הטור הינו טור קומי לחלוטין ויש להתייחס בהתאם.
זקפת פתע. פתאום. באמצע החיים. בלי הכנה מוקדמת. באוטובוס, בכיתה, בקידוש, פתאום זה מגיע. לפעמים זה כיף, לרוב זה מביך. כך או כך, זה סימן שאתה מאושר. זה טבעי לחלוטין, וטוב שזה קורה. אלא אם כן זה תוקף אותך באושוויץ ואז תלך תבדוק את עצמך למה זה חריג. זקפת פתע, רגע קטן של אושר. ממש קטן. כל כך קטן עד לפעמים לא שמים לב אליה. אני מפסיק פה.
ציון טוב. זה מתחיל ממבחן בעברית בכיתה א', ממשיך למבחן קבלה לחטיבה, מבחן קבלה לתיכון, תיאוריה, פסיכוטכני, פסיכומטרי, סוציומטרי, נהיגה מונעת, מבחני לשכה, בדיקת איידס. כל החיים זה מבחן. עד שלשום עוד היה שר חינוך שמאוד רצה להוריד את מסת המבחנים. בפועל הוא הצליח להוריד בעיקר את מסת הגוף של עצמו והשאיר אותנו בידי מטכ"ליסט קירח עם מסת שריר בדימוס. זה מלחיץ, זה מרגש ובדיוק בגלל זה, אין תחושה טובה יותר מלקבל ציון טוב. בעצם, אולי שלשה של לברון על הבאזר. תמשיכו לסעיף הבא.
גול של מסי, דאנק של לברון, ווינר של פדרר, ניצחון של מכבי באירופה. אם אתה אוהד הפועל, אתה מוזמן לקלל אותי בטוקבקים. אם אתה אוהד מכבי, איך סופו השמין אה?, אם אתה אוהד אליצור, אין לך חברים.
בכל אופן, לא משנה איך איפה ומתי. כל אחד מהרגעים בכותרת הוא רגע של אושר. בחייאת, שמסי השכיב את בואטנג, יש גבר שלא היה מאושר? גם אוהד ביירן עם קעקוע של אוליבר קהאן על התחת דפק חיוך קל. אושר צרוף.
עשירי לחודש. זה יכול להיות גם בראשון או ב-15, או בכל תאריך אחר שנותן בוסט קל לעובר ושב שלך. יום אחד, בוקר אחד, רגע אחד שבו אתה מרגיש שזה שווה את זה. מה ששמונת אלפים שקל יכולים לעשות, אה. (לוקח בחשבון את השכר הממוצע במשק פחות זמן העבודה שאתם מבזבזים בקריאת הטור הזה).
מענק מילואים. צוק איתן אחראי לרגעים קשים וכואבים ואסור לשכוח את זה. אבל חוץ מאותם רגעים יש רגע אחד גדול של אושר. תודה לך 29/4. אמנם עבר הרבה זמן משנת 2014, וכמו הקריירה של אייל גולן, גם החיים הצליחו לחזור למסלולם הרגיל. קמים, עובדים, חוזרים, רואים פאודה והולכים לישון. יום אחד הכול השתנה. נכנס מענק. בלי מכתב מקדים, בלי מעטפה חומה ומפחידה, פשוט נכנס כסף צה"לי לחשבון. מצד אחד אתה מבסוט כי אתה קצת עשיר, מצד שני אתה מתבאס כי היו חסרים לך יומיים למדרגה הכי גבוהה.
להשתין ליד גבר זר ולגלות שבורכת. די נו, בואו נודה בזה. כולנו מציצנים. לא בקטע סוטה. סתם כדי לדעת איפה אתה עומד ביחס לאוכלוסייה. קלט אותך? תפסיק. המבטים שלכם נפגשו? תפסיק. אתה מחייכים אחד לשני ומתחילים לעשות השוואה צמודה? אתה הומו.
נאד ריחני. תגידו מה שתגידו, זה רגע אמיתי של אושר. כן, גם לבנות, אל תשחקו לנו אותה. אין כמו ריח טוב של יצירה עצמאית. כנראה זה לא מה שיעשה לך את היום, אבל זה לפחות מצחיק. ואם זה נראה לכם רדוד, חכו לסעיף הבא.
קקי קסם. רק גברים, יודעים מה, רק גברים ישראלים, עמוסים בטראומות חרבוני שטח נטולי נייר/מגבונים/עלי נענע יכולים להתלהב כל כך מהדבר הזה. מהקסם הזה. וזה אכן כך, קסם. לאף אחד אין מושג איך עובד הקונספט הזה. חוקרים מצאו דרכים להגיע לחלל, מדענים אוטוטו סוגרים את הפינה של תרופה לסרטן, רכילאים הצליחו להוכיח שגיל ריבה באמת סטרייט. חוץ מהטוסיק של קים קרדשיאן, קקי קסם, או במילים יותר יפות, צואה שיוצאת ללא צורך באף לא ניגוב אחד, זו התעלומה הכי גדולה בעולם הפרוקטולוגיה.
פוסט ויראלי. נו, מה נעשה, נשקר לעצמנו? לא נודה שלייקים מחרמנים אותנו? בסדר, בעידן האינסטגרם, פייסבוק וחן טל בלי מחשוף, זה לגיטימי מאוד. בינינו, לא אתפלא אם אפילו בר שלנו, מלכת המסלול ונסיכת הקמפיינים, אחת שככל הנראה יש לה את כל הסיבות להיות מאושרת, אפילו היא סופרת לעצמה לייקים. יש מצב שהמשפט האחרון שווה תביעה כנגד הכתב. שיט.
כשהצלחת להתאפק. איזה רגע אה. אתה מלך העולם. הצלחת להתאפק, לעצור את עצמך, לחזור מנקודת האל- חזור. היא מסתכלת עליך בהערצה ואומרת "לא רע יחסית לזריזות של פעם שעברה". לא, בעצם זה לא באמת רגע מאושר. אולי בשבילה. קבלו ביטול.
כשאתה מזכיר סלב חתיך. טוב, זה סעיף מטעה. מצד אחד יכולים להגיד לך שאתה אחד לאחד עוז זהבי, ואתה תצחק ותסמיק ותמלמל בשקר שאומרים לך את כל הזמן. מצד שני, יש מצב שיגידו לך שאתה אחד לאחד ברלד. ואז מה? איך זה עוזר לך?. סעמק.
לצאת לרגילה. זר לא יבין זאת. ג'ובניק גם לא. גם לא איתי תורג'מן. רק חייל או חיילת קרבי. או מג"בניק. או יאיר לפיד, הוא מבין הכול. הוא מלך.
האיזון המושלם. הללויה. הצלחת להגיע לאיזון מושלם בין מים לכמות השמפו. יותר מדי, הקצף נכנס לך לעיניים ואין לך ברירה אלא לשטוף את הפנים ולשבור את כל המומנטום של הרחצה. פחות מדי, אתה שוב מוותר על הכפות רגליים בהנחה שהמים מלאי הסבון שברצפה יעשו את עבודת הניקיון. אבל כשזה זה, כשהאיזון מושלם, אתה על הגל, אתה רענן, אתה פאקינג אלי אוחנה. לא לשכוח דאודורנט.
עוד רגעים קטנים:
לגלות שאתה נוסע בחלק החינמי של כביש 6.
למצוא כחול לבן בתל אביב- קלישאתי אבל נכון.
לנסוע בדרך השלום עם פאר טסי.
לשכב עם פאר טסי.
להיות פאר טסי.
יום שישי בבוקר.
לשמוע ש"בואנה רזית איזה שנים שלושה קילו, לא?".
כשהיא אומרת "זה בסדר, אני על גלולות".
כשאתה מתחתן.
כשאתה מתגרש.
כשאתה יוצא מהארון.
כשאתה מגלה שכתבת טור חופר אבל סבבה. נתראה שבוע הבא. בינתיים, מוזמנים לכתוב את הרגעי אושר הקטנים שלכם.