הכל התחיל בכיתה ט׳. יום אחד מגיעה אליי בחורה בשם דנה ואומרת לי ״שמעתי שאתה מצחיק , אני רוצה שנהיה ידידים״, לא הבנתי בדיוק למה היא מתכוונת, אז היא אמרה שאנחנו יכולים לעשות הכל ביחד כמו חברים, רק שאסור לי לגעת לה בחזה.
הסכמתי. הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים הרומנטיים שלי. דנה גדלה להיות כמו בר רפאלי רק בעיראקית ונמוכה, ואני גדלתי להיות דובי גל בלי שפם. ימי התיכון עברו להם ודנה תמיד הייתה לצידי. כשקיבלתי 65 בבגרות שלוש יחידות מתמטיקה- היא הייתה שם. כשעשרה חבר׳ה מפרדס כץ פוצצו אותי במכות כי הלכתי עם חולצה ״תוצרת פולנייה״- היא הייתה שם. אפילו בפעם הראשונה שלי, אי שם אחרי צבא- היא הייתה שם והחזיקה לי את היד. סתם, זה היה באמצע צבא.
דנה ואני היינו זוג ברזל, כזה שמספר אחד לשני הכל, ממש כמו אסי וגורי בתקופת ״הזקנה התפצלה לשתיים״, כמו סאבלימיניאל והצל בתקופת ״הפינאלי״, כמו ביבי ובוגי ב״צוק איתן״.
כל זה היה עד אותו יום, יום רגיל לכאורה, עוד יום רגיל במערכת זוגית לא ברורה שנקראת ידידות. כן, אני יודע מה חרמנים כמוכם חושבים עכשיו, אבל לא, היא לא באה להתנחם בזרועותיי אחרי פרידה קשה ובטעות שכבנו. החרא הזה קורה רק בסרטים אמריקאים. באותו יום החלטתי להכיר את הידידה הכי טובה שלי לחבר הכי שמן שלי. במילים אחרות, שידכתי בין דנה החמודה לדורון הקציצה.
להפתעתי, הוא ממש התלהב ואמר שהיא נראית מדהים. לא טוב, לא חמוד - מדהים. באותו רגע התחלתי גם אני להאמין בזה שהיא נראית מדהים, וחלום הידידות התנפץ - הרצון להפליץ לידה התחלף ברצון לחבק אותה. בלי לחשוב פעמיים ניסיתי ליזום מהלך, ללכת על כל הקופה, הרי אם כל זוג שנשוי באושר מספר על כך שהם קודם כל חברים טובים, אז הנה, אנחנו כבר חברים טובים, מה שנותר זה רק להתחיל לעשות סקס.
היא לא רצתה. ניתקה איתי קשר. הייתי חייב להתנחם בזרועות של מישהו אחרי ניפוץ הידידות אז הלכתי לדורון. בטעות שכבנו. סרט אמריקאי.
המדריך: כך תזהה סוגי ידידות
המושכת מדי
אסור שיהיו לך ידידות כוסיות מדי. כלומר חתיכה. כבר אסור להגיד כוסית בימינו. שיט, עוד פעם. אה, חתיכות, שאפות, קוזינות. בכל אופן, אין כזה דבר ידידות מושכות. כל עוד יש לה טיפה של סקס אפיל, אין פה סיכוי לידידות. ובלילה הראשון שבקבוק ארק יצטרף אליכם לישיבה, העניין גמור.
הנוסטלגית
הידידה הזאת היא גם תופעה מעניינת. מצד אחד היא זוכרת אותך שהיית צעיר ותמים ושמנמן ובתול, ומצד שני היא תדע להזכיר לך את זה בכל הזדמנות שתפגשו. וכשזה יקרה, זה יהיה במקומות הכי לא צפויים. לדוגמא, באמצע דיזנגוף, אין סיכוי שתפגוש בה, אבל באמצע טרק במונגוליה/ פסטיבל פזמוני יוסי גיספן/ הופעת איחוד של ״הופה היי״ פתאום היא תצוץ ותשאל אותך ״אה גיא, מה עם ההרפס הכרוני שקיבלת מנעמי הליברלית מי״א 6״?. אנחנו אוהבים אותה אבל עדיף שתישאר בגדר נוסטלגיה.
המבאסת
זה הסוג הכי נורא של הידידות. מטרתה העיקרית- לנפץ לך את הביטחון העצמי. בדר״כ ידידה כזאת תהיה רווקה ממורמרת. (לא, גברת נאוה מרקו, הפעם לא מדובר בך). ובכן, כל בחורה שתצא איתה לא תעבור אצלה סלקציה. כל קילו מסכן שהעלת יעלה לך במשפט כמו ״אתה חייב להתחיל לרוץ יא בלון״ וכל דאודורנט ששכחת להתיז יעלה לך במשפט כמו ״אתה חייב להפסיק עם העמבה. יא בלון״. בקיצור, ידידה באסה.
השדכנית
היא רוצה את המקום שלה בגן עדן ויהי מה. השדכנית תבוא אליך כל יום עם רשימות מסודרות לבנות זוג פוטנציאליות. בסופו של דבר תשתכנע, תצא עם חברה שלה, תתבאס, הידידה תתבאס שאתה מתבאס על כל חברה שהיא מנסה לסדר לך. והנה, הלכה הידידות.
הלסבית
טוב אז אין ספק שזאת הבחירה הנכונה ביותר. ברגע שאתה יודע שאין פה סיכוי, רק אז, יש סיכוי לידידות אמת. ברגע שאין משיכה מינית, הדרך לשיחות נפש אל תוך הלילה וכניסה לאותם אתרי פורנו סלולה כמו הקריירה של צוקרברג. ממש כמו שלבנות המין היפה יש את הידיד הגיי שעוזר להן בהכל, כך אתה צריך לגייס לעצמך ידידה לסבית שתכיר לך חברות סטרייטות מגניבות, תעזור לך לבחור בגדים, ותציע לך פתרונות לעיגולים הקבועים בבית שחי.