לנו או רע- אתה תשמע על זה בוואטסאפ כל שעה עגולה. בכלל בגדול, בדרך כלל זה רע כי כמו כל ישראלי נורמלי, נשים לא הולכות לספא בגלל שהן רוצות, אלא כי יש תלוש מהעבודה שחייבים לנצל.
פאבים
הפנטזיה הגברית: בחורות חמודות מקפיצות ביחד שוטים, מדברות בלי היגיון, רוקדות על הבר, צוחקות מכל שטות ושמחות לזרום איתך אחרי שהן התרשמו עד עומק נשמתן ממשפט הפתיחה שלך, שאותו הן לא שמעו מעולם.
המציאות הנשית: אצל בנות בילוי בפאב הוא מקיצון לקיצון. או ששותים 30 צ'ייסרים של טקילה או שמזמינים קולה זירו. או שפוצחים בשיחה עם כל בחור שנמצא בבר או שתופסים על כולם תחת. או שאנחנו יושבות על חשבון של של חמישים שקלים או 500. או שמזמינים אדממה ומים מינרליים או שלוש צלחות של צ'יפס קטן, רגע, יש צ'יפס גדול? אז גדול, ונא לא לשכוח להביא לשולחן מיונז, קטשופ, חרדל, מיונז שום, רוטב ברביקיו, צ'ילי מתוק ורוטב סלסה. ואולי גם איזו צלחת מטוגנים בצד. אבל הדבר היחיד שנשאר קבוע בכל יציאה שלנו לפאב, זה העובדה שלא נשב שם פחות משלוש וחצי שעות, במהלכן נרכל על כמה שקולגה שלנו השמינה, על הסקס האחרון שהיה לנו ועל הבחור המאוד נחמד שהרגע התחיל איתנו ושאמרנו לו בהתנשאות מיותרת "כן, כאב לנו כשנפלנו מגן עדן. כי נחתנו ישר עליך". ולסיום: קיא.
ים
הפנטזיה הגברית: לא שיש לך ציפיות גבוהות מדי, אבל אתה מפנטז על בחורות בסגנון רותם סלע ששוכבות על מגבות חוף יפות, משתזפות להן בשקט וצופות בך בהערצה תוך כדי שהן מכריזות שאתה מלך המטקות.
המציאות הנשית: ים אמור להיות המקום הכי סטלני בישראל (אם מוציאים מהמשוואה את מטה עלה ירוק), ועדיין דווקא שם אנחנו מתנהגות בצורה הכי דרמתית בעולם. תמיד תהיה מישהי שתוצף ברגשות נחיתות לעומת החברות הכוסיות שלה, אחרת שתצרח בקולי קולות שהמים קרים מדי, עוד אחת שנשבעת שמשהו עצום מימדים ובלתי נראה עקץ אותה, חברה נוספת שרוצה לדעת מאיפה כולן קנו את בגדי הים שלהן ומתבאסת כשהיא שומעת שמדובר בייבוא אישי מארצות שכולן היו בהן ושהיא בחיים לא תהיה ותמיד, אבל תמיד תהיה החברה חסרת המזל הזאת שחוטפת ממך כדור מטקה ישר לפנים. ואם כל זה לא הספיק כדי לבאס לך את המציאות, אז כן- סביר להניח שהכוסית הזאת שאתה בוהה בה, מחייכת לא בגללך אלא כי היא משחררת זרם חם לתוך הים.
בתי קפה
הפנטזיה הגברית: כשהאישה שלך הולכת לבית קפה עם חברה ותיקה, התקווה היחידה שלך היא ששם ימוצו עד תום כל יכולות החפירה, הניתוח, השיתוף והדיבור שלה.
המציאות הנשית: אנחנו בדרך כלל יושבת על קפה עם חברות שלא ראינו מאה שנה במטרה להשלים פערים. אבל איכשהו, במקום לדבר ולרכל, אנחנו לרוב מתעסקות רק במה שאנחנו רוצות להזמין. מצד אחד זה בית קפה ובאנו רק לשבת על קפה, מצד שני אנחנו כבר פה והריח עושה חשק, מצד שלישי אף אחת לא רוצה לצאת שמנה, מצד רביעי יש פה לזניה ארבע גבינות ואף אחד לא יפריד בינינו. אנחנו מתלבטות מה להזמין, תוהות בקול אם אנחנו באמת רעבות, מציעות מנות להתחלק בהן ושעה וחצי מאוחר יותר מחליטות שעדיין אין לנו מושג מה לקחת. בסופו של דבר, אנחנו חולקות מנות של פחמימות, ירקות, לחמים וקינוח. וכשאנחנו מגיעות הביתה אנחנו ממשיכות לאכול- את הראש שלך.
שופינג
הפנטזיה הגברית: שהיא תפסיק לעשות את זה, שהיא לא תחזור עם יותר מדי שקיות הביתה, שהיא תקנה רק דברים סקסיים, שהיא לא תיקח אותך איתה, שאם היא לוקחת אותך איתה אז לפחות לסמן ביחד וי על תא הלבשה.
המציאות הנשית: דיכאון. אנחנו מודדות ג'ינס ומגלות שגדלנו במידה, אנחנו מעבירות כרטיס ומגלות שאין בו כסף, אנחנו קונות שמלה יקרה (למרות שאין כסף) ומגלות יום למחרת שהיא נמכרת בחמישים אחוז הנחה. כשאנחנו הולכות לשופינג עם עוד חברה זה הופך אפילו למרגיז, מתיש ומעייף עוד יותר, כי איכשהו לה יש את האשראי של אבא, את הגנים של מרלין מונרו ואת חוש האופנה של אנה וינטור (וזה בסדר שאתה לא יודע מי זאת, יותר בסדר מאשר אם היית יודע). אבל הכי מעצבן זה תאי ההלבשה. כמעט כולם נסגרים עם וילון שקוף וקצר (כלומר לא נסגרים), אין בתוכם מראה (אז גם אם היה אפשר לסמן עליהם וי, מה זה שווה?) ותמיד מוכרת מבוגרת מרשה לעצמה לפתוח את הוילון בזמן שאני חצי עירומה, רק כדי לבדוק אם התא פנוי (כי לשאול אם תפוס פה זה יותר מדי מאתגר). אז למה בכל זאת אנחנו אוהבות שופינג? אנחנו לא.
גם לך יש פנטזיות על בחורות שבא לך לשתף אותי בהן? בבקשה אל, כי כנראה שממילא יצנזרו לך טוקבקים כאלה. אבל כל דבר אחר שיושב לך על הלב (חוץ מקוצב) - תוציא.