הם מ-פ-ח-ד-י-ם
ידענו, פשוט ידענו שהכל בלוף. כבר כמה חודשים אנחנו מסתובבים עם תחושה שמתחת לכובע מגבת המטבח והזקן המטופח מסתתר כסת"ח. בהתחלה הם עוד נראו כמו נבלים רציניים, האירנים. עם חיוך זדוני, רטוריקה מאיימת וטילים כל כך גדולים עד שבשלב מסוים נראה היה שיתחילו לנסוע בעצמם ברחובות, וירכיבו עליהם את המשאיות. אלא שדו"ח מסווג של הפנטגון שנחשף השבוע, מוכיח שהשמלות השחורות והמאיימות שאיתם מסתובבים ראשי המשטר, נועדו כנראה להסתיר את החיתולים שאיתם מסתובבים בטהרן בשל החשש ממתקפת פתע ישראלית. מהמסמך עולה כי בשל הבהלה מהאפשרות, יירטו בטהרן בשנים האחרונות מטוסים אזרחיים מקומיים, מטוסי קרב אירניים וציפורים נודדות תמימות, רק בגלל שהסתובבו בקרבת הכורים הגרעינים במדינה.
השאלה הטבעית שעולה מתוך העניין הזה (כלומר אם אתם לא מחשיבים את "מה סודי במסמכים שעברו יותר ידיים מקים קרדשיאן"?) היא למה הם ממשיכים עם כל ההצגה הזאת? אפקט הפחד הרי די הוכיח את עצמו: כל מי שהצליח לשים יד על דרכון זר עשה את זה, מי שלא הצטייד במסכה והיתר ממילא יכחדו בקרוב מחוסר יכולת לרכוש מוצרי בסיס. עוד איומים בנוסח "נשמיד אתכם מהר יותר מהזמן שלוקח להכין מנה חמה", כבר מתחילים לאבד את האפקט. בינינו, זה בדיוק הרגע להמציא אחלה תירוץ כדי לרדת מהעץ. תספרו שאתם בעד הטרנד הירוק, שאתם מפחדים שהעשן הגרעיני יצרוב לכם בעיניים, או שסתם החלטתם לשנות תחביב. הנה, תראו איך ביבי למד לצייר יפה.
רצינו לכלוכית, קיבלנו שלגיה
אז מה? מצחיק הקטע עם בר וקלטת הסקס שהיא לא מצליחה לממן. בטח מצחיק. אמנם גם קצת אכזרי, בכל זאת היה טוב אם היו מספרים לנו שזה בצחוק לפני שמכרנו את הריאה בשוק השחור, אבל אם שמים את בעיות נשימה בצד – זה די משעשע. בכלל, הרי אם הייתה אי פעם בעיה כלשהי עם חלק כלשהו בשלמות הקוסמית הבלונדינית שהיא בר רפאלי, הרי שמדובר ברצינות הקצת תהומית שבה היא לוקחת את עצמה. בסופו של דבר המשחק כאן היה אמור להיות משתלם לשני הצדדים: ברבור מראה לנו קצת שוגר, ואנחנו רצים לקנות כל טחינה שהיא אי פעם טבלה בה את האצבע. חשבתם שההומור העצמי זאת התחלה טובה לשבור את הקרח? חכו שתראו אותה בחנוכה הקרוב מככבת כ"שלגיה" בהצגת ילדים חדשה. זאת ההזדמנות להודיע שאם עדיין לא ליהקו את חרמני או עצלני, אנחנו מוכנים להגיע לאודישן בהתראה קצרה מאד.
כולנו פסיכופתים
זהו, עכשיו זה רשמי. המהדורה החדשה של ספר האבחונים הפסיכיאטריים העולמי (DSM), הסמכות הרשמית לקבוע אם אתם מטורפים או סתם נואשים שמנסים להוציא אישור מחלה – תכלול מהשנה גם התמכרות לאינטרנט כהפרעה נפשית לכל דבר. לפי ההגדרה החדשה אם ביליתם שעות ארוכות ברשת תוך ויתור על קשרים חברתיים ("תצאו אתם, אני רק מעלה פה איזה סטטוס קטן"), איבדתם עניין בקיום עיסוקים או מטלות יומיומיות ("העובש הזה בפינה דווקא אסתטי, אפשר לחכות עוד שבוע עם הספונג'ה") או שהדרך היחידה שלכם להגיע לדרגת סיפוק גבוהה היא באמצעות הרשת (כן, זה נורא משכנע פרצוף ה"אין לי מושג על מה הם מדברים" שעשיתם עכשיו) – ברכותינו. חכו כמה דקות, האוטו הנחמד עם האורות האדומים כבר בדרך. מצד שני, עם כל המופרעים הפוטנציאליים האלה, יש מצב שבסוף יצטרכו סופר טאנקר.
המממן יאמן
ברוב המקרים פיטורים של מאמן בליגת העל לא אמורים לרגש אתכם יותר מפרסום שערי המדד של בנק ישראל. מוסד המאמן בישראל נמצא כבר שנים בסכנת הכחדה הולכת וגוברת, שכנראה תהפוך לסופנית ביום שדרור קשטן יחליט לתלות את החמסה. אז מה כל כך מיוחד כשגילי לנדאו מפוטר פתאום אחרי חמישה מחזורים? בעיקר המקום שבו העניין הזה מתרחש. "בעל המאה" (דרך יפה להגיד: "יש לו מספיק כסף כדי שיעניין לו את האפידרמיס מה תחשבו עליו") הוא מושג שלמדנו להכיר במקומות גדולים וציניים כמו מדריד, תל אביב או לונדון. אבל כשגם מאחורי הרומנטיקה של קריית שמונה עומד טייקון שיכור כוח, אי אפשר שלא להתבאס. מצד שני, דווקא כאן אולי יש סיכוי לעשות קצת צדק שבמקומות אחרים לא היה אפשרי. כי אם נותר עדיין שמץ של כבוד לקולגות של לנדאו בישראל, הם יידעו לומר לא כשהשיחה משרצקי תגיע. בעל המאה? נראו אותו מרגיש את הזיעה (על הספסל בבלומפילד).
קתרינה הגדולה
כל מי שהתעסק אי פעם באספנות, מבולים ועד קלטות של פריס הילטון, מכיר את הרגע המיוחד הזה שבו מוצאים פריט נדיר לאוסף. כזה שספק אם נמצא כמוהו בעתיד הנראה לעין. ככה בדיוק הרגשנו השבוע, כשהתבשרנו על הסטודנטית הבתולה מברזיל, קתרינה מיגליוריני, שמציעה את הלילה הראשון שלה למרבה במחיר, במטרה לאסוף כסף כדי להציל את עיירת הולדתה. אם ביקרתם פעם בריו בתקופת הקרנבל, אתם בטח יודעים שהרבה יותר קל למצוא חייזרים עם חולצות של מסי מאשר קרום במצבו המקורי. עכשיו רק צריך למצוא את מי שיסכים לתרום כדי שתוכלו לעשות קצת צדק חברתי בברזיל. איך אומרים? כל המשכיב בתולה אחת, כאילו הציל עולם ומלואו.