זה שטחי, זה רדוד, זה הסיפור האחרון שאתה רוצה לספר לנכדיך כשישאלו "איך הכרת את סבתא?", אבל זו המציאות, ואיתה צריך להתמודד: גברים מכירים נשים ברשתות החברתיות. השאלה היא כמובן איך עושים זאת בצורה הטובה ביותר, אם בכלל.
פיייסבוק ואינסטגרם
מגיע לפגישה אחרי שהתכתבנו קצת. חוץ מהעובדה שהיא מצטלמת טוב ושב-2009 היא הייתה בתאילנד עם בגד ים ירוק חמאס, אני לא יודע עליה כלום. נראה לי שזה זה. בהתחלה שנינו נבהלנו אחד מהשני. היא התאכזבה לגלות שאני פחות גבוה ויותר שמנמן מאיך שפייסבוק הציג אותי, אני הייתי בטוח שיהיה לה קול עדין ושלא יהיו לה זיפים. ציפיתי לגלית גוטמן, קיבלתי את אלון בן דוד. קורה, נופלים. ניסינו לפתח שיחה מעניינת – לא עובד. טוב, מסתבר ש-53 חברים משותפים בפייסבוק לא מבטיחים גם נושאי עניין משותפים, פשוט שום דבר לא זרם. שכבנו.
מסקנות
אגזים ואומר שבעולמנו הטכנולוגי פייסבוק ואינסטגרם מייצרות יותר דייטים מכל דרך אחרת. ואיך עושים זאת? אסטרטגיה פשוטה מאוד. תציע לה חברות או תתחיל לעקוב אחריה, מדי פעם תן איזה לייק נוכחות כדי להיכנס לתת מודע שלה ולאחר כמה ימים תשלח הודעה מפתיעה. סמכו עליי, זו נוסחה בטוחה שאף פעם לא הצליחה לי.
במידה והצלחת לשדרג את הקשר שלכם לעולם האמיתי וקבעת איתה לדייט, אז הכלל הראשון הוא לדבר איתה בטלפון לפחות פעם אחת טרום הפגישה. אגב, הכלל הזה תקף לכל הרשתות חברתיות, שכן החיסרון הגדול בהן הוא שאינך יכול לדעת את גוון הקול של אהבת חייך הפוטנציאלית. במילים אחרות, היא יכולה להיראות כמו גל גדות אחרי מכון אבל כשתפגוש אותה אתה עלול לגלות שיש לה קול אחד לאחד צדי צרפתי.
כלל שני: אל תסמוך על אף אחת עם תמונות מקצועיות, מה שנקרא בעגה פלצנית "בוק". קודם כל, בוק לא יכול להעיד על הגובה שלה – בעיה. דבר שני, קח בחשבון שכל קשר בין תמונות הפייסבוק והאינסטגרם שלה שסוחטות מאות לייקים אל המציאות – מקרי בהחלט.
טינדר
מגיע לפגישה אחרי שהתכתבנו קצת. חוץ מהעובדה שהיא בת 24 ונמצאת 17 ק"מ ממני אני לא יודע עליה כלום. עכשיו אני בטוח שזה זה. בהתחלה שנינו הופתענו אחד מהשני, היא הייתה בטוחה שאני לא רציני, אני הייתי בטוח שהיא לא קיימת. לפעמים החיים מפתיעים. המשכנו להעביר את הערב בנעימים. בסוף הצעתי לה לבוא לראות את אוסף קלפי הסופר-גול שאני אוסף מכיתה ד', זה לא הרשים אותה. נפרדנו לשלום. אפילו בלי נשיקה.
מסקנות
אני לא יודע עד כמה טינדר עונה להגדרה של רשת חברתית, כי הרי אין שם שום חברים, רק כמה חרמנים שעושים סלקציה בין תמונות של בחורות. ובכל זאת, מדובר בדבר הכי אקטואלי בקרב הרווקים והרווקות בשנה האחרונה. ולמי שתוהה כיצד אפשר לתרגם את כל הטינדורים לערב רומנטי? אז הנה עוד דרך שאני ממליץ בחום לא להשתמש בה. דבר ראשון – תיזום הודעה קלילה. משהו בסגנון ״אהלן, נראה לי אני מאוהב בך, רוצה להיפגש?״. אם היא לא ענתה לך, תהיה יותר ישיר, "אני בא לאסוף אותך, מה הכתובת?". במידה וגם לזה היא שכחה לענות כנראה שהבחורה רומזת לך שתחפש אותה בפייסבוק דרך החברים המשותפים שלכם. ולבסוף, אם גם בפייסבוק היא לא עונה, יש מצב שזה לא זה בן אדם. תוותר.
וואטסאפ
היא נתנה לי את הטלפון שלה. זה כל מה שהייתי צריך. יש תמונה, יש אינדיקציה מתי נראתה לאחרונה, ואפילו יש הקלטה קולית במבטא יהודי כשר. מושלם. היינו מתכתבים שעות, מחליפים תמונות וסרטונים, לפעמים אני מקליד והיא מחוברת ולפעמים ההיפך, ממש התאהבנו דרך בועות הוואטסאפ. הכל היה מושלם. עד שנפגשנו. מסתבר ששיחה בארבע עיניים הרבה פחות מעניינת וקלילה משיחה בשתי אצבעות. אבל אל דאגה, כשהלכתי לנוחיות, חזרנו להתכתב ולאהוב. ואז חזרתי לשעמומון. ביום למחרת היא הסירה את האפשרות של ה"נראתה לאחרונה". מקווה שלא חטפו אותה.
מסקנות
וואטסאפ, המלך החדש, מציע לגבר הממוצע את כל הכלים התקשורתיים על מנת לשרוד בג׳ונגל הרווקים. צעד ראשון, שלח הודעת סימן שאלה לא מתיימרת ותמיד תזכור שעד שהיא לא שומרת את המספר שלך, היא לא יודעת שאתה מכוער. זה המאני-טיים שלך. תשתיק את קבוצות ״מסייעת 12״ ו״אין על אמא של ליברמן״ ותתרכז בה. במידה ויש v שני והיא לא עונה שלח סמיילי קורץ. או פוזל. במידה והיא לא ענתה, לא קרה כלום. במידה וענתה "אני זוכרת אותך ומבקשת שתמחוק את המספר שלי מייד", יש מצב שהיא לא בעניין. במידה והשיבה ״חח מה קורה מאמי?״, אתה על הגל, אבל לא לגמרי. שים לב שמספר החתים בצחקוק וירטואלי זה עניין מאוד אקוטי. שתי חתים אומר שהיא סבבה, לא עפה עלייך. שלושה חתים, בחורה קלאסית לחתונה, עשרה חתים, תברח בן אדם.
לינקדאין
נאמר לי שאפשר למצוא שם עבודה רצינית ולפתח המון קשרים עסקיים. לא כל כך הבנתי מה ההגדרה המדויקת של קשרים עסקיים אז פשוט פתחתי חשבון לינקדאין והוספתי למעגל החברים שלי מספר בחורות שסביר להניח לא יתקבלו לעבודות דוגמנות אבל מחזיקות בקורות חיים מרשימים במיוחד.
בסופו של דבר נדלקתי על קורות חיים סטנדרטים אך מרגשים. קוראים לה ליאת והיא מנהלת חשבונות בחברת ביטוח ובעלת תואר ראשון במנהל עסקים. שולח הודעה וקולט שהיא בעניין, אני מאוהב. מי אמר שאי אפשר לערב ביזנס ופלז'ר?. לבסוף היא לא הגיעה לפגישה בטענה שלא האמינה לפרופיל הלינקדאין שלי שטוען כי אני בן 25 ומכהן כסמנכ"ל אינטל ישראל. באסה.
מסקנות
לינקדאין היא רשת חברתית למטרות עסקים. מעטים סיכוייך למצוא שם את אהבת חייך, שלא לדבר על סתם סטוץ. אלא אם אתה מארק צוקרברג/ וורן באפט/ רמי לוי. בכל אופן, קח בחשבון שרוב הנשים בלינקדאין נשואות/ מאורסות/ ממוקדות קריירה יותר מדי. טרן-אוף רציני. אז אם אתה עדיין עובד במקדונלד׳ס ומחכה להשלים בגרויות, אני ממליץ בחום להמשיך את חיפושיך אחר האחת ברשת אחרת
מקושרים, ICQ, צ'ט של נענע
כיתה ט', מכיר בחורה בטיול של הצופים. כל הדרך חזרה אני משנן את מספר ה-ICQ שהיא הואילה בטובה לתת לי. בסוף שכחתי. מיואש ומאוכזב אני נכנס לחפש חוויה אחרת לחופש הגדול בצ'ט של נענע. מאתר קבוצה בשם "תלאביביות או לא להיות!", אף אחת לא עונה לי שם. עשר שנים לאחר מכן אני פוגש בדגם החדיש של אותה קבוצה אשר עונה לשם "בחורות יבשות וגרועות".
מסקנות
נדמה שפעם היה יותר כיף, שאולי הטכנולוגיה קצת קילקלה את כולנו. ומצד שני, אולי אנחנו סתם אוהבים להאשים את הטכנולוגיה והקידמה בכל מכאובינו במקום להודות בכך שקצת הזדקנו ואולי דווקא מאוד נוח לנו בעידן הוירטואלי המוזר הזה, מדלגים בין פייסבוק לאינסטגרם, בין טינדר לוואטסאפ, בין מסך למסך, בין מציאות לדמיון.
למעשה, יתכן מאוד שבשנת 2054 התשובה לשאלה של הנכד שלי תהיה – "כן, נכד יקר, סבתא עלתה לי בפיד ומהלייק הראשון ידעתי שהיא תהיה אשתי".