חייכו, אכלתם אותה
איזה קטעים בחיל הים, אה? חוש הומור מפותח כל כך לא ראינו מאז שיובל שטייניץ קרא לעצמו שר אוצר מבלי להזיז שריר בפנים. מפקד החיל גרם השבוע לחייליו לעבוד קשה לקראת שיוט בהול לאיטליה. אחרי שקרצפו את הסיפון, תדלקו את המנועים וראו פעמיים ברצף את טיטאניק (בתלת מימד), התברר להם שסתם, גיחי גיחי, אחד באפריל וזה. לא נוסעים לאיטליה, סתם מקרצפים צרפתיות בוערות משיזוף יתר מחופי הים התיכון.
בכלל, קצת מוזרה המתיחה הזאת. אחד באפריל שהכרנו היה דבילי אבל בגבול הנסבל: מלח בקפה, שלט "תבעטו בי, אני חובב לוף", סוג של עוגמת נפש שלא דורשת טיפול פסיכולוגי מקיף אחריה. אבל עכשיו, כשהבנו שרוח השטות השתלטה על צה"ל, אולי הגיע הזמן לקצת דאחקות הפוכות? משהו כמו: זוכרים שאמרנו שמגדילים את תקציב הביטחון? אז צחוקים, החלטנו להגדיל במקום את תקציב החינוך. חייכו קצת, אל תהיו כבדים.
הדיכאון שאחרי
כמה קיווינו, כמה רצינו, מה לא עשינו כדי שהאנדרדוג ינצח בגמר האח הגדול? הצבענו בטלפונים, במחשב, באפליקציה ובקלפי של קדימה. נשאנו תפילה לבודהה, למוחמד וליאיר לפיד, השתטחנו על קברי צדיקים ועל תמונות של צדיקות. יאנה הייתה הדיירת שבאמת הצליחה לזכות בליבנו השנה: יפהפייה מבחוץ, טובת לב מבפנים ועם האיזון הנכון בין נחישות לרגישות. בסוף זה שוב נגמר במפח נפש, אבל כבר התרגלנו. עכשיו תסלחו לנו, אנחנו הולכים לגלח את הצד הימני של הראש ולהתאבל.
חוזרים לשחק
אל תאמינו לחזאים, לשעות האור הארוכות ולחמסין שבחוץ. החורף סוף סוף הגיע, החשיכה ירדה ואיתם הגיעה עונה חדשה של אושר אמיתי. חוזרים לווסטרוז, ממלכה שבה דרקונים מתקבלים כמעט באותה שלוות נפש כמו העובדה שאחותך עושה לך עיניים מהחדר הגבוה במצודה. כל כך הרבה שאלות נותרו פתוחות לקראת העונה החדשה של "משחקי הכס": האם חאליסי תצליח להחזיר לעצמה את הכתר, מי ינצח בקרב בין בית לאניסטר לבית סטארק ומתי לורד ואריז יפצח במחרוזת שירי הראל סקעת? יצאנו לגלות, נתראה בעוד עשרה שבועות.
מי שם את התחנה הזאת פה?
לא מעט בלאגן נחסך השבוע כשנהגת מכונית פרטית התבלבלה בין דוושת הבלם והגז, והתנגשה בעוצמה במתקן התדלוק. למזלה הגדול המתקן עצמו לא התלקח ומנע מעובדי התחנה להפוך לשאריות קרטושקעס. עכשיו אנחנו יודעים מה אתם חושבים: תיכף תגיע כאן עוד בדיחה על נשים ונהיגה, אבל אנחנו בכלל מדברים על מחדל בטיחותי. מי ממקם תחנת דלק באמצע הדרך? מה תציבו שם בפעם הבאה? כיכר?
גאווה ישראלית
כבר מסרטון היוטיוב הראשון שלה, ידענו שויקטוריה אירולגי תביא לנו נחת. כמו הפייבוריטית שלנו בגרסה הישראלית גם היא לא זכתה לראות את הקונפטי מתעופף מעליה, אבל במקרה שלה ידענו שההתאוששות תהיה מהירה. אחרי הכל, מי שידעה להסתדר עם השיקשושית ועם הקריזה של עינב, לא באמת עושה עניין מכמה צילומים בנטורל. אז נכון, אין כאן שום דבר שלא ראינו כבר קודם, אבל אתם יודעים איך זה בארגנטינה: אם לא תתפשטי עכשיו, לכי תדעי אם יהיה זמן מחר.
העיקר שסוף סוף נגמר
עם כל הכבוד להישג ההיסטורי של קריית שמונה, אי אפשר לברוח מעובדה אחת: בעונה האחרונה הצליח הכדורגל הישראלי להידרדר מדרגת מצחיק לדוחה. היינו אומרים שיותר נמוך מזה קשה לרדת, אבל למדנו כבר לא לזלזל באנשים שמנהלים את הענף. אלה לא רק העסקנים והמתקנים והרמה הירודה של השחקנים, המאמנים והפרשנים, לא רק הקהל שנוטש את המגרשים והאלימות המתגברת, זאת בעיקר התחושה שלאף אחד לא באמת אכפת. אבל למה להתעסק בשטויות? אתם ראיתם את בית הנבחרות החדש? חכו ותראו, הביזיון יראה הרבה פחות נורא על דשא סינטטי מטופח.