א."זהו זה, זה יהיה ההדרן האחרון", אמר השבוע מייקל ג'קסון בן ה-50, שהודיע על חזרה לעשר הופעות אחרונות בהחלט. האמת שקצת התרגשתי, וזה כנראה אומר שאני כבר לא צעיר. לעזאזל, עברו כבר 27 שנה, יותר משנות דור, מאז "מותחן". אם העניין הזה של הזמן ימשיך ככה, או-טו-טו תתחיל לגדול לי פרספקטיבה.
זה אולי לא קשור, אבל כבר כמעט חודש שאני לא מתגלח, והזקן שלי צומח בלבן. האמת שזה נראה טיפה מוזנח, אבל אני שמח. זה גורם לי להרגיש חכם ורך. אנטי אייג'ינג? אני משתין על זה! בנאדם, אם אחרי כל השנים האלה עוד לא למדת לכבד את הזמן שעובר, מה כבר יעזרו לך כמה כדורים, מיטת שיזוף ומאמן כושר אישי? בשביל מה שלמדת כבר רקדת, אם לצטט את אדם ברוך.
ואם כבר בריקודים עסקינן, הרי שאם יש דבר אחד חשוב שנתן מייקל ג'קסון לאנושות זה ללא ספק "הליכת הירח", אותו ריקוד מופלא ומלא חן שבו ג'קסון כאילו הולך קדימה, אבל בעצם נע אחורה, וכל זה כשהוא לא זז מהמקום כביכול. הגישו פינג'אן והגידו - היש מטפורה טובה מזו למצב האנושי, ובמיוחד למצב האנושי של ג'קסון עצמו?
על אף שבמסיבת העיתונאים שכינס ג'קסון נראה די טוב, כלומר לא רע, רוצה לומר פחות זוועה ממה שהתרגלנו והרבה פחות ממה שציפינו, הרי שמייקל ג'קסון הוא כולו מלחמה אבודה, עצובה ומעוררת רחמים נגד הזמן. לא בדיוק נער הפוסטר של התבגרות מכובדת, אבל מה לנו כי נבוא בטענות לאדם שלא חי דקה אחת של חיים נורמליים? הבה ונלטף את זקנינו הלבנים ונודה למזלנו שלא עשנו מייקל ג'קסון. ובכל זאת, אין דבר שאני מאחל לו יותר מאשר ירידה בומבסטית ומכובדת מהבמות. משהו בי רוצה שהוא יהיה שוב מלך, כאילו שזה ישיב לי את נעוריי.
על כל פנים, עשר הופעות אחרונות. יולי בלונדון. אם אתם ממעריציו של המלך האמיתי והנצחי של הפופ, כדאי לכם למהר, כי הכרטיסים, בסביבות ה-300 שקל (לא יקר), כבר מתחילים להיחטף.
ב. גם אם "Beat It" הוא לא פס הקול המועדף עליכם, יש לכם עוד סיבה לרוץ ולרכוש כרטיס: כמו שהמצב נראה עכשיו, יכול מאוד להיות שבתוך כמה זמן תיאסר כניסת ישראלים למופעי מוזיקה גדולים. זה לא כל-כך מופרך כמו שזה נשמע. הפכנו למוקצים. אף אחד לא רוצה לראות אותנו ולהיראות בחברתנו. הביטו החוצה, אל העולם. הטובות בידידותינו מפנות לנו כתף קרה. האווירה האנטי-ישראלית הולכת ומחריפה. בארצות הברית ובקנדה ציינו את "שבוע האפרטהייד הישראלי", בשוודיה ניצחה נבחרת ישראל בטניס את הנבחרת המקומית באולם ריק מקהל כשמחוץ לו הפגנות סוערות. פה נסגרת שגרירות, שם ננעל משרד אינטרסים, תקריות אנטישמיות בכל מקום. קצינים בכירים כבר מזמן לא יכולים לצאת לחו"ל בלי ליווי של עורך דין, חלקם אף לא יורד מהמטוס בקונקשנים, וכבר שנים שטיסות מחו"ל לארץ לא מופיעות, מטעמי ביטחון, על הלוחות הגדולים, והנוסעים מתאספים שעות מראש בתוך חדרים אפלים במחסנים נטושים בפאתי בתי הנתיבות תחת שמירה של שומרים חמושים.
איסור על כניסת ישראלים למופעי מוזיקה גדולים פתאום לא נשמע מופרך כל-כך. אמנים שבכל זאת מגיעים לפה משלמים מחיר כבד, והם פוחתים והולכים. ובקשר למופעים בלונדון או בפריז, לדוגמה - זה לא שיבדקו דרכונים בכניסה, ברוב המקרים תספיק התבטאות זו או אחרת של אמן זה או אחר נגד ישראל. בעקמומיות המחשבה הישראלית אנחנו בטח נרגיש שבעצם אנחנו אלה שמחרימים אותו, אבל התוצאה היא אותה תוצאה.
שימו לב לליאונרד כהן. האיש עורך את מופע הפרידה שלו בימים אלה ממש. אומרים שזה מרגש משהו אש. מאמצים גדולים מתנהלים להביא אותו, כולל עצומה באינטרנט (וואוו! עצומה באינטרנט. זה כנראה באמת רציני), אבל ליאונרד כהן, ככה זה נראה, לא ממש רוצה לבוא לישראל. והוא עוד משלנו, כהן. אומרים לנו שזה סכסוך בין אמרגנים ונותני חסות. אה, בטח. רק לי זה נשמע כמו תירוץ? אשמח כמובן לאכול את הכובע אם הוא יגיע, אבל כרגע נראה שמייקל ג'קסון יחזור להיות שחור לפני שזה יקרה.
אני לא אומר שכל הטענות נגדנו נכונות ושכל מפגין בשוודיה או במאוריטניה מכיר את הסכסוך על בוריו ויודע על מה הוא מדבר, ממש לא. אוהבים להטיח בשמאלני שהוא מצדיק את שונאיו. זו חתיכת שטות רצינית. אני לא מצדיק את שונאיי, אני שואף להמעיט אותם. כמוה שטחית וטיפשית היא הטענה בדבר שנאה עצמית: הראו לי אחד שאוהב את המדינה הזו יותר ממני ותקבלו מה שאתם רוצים.
על העובדות אנחנו מדברים פה, ונראה כי הנידוי בפתח, אם לא במסדרון, ואתם לא צריכים אותי בשביל לדעת את זה. אבל מה שכן, אין ספק ששר החוץ המיועד שלנו יעשה עבודה נפלאה בנושא החשוב הזה של לחבב אותנו על העמים. דפדפו בעיתוני העולם: כל המדינות כבר פורשות לפניו שטיח אדום. אביגדור בוא, הן קוראות לו.
תבונה עתיקה ואין-סופית, עמוקה מני ים, עומדת בבסיס המינוי הזה, ואני בטוח כי יוכיח את עצמו ושעד סוף הקדנציה נהיה אטרקציה בינלאומית. עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב - מתי בדיוק זה הפך לאסטרטגיה? כשאני קורא את הפסוק הוא תמיד נשמע לי כמו אזהרה.
ג.אבל אתם יודעים מה, למה להיות כל הזמן פסימיים? בואו נחזור רגע לידידנו החוזר מייקל ג'קסון, שעומד להרוויח ממסע הפרידה שלו מעל 50 מיליון דולר. בואו נשאל את השאלה: אם מייקל ג'קסון הצליח לעשות קאמבק - למה שמדינת ישראל לא תצליח?
הביטו בו, בג'קסון, כולו נוצץ ומלא חיים פחות או יותר; אבל רק עכשיו הוא היה גמור, מעוך, דפוק וזרוק. הוא הלך ודעך אל מול עינינו. כולם אמרו שהוא משוגע, שהוא גוסס, שהוא תמהוני, שהוא סוטה, שהוא אבוד. שנים רעות עברו עליו, תדמיתו הציבורית הייתה קבורה עמוק מתחת לשפל המדרגה, והנה הוא, חוזר כמו ענק, עטוף באהבה.
ומה עם מדינת ישראל? ישות המבוגרת רק בעשור מג'קסון, גם היא הספיקה להיות סיפור הצלחה משוגע, סמל של תקווה, וילה בג'ונגל, ג'קוזי במדבר, ההון האנושי, מיס תבל, אליפות אירופה, הפרחת השממה, היינו שם לגמרי. המדינה רקדה את ריקוד הירח.
בערך כשג'קסון הוציא את "מותחן" התחילה גם המדינה שלנו לקבע את המוניטין שלה כקצת פסיכית. התסביכים התחילו לפרוץ ממנה כמו גייזר, אמרו עליה שהיא נהייתה אלימה, משוגעת, תמהונית, גזענית, מתבודדת, מסתגרת, בונה חומות והורגת ילדים. תדמיתה הציבורית קבורה עמוק, עוד מתחת לתדמיתו של מייקל ג'קסון שמתחת לשפל המדרגה. המלחמה והבחירות האחרונות קיבעו את מעמדנו בעולם, ונדמה שמזה הולך להיות קצת קשה לצאת.
אבל אולי אפשר לשנות את זה. תראו את מייקל ג'קסון! למה לא ניקח דוגמה מהגדולים באמת?
ד.הדבר האחרון שיעזור הוא הדבר היחיד שתמיד ניסינו: הסברה. אבל הסברה, אם לסגור עוד מעגל בעמוד הזה, היא בערך כמו אנטי-אייג'ינג. גם היא לא עובדת, גם היא לא יכולה להיות חזקה יותר מהזמן ומהמציאות. היא יכולה להחליק קמט פה, להרים עפעף שם, היא יכולה לייפות במעט את העטיפה, אבל בגדול הסברה זה סתם, ובמיוחד כשיש דברים שקצת קשה להסביר אותם. עזבו אתכם מהסברה. סרטונים ביו-טיוב, זה מה שישנה את היחס למדינת ישראל? איפה אתם חיים? גם למייקל ג'קסון זה לא עבד. הוא הרי ניסה את טקטיקת ההסברה באחד מלהיטיו הגדולים: "אל תאשימו בזה את השמש", אמר, "ואל תאשימו בזה את אור הירח - האשימו בזה את הבוגי". זה לא עבד.
הדבר היחיד שיעבוד זה שינוי של המציאות. זה לא יהיה קל, אבל אפשר לחשוב שמה שיש לנו עכשיו זו הליכה (הליכת ירח, כמובן) בפארק.
הרהור
עזבו אתכם מהסברה. איפה אתם חיים? מייקל ג'קסון הרי ניסה אותה בלהיט "האשימו בזה את הבוגי". זה לא עבד.
