טוב, אז היה גיוס של שמונים אלף חיילים. נכון, היו גם אלפי בנות שהתגייסו, ואני אזכיר את העובדה הזאת כי אם לא הן שוב יפציצו לי את האינבוקס בהודעות נאצה. ולענייננו - היה גיוס של עשרות אלפי גברים שהתאמנו, הזיעו וחירפו נפשם למען המולדת. וכשהם חוזרים הביתה, בוא נודה בזה, לפני כל הסיפורים והמאכלים, הם קודם כל רוצים לזיין. כדי להקל על החזרה לשגרה לפניכם המדריך למילואימניק שחוזר הביתה משדה הקרב - או משדה הקריה, או משדה בוקר - העיקר שלבש מדים בתקופה האחרונה.
נצל את המומנטום הרומנטי
חזרת מהשטח, אתה מיוזע ומסריח. מצויין. אל תזוז. זה בדיוק הזמן לנצל את הסיטואציה לטובתך. צור קשר עם ידידה/חברה/קולגה שכבר הרבה זמן בתוכניות שלך ותגיד שאתה בסביבה. כשהיא תראה אותך עם מדי ב׳ מקומטים וכרס במבה חדשה, אין מצב שהיא תדחה אותך. אם אתה רוצה משהו ישן, גם תופס. אתה מוזמן להתקשר לאקסית הראשונה שעולה לך בקנה ולהגיד לה כמה חשבת עליה בזמן שהיית בגוב האריות, בין חיים למוות, ולהציע להיפגש. זה המומנטום שלך גבר, בכל יום אחר אתה כמו כל חרמן אחר שמנסה את מזלו, עכשיו לפחות יש עליך קצת זיעת לוחמים.
תתחפשן בעבודה
חזרת אחרי חודש בשטח. בשביל הבוס שלך, כמו בשביל כל אחד אחר, היית בלב סג׳עייה ולעסת מחבלים להנאתך, זה הזמן לעבוד כמו בספרד - סיאסטה כל שעתיים. או כמו ברק יצחקי - סיאסטה כל העונה. בכל אופן, אם לפני המבצע היית עובד משמונה עד חמש ולא זזת מהניירות/ המלגזה, הרי שעכשיו בתור גיבור ישראל יש לך את הזכות להגיע קצת יותר מאוחר ולצאת הרבה יותר מאוחר, לפחות בהתחלה. יודע מה, אם אתה ממש נחוש אל תתבייש להיכנס למשרד של הבוס ולבקש העלאה קטנה בשכר. הוא וודאי יחשוב כמה היית חסר לו בחודש האחרון, וכמה שהוא צריך לשלם עליך לביטוח לאומי ויפטר אותך במקום.
על כל שאלה- תענה בשם של מבצע
אתה בדייט. אין לכם על מה לדבר. לה לא בא לספר לך שהיא באמצע תואר במדעי החברה ושהיא מלצרית בפאב הסמוך, לך לא בא לספר שאתה משלים בגרויות בגיל 30 ושאתה בין עבודות עוד מהצבא. זה בדיוק הזמן לשלוף את נשק הלוחם. היא מדברת איתך על קריירה ועל מה אתה רוצה לעשות בחיים - תענה לה על עופרת יצוקה. היא מתעניינת אם אתה מתפרנס ממשלח יד כלשהו - ספר לה מורשת קרב מעמוד ענן. היא שואלת אם אתה בנוי לקשר רציני- תחפור על צוק איתן. רק תזכור, יש מצב גדול שהעניין הזה לא יעבוד על בחורות ישראליות שכבר התרגלו ומאסו בחרטטנים כמונו. אבל אם במקרה נתקלת בתיירות- יש לך ספיץ' מוכן בן אדם.
הזדמנות פז לסיים את התואר
עובדה ידועה היא שאחוז ניכר מהמגויסים הם סטודנטים שלומדים לתואר ראשון במשך שלוש וארבע שנים, במהלכן הם מתחננים למרצים שיעלו להם ציון, שיתנו להם פקטור, או יעגלו פינה בקטנה.
ובכן, במצב של שגרה אין שום סיכוי שתזכה להתייחסות מיוחדת מצד מרצייך אלא אם כן קוראים לך רותם סלע ומשום מה החלטת לעשות תואר במשפטים. אך כעת, כשחזרת משדה הקרב- לא מגיעות לך 6 נקודות זכות? הרי יש לך מועד ה׳ בסטטיסטיקה שאתה גורר עוד משנה א׳ שהייתה לפני חמש שנים, לא הגעת לאף שיעור במהלך הסמסטר ואתה מתבייש לפנות למרצה כי אין לך מושג איך הוא נראה. זה בדיוק הזמן לשלוח למרצים שלך מייל עמוס באישורי מילואים, תעודות לוחם וצילום של השפצור לנשק ולקוות שאם לא מעריכים את יכולותייך האקדמיות, לפחות יעריכו את זה שלפני עשור התגייסת לגולני.
לא משנה מה - היית בעזה
כן, זה חשוב. גם אם גייסו אותך להיות עוזר טבח בצריפין, היית בעזה. גם אם חזרת מחודש בתאילנד עמוס במין עם ספק נשים/ספק רוני דניאל, היית בעזה. גם אם לא עברת בחיים שלך את גבול אשדוד, היית בעזה.
אין מה לעשות, אם התגייסת ולא היית בעזה, אוטומטית אתה על תקן מילואימניק רגיל ולא שועל קרבות. ואל דאגה, זה לא כזה מסובך להיות בעזה. מספיק שתזרוק מילים כמו סג׳עייה, פצמ״ר, אלמוג בוקר, טיל ניג'אר וכבר יאמינו לך. הרי בשביל הבוס, בשביל האישה, בשביל ההורים, בשביל איציק מהפיצוצייה שישאל אותך ״נשמה, איך היה בעזה, חיסלת? בוא קח מאה גרם קשיו עליי״- בשביל כולם היית בעזה. אל תנפץ להם את החלום. ותתפנק על הקשיו.
יוצרי סרטון נייס גאי: עילי וידאומן, גיא הוכמן וארז הדר