זוהי סדום
תמיד ידענו שלצבא יש השפעה מיסטית על הביולוגיה הבסיסית של הגוף, כאילו שעצם המעבר למדי החאקי גורם למוח להעביר את הפיקוד לאיבר חשוב בהרבה. אבל הזמנים שבהם הקקטוס בחצר של הרס"ר נראה כמו משהו שהיינו עושים לו טובה, נראים היום נאיביים הרבה יותר. בעיקר כשנתקלים בסיפורו של התותחן שהציב טלפון סלולרי כדי לתעד את המתרחש במקלחות הבנות. או זה של מפקד ספינה בחיל הים, שהחליט להעניק מדליה לצוות חיילים שיצאו ל"פעילות עומק" בשטח היווני, בלוויית מיטב הנערות העובדות שמשכורת צבאית יכולה לרכוש.
זה המקום להדגיש כמובן שעודף הורמונים, לחץ חברתי ושיקול דעת לקוי לא מהווים תירוץ למעשים פסולים. ובכל זאת נדמה לנו שגם כאן, כמו במקרים רבים אחרים, דווקא האיסור הגורף על קשר בין מגורי הבנים לאלה של הבנות מעודד את הרצון לדפוק את המערכת (הצבאית, הצבאית). לכן אנחנו פונים מכאן בפנייה נרגשת לראשי מערכת הביטחון: הסירו את המגבלות, הרשו לתותחן לפגוש את מדריכת הטנקים, בטלו את הסיורים הליליים של הרס"ר ותנו לאהבה לפרוח. מהר מאוד תגלו שהסטיות (והעסקים בחופי יוון) ייעלמו ואת מקומן יחליפו זוגות חדורי מוטיבציה. לתחום הזה, אגב, יכולות להיות גם השפעות חיוביות ארוכות טווח. חכו לגיוס 2030 ותגלו.
אפקט הפחד
נו, אז רעננתם כבר מסיכות? קניתם במבה במילוי קרם לוף? בדקתם שהמקלט נקי ממוטציות לא ידועות למדע? כי אם להאמין למה שמתרחש בתקשורת הישראלית כל הסיפור של ההפצצה באירן אמור להתחיל בערך לפני שתי דקות: "הצפי: 500 הרוגים", "פאניקה בתחנות רענון המסיכות", "בנק ישראל נערך למשבר הכלכלי שאחרי". כבר שבוע שאנחנו מוכנים עם האטרופין בשלוף, מרעננים דרכונים ומבקשים מאנשים שיקראו לנו ג'ון סמית' רק ליתר ביטחון. ככה זה כשמיטב מערכות החדשות בישראל מתחרות בגוון האדום של הכותרת ובגודל הטיל בתמונת השער, לאזרח הקטן נותר רק להוריד את הראש ולחכות לבום.
זה לא שאנחנו נאיביים כמובן, אותם "אנשים שקולים" שמבקרים את הפטפטת בתקשורת הם הרי אלו שמזינים אותה בהדלפות על בסיס קבוע. אבל איכשהו בשבוע האחרון נראה שהמסננים האחרונים הוסרו. אין עוד הבדל בין שמועה לידיעה, בין הערכה להכרעה, בין מטוס ריסוס למבנה תקיפה בדרכו לטהרן. כולם מיישרים קו עם הטרנד המיליטנטי ומפגיזים אותנו באש פאתוס כבדה. מצד שני יש משהו מנחם בידיעה שבדרך כזו או אחרת זה יקרה, שהסוף קרוב. כי אם הטילים של אחמדיניג'אד לא ישיגו אותנו, האולקוס בטוח יעשה את זה.
הזנחת? שילמת
שיעור חשוב בכלכלת בית הועבר לנו השבוע על ידי אישה שהחליטה לתבוע את בעלה לשעבר בגין 10 שנים ללא יחסי מין. בכתב התביעה ציינה האקסית הלא מסופקת כי היא דורשת 165 שקלים עבור כל לילה בו סבלה מ"קרירות מינית". מעבר לקיפוח הדי חמור שנובע מהפרשה הזאת (מי חוייבה לשלם לכם בפעם האחרונה שסבלה מ"כאב ראש"?), מדובר למעשה בקביעה שמימוש יחסי מין לא שונה מכל חישוב פיננסי אחר שמתרחש בימים אלה: להדליק מזגן עכשיו או לחכות ללילה? לצאת לאכול בחוץ או להישאר לבשל בבית? בסופו של יום מפרנס נותר מפרנס, אי אפשר לברוח מאחריות. אז שנסו מותניים, קחו יוזמה ותשקיעו את עשר הדקות שיהפכו את מנהל הבנק שלהם לקצת פחות כועס.
המם הלאומי
תופעת הממים בפייסבוק יצאה כבר מזמן מכדי שליטה. מספיקות חמש דקות שבהן עזבתם את הפיד כדי שחתול שנון, ליאם ניסן או סטוקרית של ג'סטין ביבר יגיבו בלוויית כיתוב משעשע על אירועי היום. אבל כשראש הממשלה בכבודו ובעצמו מחליט להצטרף לטרנד ולדבר איתנו בכיתובי תמונה, זה הרגע שבו מבינים שהסיפור מיצה את עצמו. לא ברור מי הם האנשים שמייעצים לנתניהו להוסיף תוכים פסיכוטיים לקטעי היוטיוב הממלכתיים או שחושבים שלסלוגנים בחרוזים לתמונות של באן קי מון יש פוטנציאל ויראלי, אבל אנחנו ממש מקווים שזה ייפסק בקרוב. מה יהיה הצעד הבא? פוק לאובמה?
כשמחמוד פגש את מוחמד
איחוד לבבות מרגש נרשם השבוע כשצמד פעילי השלום: מחמוד אמדיניג'אד וראש ממשלת מצרים, מוחמד מורסי, נפגשו לראשונה בוועידה האיסלאמית שנערכת בסעודיה. לרגעים אחדים נרשם חשש שהמנהיג הסוני והמטורף השיעי יתעלמו זה מזה, אבל כשהשניים הסתערו זה על זה בחיבוקים ובוסות רטובות, לא נותר אלא למחות דמעה אושר ולקנח בקלינקס אלוורה. לאחר שהסתבר שמחמוד ומוחמד רוצים להיות אחוקים, התפנו כולם לשאלה המסקרנת: על מה דיברו השניים במהלך השיחה ביניהם? השגנו עבורכם חשיפה בלעדית:
מורסי: "נו, אתם מוכנים?
אחמדיניג'אד: "בטח, רק שיבואו, נחסל את כולם"
מורסי: "ומה עם נסראללה?"
אחמדיניג'אד: "זה תמיד משחק אותה קשה להשגה, אבל בסוף גם הוא יהיה איתנו"
מורסי: "אז מתי נראה לך שזה קורה? שנוכל להתכונן"
אחמדיניג'אד: "מה זאת אומרת מתי? אתה לא יודע לקרוא מיילים מוצפנים? 21:00 אצלי, טקסס הולד'ם. אה, ותביא קצת שטוחים, שיהיה מה לכרסם"