במשך שנתיים חיפשו במשטרה את הנער קר הרוח שרצח את עו"ד ענת פלינר לעיני ילדיה. לבסוף הוא עשה טעות ובמשטרה הצליחו לזהות אותו באמצעות דגימת DNA. מהרגע הזה החלו אנשי הסמויה לעקוב אחריו כמו צל. מבלי שהוא ידע הם היו לידו בכל רגע. שמעו אותו מתרברב בטלפון על סחיבת ארנקים וגניבת קטנועים ותיעדו כל שניה מחייו. הם היו שם כשהלך לבית הספר, הלך לשעורי תורה או נפגש עם חברים. אחרי שבועיים של מעקב ניתן האות וה"מנהל" הכווין את הבלשים של הימ"ר למקום המדויק של ה"אובייקט". וכך לבסוף נעצר הנער שבגיל 15 בלבד רצח את עו"ד פלינר. בתחילה הכחיש אבל בזכות כל הראיות שנאספו הבין שסגרו עליו, נשבר, הודה והשאיר מדינה שלמה מזועזעת.
"אנשי העיקוב של משטרת ישראל הם בעצם כמו החרמון. מדובר בעיניים של המשטרה", מסביר גורם במשטרה, עוקב לשעבר. מדובר במאות לוחמים שפועלים באופן מאוד ממודר משאר יחידות המשטרה. ההכשרה שלהם והמתקנים שלהם מרוחקים מתחנות משטרה ונחשבים לאזרחיים. לכל עוקב יש סיפור כיסוי. לפעמים הם יסתובבו גם בלי כלי נשק ויעשו הכול כדי שלא יקשרו אותם עם המשטרה.
"הם עוקבים אחרי העבריין, מתעדים כל תנועה שלו ובעצם אוספים ראיות שנועדו להרשיע אותו בבית המשפט", מסביר הגורם. "העוקבים יופעלו נגד עבריינים בכירים או כנגד תופעה גדולה, למשל כנופיה גדולה של פורצים שלא מצליחים לתפוס כי הם פועלים בתחכום. הם כמו האוויר שסביבך והעבריינים יודעים את זה. זה יכול להיות הרכב ליד ברמזור, הקבצן שברחוב, סטודנטית שהולכת לידך וכל דבר שאתה יכול לחשוב עליו".
"פעם היה חוק לא לגייס בנות יפות מדי כי הן מושכות תשומת לב"
מעשית העוקבים מופרדים משאר גופי המשטרה כבר מהרגע שאותרו לגיוס. את מבחני הקבלה הם עושים במתקנים אזרחיים ואף בדירות שכורות שנועדו לשם כך. גם לאחר הגיוס הם עוברים את ההכשרה במתקנים אזרחיים ובבתי מלון, שם הם גם לנים בתקופת ההכשרה. הם לומדים כמו כל שוטר את הסמכויות של המשטרה והחוק ולאחר מכן את תורת העיקוב וההסוואה. לומדים כיצד להתחפש ולהיטמע בכל סביבה שקיימת. "משתדלים לגייס אנשים שקשה לזכור את הפרצוף שלהם. לא יקחו לעיקוב אנשים בולטים נגיד גבוהים מדי, רזים מדי או שמנים מדי. פעם גם היה חוק שלא לגייס בנות יפות מדי כי הן מושכות תשומת לב, אבל בשנים האחרונות זה פחות קורה".
כחלק מההכשרה העוקבים מבצעים תרגילים בלב סביבה אזרחית ומשתפים פעולה גם עם שאר זרועות המודיעין של מדינת ישראל, כגון שב"כ ומוסד. "אני יכול להגיד שהעוקבים של המשטרה צברו שם רציני והיו מקרים שפעלו בכפרים ערבים בצפון אחרי שיחידות העיקוב של השב"כ נשרפו". לכל מחוז במשטרה יש יחידת עיקוב משלו שפועלת בדרך כלל עם הימ"רים ובנוסף ישנן יחידות עיקוב של היחידות הארציות, יחב"ל, כלכלית ועוד.
יחידות העיקוב כמעט שלא נחשפו וגם לא עלו יותר מדי לכותרות. אין הגדרה לצוות עיקוב וזה יכול להיות מספר מועט של אנשים ועד לכמה עשרות שיפעלו רגלי בשילוב כלי רכב מסוגים שונים. על כולם מנצח אדם אחד, "המנהל". הוא זה שמתזמן את העוקבים מתי לצאת ומתי להתחלף. תמיד הם יהיו מחופשים "וגם לא תראה אותם עם בגדים בולטים. בעבר נאסר עליהם לשים משקפי שמש וגם היום יש דגמים שהם טאבו. בדרך כלל דגמי ספורט שאהובים על בלשים. נדיר מאוד שעוקב מעיד בבית משפט אבל גם אם כן הוא מובל לשם מכוסה בגלימה שחורה ואת העדות הוא ייתן מאחורי פרגוד וגם שם מחופש עם פיאה נוכרית וזקן מודבק כדי למנוע כל סיכוי לזיהוי".
"ידעתי שתמיד עוקבים אחריי אז תמיד עשיתי אצבע משולשת"
אז איך זה עובד בפועל? אחרי שהתקבלו דוח"ות מודיעיניים או באובייקט שהוא יעד, אנשי העיקוב מתחילים לשבת עליו. במקום מסוים יושב או נוסע ה"מנהל" שמתזמן את העוקבים. מכניס רכב, מחליף אותו בקטנוע וכשצריך מוריד עוקב רגלי. הוא דואג שהעוקבים לא יהיו קרובים או רחוקים מדי ובנוסף סוגר את כל כיווני הנסיעה של האובייקט. כשצריך הוא היחיד שנמצא בקשר עם אנשי הבילוש שאמורים לבצע את המעצר ומכווין אותם בדיוק לנקודת המעצר.
"היו מקרים שאנשי העיקוב נשרפו אבל זה משהו מאוד נדיר. לא מעט אגדות מסופרות על עופר ליברמן שהיה בשנות ה-80, 90 הפורץ הכי גדול בישראל. הוא היה כאב ראש לא קטן. היה נכנס לסמטאות צרות ויוצא ממקום לא ידוע ובכלל נכנס למקומות קשים לעיקוב כדי לאתר את הזנב שידע שהוא שם. אבל בסופו של דבר גם אותו הביאו. יש ראש משפחת פשע מאוד ידוע שבכל צומת שהיה עובר בה היה מרים את היד ועושה אצבע משולשת. אחרי שנעצר שאלו אותו למה אז הוא אמר ידעתי שתמיד עוקבים אחרי אבל אף פעם לא ראיתי אותם אז עשיתי ככה תמיד".
שלא בטובתם, אנשי העיקוב עלו לכותרות במספר מקרים שהמוכר שבהם היה הרצח של מרגריטה לאוטין. יחידת העיקוב של היחב"ל עקבו אחרי העבריינים מוטי חסין, סימנטוב חטייב ורמי אמירה שהיו יעד כבד בטיילת של בת ים. לפתע הגיע לשם חוליית חיסול שפתחה באש לעיני העוקבים. חסין וחבריו נמלטו לכיוון החוף כשהעוקבים שהיו ללא נשק עקבו אחרי היורים. מהירי נהרגה מרגריטה לאוטין שכל חטאה היה בילוי עם משפחתה. בצעד מאוד נדיר העוקבים רדפו אחרי המתנקשים והכווינו צוות בילוש שביצע את המעצר. לימים חסין נעצר על התנקשויות שהיה אחראי להם ואמירה חוסל. בניסיון הרצח של העבריין חנן קורלי הם כבר ספגו הרבה אש. גם פה בוצע ניסיון רצח מול העוקבים שבמקרה זה העדיפו לא לחשוף עצמם. למרות הביקורת שספגו בזכות הדוח"ות שלהם נעצרו המתנקשים. בתחילת 2012 התראיינו בצעד מאוד נדיר מספר עוקבים לכלי תקשורת. הם התלוננו על יחס קשה בתוך יחידת העיקוב של מחוז צפון. העוקבים סיפרו שבגלל המידור אין עליהם בקרה מה שמנוצל לא פעם על ידי הקצינים ביחידה.
"בסופו של דבר מדובר ביחידות ואנשים מאוד איכותיים שבחרו דרך חיים מאוד קשה. הם חיים על פי חייו של העבריין וזה לא פשוט. זה יחידה שמאוד כדי להגיע אליה, סוג של השתתפות בסרטי ריגול".