כולם מדברים על העיר הזאת. אומרים שזו עיר עם קצב משלה, אישיות משלה, מגה-עיר שגורמת לכל הערים הגדולות בעולם להיראות כמו גדרה, זאת שאמנם לא המציאה את האורבניות אך בהחלט לקחה את זה צעד או שניים קדימה. ליידיס אנד ג'נטלמנס, ניו יורק – נקודת הג׳י של העולם והאמ-אמא של גברת תל אביב. החלטתי לנצל את הוויזה החדשה שקיבלתי ולבדוק במה מדובר.
לא תאמינו מה קורה במסיבת קולג' אמריקאית
שעה אחרי הנחיתה אני יוצר קשר עם בחורה שהכרתי פעם בתגלית. לא מזמן היא סיימה קולג׳ ועכשיו כל החברים נפגשים לאיחוד מרגש ומלא אלכוהול במועדון בשדרה השלישית. רייט און טיים. עוד לא הספקתי להגיד אמפייר סטייט בילדינג וכבר הסתדרתי על מסיבת קולג׳. היא אומרת לי להתלבש יפה לאירוע ואני רק חושב כמה חובבניות פורנו אזהה שם.
שם על עצמי ז׳קט שנראה יוקרתי, צועד עשר דקות בבליקר סטריט ומגיע ליעד.
אני נכנס למועדון וממש כמו בבית של אחוות ביתא באיזה סרט קולג׳ אינפנטילי עשרות אנשים, רובם שיכורים, חלקם עירומים, רוקדים כמו משוגעים. בכל מקום משחקים ביר פונג, שזה ממש כמו פינג פונג רק עם מלא ציצים. צינורות בירה מחוברים לאנשים שתלויים הפוך, זוגות מתנשקים ליד זוגות מתחרמנים ליד זוגות שוכבים. מטורף. בדיוק כמו שדמיינתי.
כל זה – לא היה. בפועל מה קרה? סוג של מסיבת הרמת כוסית במשרד רואי חשבון בפתח תקווה, רק שבמקום עירקים שטובים במספרים יש ילדי קולג׳ שמבינים בסמים, ובמקום שלמה ארצי שר אהבתיה, יש ג׳סטין וטימברלייק שר mirrors. באסה.
Subway
הימים בתפוח הגדול עוברים להם. אני מדלג בין הסאבווי למוניות צהובות, מנווט בין בלוקים ושדרות, מתמקח בצ'יינה טאון, אוכל בליטל איטלי, מטייל בברוקלין ושותה בירה בווילג׳. אבל מעל הכול, מסתכל על אנשים. בעיקר בסאבווי.
עם כל הכבוד לטיימס סקוור ולסנטרל פארק, הרכבת התחתית היא המקום האמיתי, "האח הגדול" של ניו יורק. אין מה לעשות, בעיר העוצמתית הזאת, קלישאתי ככל שיישמע, אתה מרגיש עוד דג קטן ולא משמעותי בבריכה צפופה מדי. והסאבווי, הוא בתפקיד כור היתוך של האוקיינוס האנושי ומכיל בתוכו את כולם ללא הבדל דת גזע מין או מעמד. ואילו הם רק היו מרימים את העיניים מהאייפון, אולי גם הייתי מצליח לכתוב על מה הם חשבו.
באותו סאבווי, באזור ברוקלין, הכרתי את אשלי, סטודנטית באיזה קולג׳ עם שם ארוך מדי בצפון מדינת ניו יורק. הייתי די אבוד כי יכולות הניווט שלי במקום זר הן בערך כמו יכולות הכריזמה של משה כחלון בקמפיין בחירות, ולכן שאלתי אותה להכוונה. השיחה זרמה ושאלתי אותה אם יש משהו מעניין לעשות פה בערב. היא ענתה שכן והזמינה אותי לקונצרט. אני מת על קונצרטים.
22:00- מרתף, שכונת בושוויק, ברוקלין
לפני שנסעתי אמרו לי ככה: "ניו יורק, בשונה מהאייטיז והנייטיז כבר נקייה מפשע כמעט לגמרי, הארלם זה רמת אביב והברונקס זה ממש צהלה. רק מקום אחד עדיין נחשב למסוכן, במיוחד בלילה. בושוויק, ברוקלין". והנה אני פה, ישראלי יחיד בין חבורת אמריקאים צעירים. כן, גם אני חשבתי שהקונצרט של אשלי יהיה מינימום בקיסריה של ארה"ב, אבל מסתבר שאצל האמריקאים גם הופעה של להקת האבי-מטאל חובבנית עם מתופף חצי גידם וסולן חצי אילם, ברמת עמידר הניו יורקית, נחשב לקונצרט. טוב, לפחות אני לא לבד, מזל שיש לי פה את אשלי...אשלי? שיט, איפה היא? שמע ישראל.
לילה אחרון בעיר
לקראת הלילה האחרון בעיר הגדולה היו לי שתי אופציות: או ללכת למועדון סאדו-מאזו מפורסם שכולל בתוכו מופעי סקס מטורפים הכולל השתתפות של אנשים אמיצים מהקהל ועוד דברים שקורים רק בניו יורק, או לצאת לדייט עם יהודייה שהכרתי ב"ג'ייסוויפ" (טינדר ליהודים. גאוני). בחרתי באופציה השנייה, דפקט.
קובעים בבר ליד הסוהו. הרחובות שוממים, מסתבר שימי שני במנהטן הם כמו ימים ראשון-שבת ברמת גן, כלום ושום דבר, מלבד האטרקציה של הסאדו כמובן. אני מקדים, היא מאחרת. אחרי חצי שעה היא מגיעה ומתנצלת באמריקאית איזה 17 פעם. שוקל לחתוך אבל משהו בפנים ולמטה רומז לי לתת לזה צ'אנס. אחרי הכול, יהודייה, אחת משלנו. יושבים, שותים ומדברים... עברית, עברית! לא מאמין, אני בפאקינג ניו יורק סיטי, בלילה האחרון, ובמקום להיות מוקף בגויות הכי מדהימות בעולם, אני שותה בירה עם בחורה שדוברת את שפת הקודש ברמת יונית לוי. דייט תלאביבי קלאסי.
יוצאים מהבר, אני מציע לקחת מונית אליה. היא מתרצת שהחדר שלה מבולגן, אני מודה שבלאגן זה בדיוק הפטיש שלי. השתכנעה. בכל זאת, יהודייה -אמריקאית, לא ישראלית. במונית היא ממשיכה להתנצל מראש על האי סדר בדירה ואני, שכבר שבע ממאות התנצלויות שקיבלתי בשבוע מכל אמריקאי שבטעות נגע בי, שוקל לוותר על העניין ובכל זאת לחתוך למועדון הסאדו.
ואז המונית עצרה
יורדים, היא משלמת. הולכים כמה מטרים ופתאום היא נעצרת ליד בניין. טוב, כנראה בניין זה אנדרסטייטמנט לאותו מבנה ענק עם חלונות נוצצים, לובי מפואר ושוער בכניסה. שלא תטעו, לא מדובר על שוער סטייל שורה אובארוב או דוידוביץ', אלא על אחד אמיתי, כזה עם חליפה וכובע מטומטם, כזה שפותח לך את הדלת וקורא לך ״סר״. פאקינג שוער יוקרה!
בדרך למעלית אנחנו חולפים על פני הלובי שרק הוא לבדו בערך בגודל של המדיסון סקוור גארדן. נכנסים למעלית, בבניין יש 61 קומות, היא לוחצת על קומה 60, אמאל'ה. תוך שש שניות אנחנו שם והדלת נפתחת היישר לתוך הדירה. צועד לכיוון הסלון, מסתכל ימינה – נוף לפאקינג סנטרל פארק הלבן, מביט שמאלה – נהר ההדסון הנוצץ והקפוא מקדים את האורות של ניו ג׳רזי, מסתכל ישר – וואט דה פאק?? אח שלה, בבוקסר, עומד ומחייך אלינו. נשבע לכם. שניהם, מסתבר, גרים יחד בבניין הזה שגורם למגדלי yoo להיראות כמו הדירה של משפחת זגורי.
שתיקה קצת מביכה. אני, היא והאח. בזמן שאני חושב לעצמי כמה מוזר יהיה אם פתאום הוא יבקש להיכנס איתנו לשלישיה, הבחור שובר את המתח ואומר בעברית עם מבטא קליל "קדימה, לכו תעשו חיים". אח על מלא.
נכנסים לחדר שלה. אין קירות, רק חלונות. אין תמונות, רק את הדבר האמיתי. אין בלאגן, רק פנטזיה. יש לי קצת דמעות בעיניים ויש אלוהים. הללויה.
אוקי, זו באמת עיר מטורפת
אז נכון, מסיבת הקולג׳ לא הייתה כמו בסרטים, וגם סנטרל פארק מזכיר במידה רבה את פארק הירקון, ואתם יודעים מה, אפילו הבניינים, שבתמונות נראו כאלה מרשימים, הזכירו לי במידה רבה את בורסת היהלומים ברמת גן אהובתי. אבל שוב, האנשים פה, הם כל כך, הם פשוט כל כך... יהודים. או ישראלים. טוב אין ספק, קל להרגיש פה בבית. גם בגלל הזיקה הישראלית וגם בשל העובדה שכולנו, ברמה כזו או אחרת, כבר מכירים את ניו יורק. הרי כל אחד מאיתנו ראה לפחות פרק אחד של סיינפלד או חברים, או סקס והעיר הגדולה אם נכשלת במבחן צ'ק נוריס. מצד שני, ברמת גן פעם עשו צילומי חוץ לאבא גנוב 2. בקיצור, עם כל הכבוד לניו יורק המפורסמת עם הבניינים והריחות, אני בכל זאת אשאר בעיר שלי עם הבניינים והעירקים וכיכר אורדע.
לסיום, כמה עצות לרווק הישראלי בניו יורק:
1. מעבורת חינם לסטאטן איילנד. הדייט הכי זול שיהיה לכם.
2. תמצאו בר על הגג שמשקיף על קו הרקיע של מנהטן. פחות זול אבל יותר אפקטיבי.
3. תאכלו מקסיקני. יש אומרים שאפילו במקסיקו לא מגיעים לרמה כזאת של בוריטו.
4. וושינגטון. אם כבר אתם בניו יורק, לא תקפצו שלוש שעות בשביל לתת כיף לאובמה?
5. קומדי- שואו. יש המון. רק תמצאו ותצחקו. אגב, זה בלייב, כלומר זה בלי כתוביות, אז אל תבואו שיכורים מדי.
6. קנו כרטיס חופשי- שבועי לסאבווי. הוא עובד 24 שעות רצוף אז במקרה הצורך הוא יכול לשמש גם כהוסטל.
7.סטארבקס. אינטרנט, שירותים, חמים ונעים. כל זה ואתה לא באמת חייב להזמין משהו.
8. ג׳ייסוויפ-JSwipe לרווקים שבינינו. אחד לאחד טינדר, רק ליהודים. ושום מילה מיותרת.
9. תתמנגלו עם ישראלים מקומיים. קליקה מגניבה. במקרה הטוב – מצאת לך עבודה בחברת הייטק יוקרתית. במקרה הרע – נהיית מנעולן.
10. השירותים במלון וולדורף אסטוריה. למביני עניין וסוחבי טחורים, זו חוויה שלא תישכח.