השבוע התחלנו לשקול ברצינות לשנות קריירה, בכל זאת עבודה כמו של בוורלי גודווי נופלת רק פעם בחיים. אבל אז נזכרנו מה ליאונרדו לימד אותנו - דוגמניות עירומות זה הכי פיהוק. אז נשארנו בבית, זפזפנו בין קרנבל הבחירות לנשיאות והתזנו על עצמנו ניחוח עדין של חדר הלבשה. סיכום שבוע גברי
אף אחד לא יכול להבטיח לכם באמת שתגיעו יום אחד לחלק האקסקלוסיבי של העולם הבא, בכל זאת יש סלקציה בכניסה ורשימת ההמתנה נורא ארוכה. בוורלי גודוויי, הצלם האגדי של "עמוד 3" במגזין ה"סאן" (זה שבו הביגוד הוא ממש לא חובה), העדיף לדלג על התור ולחיות את גן העדן שלו כאן ועכשיו. ב-33 השנים האחרונות הוא היה מתעורר בכל בוקר, לובש חליפה ועניבה, אורז את המצלמה הנאמנה שלו, ויוצא לצלם את הנתינות הכי נאמנות למלכה (ולתעשיית הפלסטיקה). השבוע הוא הלך לעולמו, כשהוא מותיר אחריו מורשת שתסייע לדורות רבים לעבור בשלום את גיל ההתבגרות. אנחנו מקווים שלא מאוחר מדי לרדת מגן עדן ולהצטרף לרשימת המחליפים הפוטנציאליים של בברלי. יש לנו אפילו המלצות, תשאלו את כל מי שצילמנו באייפון.
פחות אבל כואב
המין החזק עלק | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
חוקרים מאוניברסיטת לידס פרסמו השבוע מחקר שמוכיח את מה שידענו כבר הרבה זמן: לגברים יש סיבולת גדולה יותר לכאב מאשר נשים. הגיוני, אם בודקים כח סבל ("מאמי, השמלה הזאת משמינה אותי?"), רגישות ("מה פתאום מותק, את נראית נהדר") ונכונות לספוג כאב ("תודה, עכשיו תסגור כבר את הליגת אלופות שלך ובוא נצא לסלסה"), מבינים ששום דבר כאן לא באמת מהפכני. ואז הם כמובן היו חייבים להתלהב יותר מדי, ולהכריז שעל פי הנתונים, גברים יוכלו לעמוד בהיריון טוב יותר מנשים, זאת הבעיה איתנו, אף פעם לא יודעים לעצור בזמן. כי עם כל הכבוד לחנונים מהמעבדה והחישובים הנחמדים שלהם, עם נתון אחד אי אפשר להתווכח: הן מוציאות משם בנאדם, אצלנו בעיטה קטנה לביצים מובילה ליללות של צ'יטה בעונת הייחום. יחי ההבדל.
עלייתו של האביר האפל
אז זהו, נגמרה החגיגה. אפשר לקפל את המפות, לאסוף חזרה את הקונפטי, ולשכוח למה אייווה עניינה אותנו אי פעם. ליל הבחירות לנשיאות ארצות הברית, זה שגרם לכל בלוק נידח באיידהו להיראות לרגע כמו הטיימס סקוור, הפך את אמריקה שוב להצגה הטובה בעולם. פתאום כל שיחת משרד הפכה לפולמוס על חשיבותה של הקהילה ההיספנית בדמוגרפיה המשתנה, אלקטורים עברו ידיים בארוחת שישי בקצב של קולסלואו, ובווינר שקלו לפתוח ליין מיוחד על קליפורניה. מעל כולם עמד המאבק בין שתי השקפות עולם, שני מנהיגים: הדוד העשיר וכוכב הרוק.
במובן מסוים קשה לומר שמיט רומני באמת מצטער על ההפסד הזה. אחרי הכל ליד הבית שלו, נראה הבית הלבן כמו מוטל דרכים נטוש במיסיסיפי. לכו תמצאו שם מקום לכל הנשים, הנכדים ותוצרי סירוב ההפלות, שמסתובבים לו כל היום בין הרגליים. מצד שני, לא חבל על הכסף? עם התקציב שהוא שפך על הקמפיין הזה, אפשר היה להקים מדינה עצמאית: רומניה (שיט, כבר חשבו על זה?). וברק אובמה? הוא חוזר ישר לנתוני האבטלה, הכלכלה המקרטעת והניסיונות לסנן את ביבי בטלפון האדום. קל זה לא יהיה.
או דה מקלחות
היוש ביבי | צילום:
רויטרס
זה לקח לא מעט זמן, אבל אפשר לומר שבשנים האחרונות די התרגלנו להתמסחרות של הספורט שלנו. אולמות זוכים לשמות של מותגים, מחירי המנויים עולים כמו תקציב הבופה של סופוקליס שחורציאניטיס, ואנחנו כמעט מוכנים להישבע שגם על הנקניקיות התחילו להופיע חסויות. אבל כשאלופת המדינה בכדורסל החליטה להשיק השבוע את הבושם רשמי של המועדון, זה כבר היה קצת גדול עלינו. שלא יובן לא נכון, יכול להיות בהחלט שניחוח ליאור אליהו אחרי מתפרצת או ארומת גיא פניני אחרי שמירת לחץ, זה בדיוק מה שחסר לסקס אפיל שלנו - אבל מי מבטיח שבסוף לא נריח כמו גיאורגי שרמדיני אחרי אימון כושר?
איזה צ'יעמום
אל תשאלו אותנו איך הפקנו את זה
אז מה קורה אתכם הערב? יש תוכניות? כי חשבנו שאולי תוכלו לעשות מעשה טוב ולדאוג לחבר שלנו, ליאונרדו דיקפריו. השבוע הסתבר שהוא נפרד מחברתו, דוגמנית "ויקטוריה'ס סיקרט", ארין הית'רטון בגלל שהשתעמם. ברור, הרי הוא בסה"כ חיפש מישהי לדסקס איתה על ביקורת התבונה הטהורה של קאנט, וקיבל את הנימפה הג'ינג'ית חובבת החוטיני הזאת, פוי. זאת כמובן לא הפעם הראשונה שליאו מחליט לחתוך פלא עולם המוגן על ידי אונסק"ו, לפני הית'רטון היו אלה בר רפאלי, ג'יזל ובלייק לייבלי, שגרמו לו לפהק את עצמו למוות. אז אם אתם באזור, תקפיצו אותו לספרייה או משהו, כדי שיקבל קצת סיפוק אינטלקטואלי. זאת ההזדמנות לאחל לו מכל הלב שזה יהיה הסיפוק היחיד שיקבל בעתיד הנראה לעין.
