משחק אותה קשה להשגה
המופע של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, להוקעת ישראל הפך כבר מזמן לסוג של דאחקה מתגלגלת. משהו בין פינצ'ר היפראקטיבי לסופ נאצי מסיינפלד. בין כל הנהמות האלה, הצליח השבוע ארדואן להגיע לשיאים קומיים חדשים, כשטען בראיון שאינו זקוק עוד לתיירות מישראל. נו באמת טאיפ, נתקעה לך הקסטה? אתה באמת רוצה שנאמין שלא התגעגעת אלינו, אפילו לא קצת? איזה תייר רוסי יקנה גרוטאות בשוק רק כי הצליח להוריד את הסוחר במחיר? איזה אמריקאי יגיע לכל חמש הארוחות במהלך היום ועוד יתקשר בלילה לרום סרוויס כדי להזמין משהו "שירגיע את הבטן". אז נכון, הם יותר תרבותיים ומנומסים מאתנו, אבל מי עוד יסתובב בגאווה גם חודשים אחרי עם הכפכפים, המגבת והברז שלקח למזכרת מאנטליה?
יחי המלחמות
עם כל הכבוד לאירופאים (סתם נו, מי נותן כבוד לכופרים האלה) נורא משעמם שם. על מה כבר יש להם לדבר בארוחות שישי? מזג האוויר? הסדר הפיצויים של יוון? תספורת דורה של אנגלה מרקל? מזל שאנחנו לא שם, היינו נרדמים עוד לפני הקידוש. שילמדו קצת מאתנו על הווי, רק השבוע ציינו כאן 30 שנים למלחמת לבנון הראשונה ו-45 שנים למלחמת ששת הימים. בקרוב נתכנס לחגוג גם שש שנים למלחמת לבנון השנייה ואחר כך גם ליום כיפור, כל יום פסטיבל לניצחון או למחדל. לא כמו הפדלאות האלה, כבר 60 שנה לא הרימו רובה. אח, מיליטריזם, איזה כיף שאתה איתנו.
250 גרם, מדיום-וול עם חשיש צלוי
פעם, לפני עידן תכניות התחקירים שגילו לנו מה באמת מסתתר מתחת למכסים של הסירים שלהן (רמז: הוא עונה לשם "מיצי"), מסעדות שכונתיות היו להיט אמיתי. המקומות הקטנים והמשפחתיים עם היחס האישי, התוספות הקטנות לקבועים והשמן שלא הוחלף מאז הפתיחה החגיגית. השבוע למדנו שהמקומות הקסומים האלה לא עברו מן העולם, הם פשוט עשו רילוקיישן לנתניה.
משטרת ישראל חשפה מסעדת גריל הממוקמת בתחנה המרכזית בעיר, שנהגה לספק ללקוחותיה מנת חשיש לצד ההמבורגר והצ'יפס הסטנדרטיים. פתאום כל הסיפורים ששמענו על מסעדות אגדתיות הפכו הגיוניים יותר. עד היום היינו בטוחים שהיה מדובר בפיתה אקסטרה, סלט על חשבון הבית או מרק בטעם מיצי, אבל עכשיו המשפט "מה לא הייתי עושה עכשיו בשביל מנת קרטושקעס" מקבל משמעות אחרת לגמרי.
הסוד הוא בחמצן
בלונד זה לא רק צבע, זו דרך חיים. כך לפחות לימדו אותנו בוגרות המסלול לדוקטורט של הקורס לפיזיקה גרעינית על שם "היפה והחנון". השבוע התבשרנו על מצטרפת חדשה למועדון האקסקלוסיבי הזה: יאנה יוסף, שהחליטה לאמץ באהבה את החמצן. תגידו מה שתגידו על בלונדיניות, אבל לפעמים הקלישאות הנדושות ביותר מתבררות כנכונות. הרי התקופה הברונטית של יאנה הסתכמה בעיקר בדמעות, ריבים עם קותי וחיפושים אחרי האל. ועכשיו, חמש דקות בתוך התקופה הצהובה שלה היא כבר שמחה ומאושרת בביקיני קטנטן על החוף. מה שמוכיח שלפעמים מי חמצן יכולים להיות יקרים יותר מנפט.
הדבר הגדול הבא
קשים הם חיי הזוהר. תשאלו את לינדזי לוהן. לא משנה בכמה תכניות טראש תככבי או כמה קצרה הייתה החתונה שלך, תמיד תהיה מישהי שתחכה לך בסיבוב. קים קרדשיאן מגלה בימים אלה שאחרי כל העבודה הקשה והכישרון שהובילו אותה עד הלום, עומדים להילקח על ידי דוגמנית שופעת במיוחד, אותה מכתירים כל אתרי הגברים בעולם כ"קים קרדשיאן הבאה". באמת חצופה ג'ורג'יה סלפה, מסתובבת לה ככה עם כל העסק בחוץ וחושבת שהיא יכולה לקחת את כל תשומת הלב לעצמה. הגיע הזמן לשים סוף לעניין הזה אחת ולתמיד, אז קבענו נכון? שבת בבוקר, חוף מציצים, ושגוף הביקיני הטוב יותר ינצח.
שישים זה מרשים
אנחנו לא מבקשים הרבה, באמת. צניעות היא אחד הערכים החשובים שלדמנו בבית (זה ו"אם לא תהפוך שולחנות, שום דבר לא יזוז פה"). אבל אחר שצפינו בחגיגות יובל ה-60 למלכה אליזבת השבוע, פתאום גם אנחנו רוצים. אז מכיוון שאנחנו בטוח נהיה פה עדיין בשנת 2082, בואו נסכם כבר עכשיו על שלושה ימי מסיבה, לא יותר. כמה הופעות ענק, זיקוקים פה ושם, ארוחה טובה ונאום הוקרה מרעייתנו היקרה, שתיבדה לחיים ארוכים, בר רפאלי. יחד נשיר כולנו את ההמנון, נקרא קטעים ממיטב הטורים לאורך השנים, ונתחיל לתכנן את האירוע הגדול באמת: חגיגות ה-100.