ההתבטאות של קתרין אשטון איימה להרוס לנו את השבוע, אבל ידענו לצאת גדולים ולגלות הבנה. זה הרגע שבו הבנו שאנחנו אוהבים את כולם: את האירנים, את לינדזי, אפילו את המעריצה של אסד. כי כולם בעצם מעבירים לנו את הזמן עד המשחק הבא של מסי. סיכום שבוע גברי
מכירים את זה שצבא שלם, על יחידות הקומנדו, המטוסים, הטנקים והמחסור החמור בדיאודורנט שלו צר על מחבל בן 20, חמוש ברובה, במשך 30 שעות? אה, זה לא קורה הרבה? כי בצרפת למשל, זה ממש מקובל. במקום לנצל את כל הכוח הזה, מעדיפים שם שיטה הרבה יותר טובה: לשעמם את המחבל למוות. בשלב מסויים כבר לא היה ממש ברור אם המחבל חי או מת, אם הוא עדיין בדירה או שזו סתם הודעה מוקלטת, אבל הצרפתים הרגיעו אותנו שהכל נעשה כדי שייפול בידיהם בשלום עם כל המידע שבראשו. בסוף זה נגמר עם שני חיילי עילית צרפתיים שנפצעו בניסיון לחנות רוורס עם המשוריינת וקפיצת התאבדות מהחלון, אבל אולי זה עדיף. עוד שעתיים והוא היה מפהק את עצמו למוות.
עשו אהבה, לא מלחמה
מבטיחים. מילה של ליברמן
השבוע פתאום זה קרה: בלי אזהרות מקדימות, בלי פגישות חשאיות אינסופיות ובלי הכרזה על החומייני כחיה מוגנת. שלום אינטרנטי מרגש ומפתיע בין ישראל לאירן פרץ לו ברחבי הפייסבוק, כשהוא מביא איתו תמונות משפחתיות מרגשות, פונטים של פקאצות ויונות שלום ממולאות באורז אחד-אחד. כל זאת בזכות זוג ישראלים שהחליטו להראות לעם האירני את הצד הרגיש והפייסני שלנו, זה שחשבנו שנעלם מתחת לסוללות כיפת הברזל.
עכשיו האופטימיות והאחווה מרחפת מעל כולם: כנס אייתולות שרות בכיכר יתקיים בקרוב, חבילות הכל כלול לבקתה של אחמדיניג'ד באיספהאן יוצעו לכל דורש, מזרח תיכון חדש. ובזמן שכולנו מחכים שחזונו של שמעון פרס יתגשם, החלטנו לקחת את העניין הזה צעד אחד קדימה ולהרגיע גם את הדוגמנית הבינלאומית, אאידה יספיקה, לגבי כוונותינו: הכל בסדר אאידה, אנחנו אוהבים אותך. כל עוד את בביקיני, ונצואלה בטוחה.
עושים כבוד עם קתרין אשטון
מה? עזה זה לא כמו טולוז? אבל בשניהם יש ז' | צילום:
רויטרס
כנראה שבתוך כל פוליטיקאי מסתתר הרצון "לדפוק חנין זועבי" מדי פעם בפעם. אחרת לכו תסבירו מה עבר בראש של שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, כשניסתה להשוות בין הפיגוע בטולוז לבין המתרחש בעזה. בכל זאת, אם מדובר בנטיות אובדניות, אנחנו מכירים דרכים נעלות יותר למות מאשר בצפייה בנאום גינוי של ציפי לבני.
בניגוד לכל מה שחשבתם, זה די קשה להיות דיקטטור רצחני. יש כל כך הרבה דברים לדאוג להם. תחשבו על זה רגע: בדיוק רציתם לרדת על נגיסי מורדים עם בירה ולצפות בסרט דוקומנטרי על קדאפי, כשהטלפון מצלצל: "הוד סאדיסטיותך, אפשר להפגיז בגז חרדל את המעון בפינה של חומס?", "לא יודע, לא בא לי טוב חרדל עם הנגיסים האלה. תלכו על חומצה". רק סגרתם את הטלפון ואסמה מגיעה: "יא בשאר, חסמו לי את האשראי ונגמר הקוויאר מביצי עריקים. קפוץ לשוחט ותביא עוד". בתוך כל הגיהינום הזה טוב לדעת שיש חברות טובות, שישלחו מדי פעם תמונות מעודדות במייל, ויקפצו לקפה לבושות בחוטיני מתיל. ככה זה עם מעריצות, אם השפם לא יעבוד עליהם, תמונות של רצח עם בטוח יעשו את העבודה.
מה שבטוח, החדר שלה תמיד מסודר
נשבעת אבא, לא נגעתי באף אחד. יד על הראש
האמת? לא ממש הבנו מה הרעש הגדול סביב כל הסיפור של כוכב הפורנו שבילה את הלילה בביתה של לינדזי, בזמן שאביה ניסר בנחירות ארון של איקאה בקומה למטה. בינינו, הרי תמיד ידענו שלינדזי תגיע לתעשיה יום אחד, הדבר המפתיע היחיד הוא שהתעשיה הגיעה אליה קודם. אבל הסיפור האמיתי כאן הוא הזעם של האב, מייקל לוהן, שטען כי לא היה מאפשר לאיש להתקרב לבתו הענוגה בזמן שהוא בבית. נכון שבדיוק באותו זמן היא הצליחה לצאת מהארון ולחזור, להתמכר לאלכוהול ולסמים, לאבד כל סיכוי לתפקיד רציני, כל שמץ של כבוד עצמי ואת כל התחתונים שהיו בארון. אבל אנחנו מבטיחים לכם שבחדר שלה לא תמצאו שום זכר לזה.
הוד מלכותו הפרעוש
תודה גבר, גם אתה בסדר | צילום:
David Ramos, GettyImages IL
זהו, הגענו פחות או יותר לשלב שבו אי אפשר לכתוב יותר דברים בעלי היגיון על החייזר מרוסריו. כי אחרי שהפך רשמית למלך השערים של כל הזמנים בברצלונה בגיל 24, מה עוד נותר לומר על ליאו מסי שלא יישמע כמו מונולוג קלישאות של משה פרימו? אנחנו די בטוחים שאם נאסוף יחד את כל השערים שהבקענו אי פעם (כולל אלה שהבקענו בשיעור ספורט נגד הבנות של כיתה ד' 3) לא נגיע ל-234. אנחנו לא דואגים, גם עכשיו יהיה מי שיזכיר לנו שהוא עדיין לא לקח גביע עולמי, שהוא פחות טוב ממרדונה ושיש לו פחות ריבועים בבטן מלרונאלדו. אבל לנו לא אכפת, כי יום אחד גם אנחנו נזכה לשבת מול הנכדים, לחייך בזלזול, ולטעון שהגיבור שלנו שווה יותר.
