על אף החשיפה המוגברת למערב והפיכתה למעצמה כלכלית וצבאית, נחשבים עדיין תחומים נרחבים בתוך סין לחידה עבור מרבית העולם - בעיקר אמורים הדברים באשר לדברים שקשורים במנגנוני הביטחון בכלל ובתי הסוהר בפרט. בימים אלה העולם נחשף למעט מתוך מה שקורה מאחורי הסורגים הסיניים, לאחר שליאו איוו, פליט סיני ואסיר לשעבר המתגורר כיום בגרמניה, חושף בספר חדש את זיכרונותיו מתקופתו באחד ממתקני הכליאה הקשים ביותר בעולם. התמונה אותה מתאר איוו מגלה אמת אחת פשוטה ואכזרית: בכלא הסיני אין רחמים.
איוו בילה ארבע שנים בבתי כלא ברחבי סין בעקבות הרשעתו בכתיבת פואמה חתרנית בשם "טבח", לאחר הדיכוי האלים בכיכר טיאננמן ב-1989. הספר, "עבור שיר ואלף שירים", מתאר את הזוועות שעברו על איוו בכלא הסיני. הוא מתאר כיצד הוצב בתא צמוד לשירותים, ומשם נלקח לחקירות, במהלכן נהגו השומרים להכותו באמצעות אלות חשמליות. באחת החקירות זכה למאה מלקות בבת אחת, באחרת במשך 20 דקות ללא הפסקה.
קורעים את העור מהגוף
בזמן שהסוהרים לא התעללו באסירים, עשו זאת האסירים הכבדים של הכלא. "תפריט של 45 מנות הסתובב ברחבי הכלא", משחזר איוו, "כל אחת מהן סימלה דרך אחרת של עינוי. דוגמא לאחת כזו היא מנה שזכתה לשם "בשר צרוב היטב, מוגש על צלחת ברזל". במהלכה, מספר איוו, נהגו האסירים הכבדים לדקור את צווארם של האסירים האחרים במחטי במבוק שגרמו לעשרות נקבים. לאחר מכן מילאו את החורים במלח וסגרו את הפצע בתחבושות. כשהדם נקרש התחבושות הוסרו בקריעה".
בהמשך מתאר איוו גם חקירות שכללו הפשטה ושימוש במקל במקבוק בדרכים שאנחנו לא ממש מסוגלים לשחזר עבורך כעת. הוא גם מספר על "משרתי התענוגות" - אסירים צעירים שהעניקו טובות מיניות לאסירים הבכירים יותר ואולצו לישון עירומים לידם.
"סין: מדינה של פושעים"
כששוחרר מהכלא הסיני, איוו לא היה אותו אדם. הוא היה שבור ברוחו, ובעיקר הוא הפך לאויב מר של מולדתו. שלוש פעמים ניסה לכתוב את זיכרונותיו בעותק בודד בכתב ידו, ובכל המקרים הוחרמו הכתבים על ידי רשויות הביטחון במדינה. בסופו של דבר הצליח להימלט לברלין ושם להקליד לראשונה גרסאות דיגטליות ראשונת במספר רב של עותקים.
כיום הוא בן 53, ומתגורר מרחק אלפי קילומטרים מסין, הרואה בו אויב ובוגד. בשיריו הוא מכנה את סין כ"מדינה של פושעים" ותוהה האם המדינה רוצה שאזרחיה יאהבו אותה עם אזיקים מאחורי גבה: "כמו זונה שאוהבת את הקליינט שלה".