העולם הוא מקום מסוכן, ואתה צריך להיות חתיכת בת יענה בשביל להתעלם מזה. זה למה כל אחד צריך לדעת איך להגן על עצמו ברמה בסיסית – גם אם לא לכולנו יש זין לבלות שעה ביום באימוני נינג'ה. למזלך, העקרונות הבסיסיים של הגנה עצמית הם פשוטים להבנה וקלים ללימוד. אם תשלוט אפילו בחלק מהעקרונות האלו, הסיכוי שיקרה לך משהו אי פעם קטן להפליא.
המדריך הזה עוסק בהגנה עצמית לגברים. הגנה עצמית לגברים שונה מהגנה עצמית לנשים: נשים בדרך כלל נכנסות פחות לקטטות, ויותר פשוט מותקפות.
הנה העקרונות: תתעורר; תדבר; תתחפף; תתאמן; תתחמש; תרגע.
1. תתעורר
תשעים אחוז מהגנה עצמית היא מודעות למה קורה מסביבך. אתה רואה חבורה של שיכורים משועממים בהמשך הרחוב? תעבור לצד השני של המדרכה. מישהו זר מתחיל לצעוד בנחישות אליך בלי שום סיבה נראית לעין? שים לב אליו, אל תתחיל להתעניין בנעל שלך. לא צריך להיות פרנואידי, אבל שווה להתאים את המודעות שלך לסביבה שלך.
אין דין דיזנגוף סנטר בשישי בצהריים לתחנה המרכזית הישנה בשישי בערב. תוקפים, הרבה פעמים, מחפשים את הטרף הקל, הלא מודע. מודעות למה קורה מסביבכם מאפשרת לכם להמנע מראש ממצבים שאולי אחר כך אי אפשר יהיה לצאת מהם.
2. תדבר
קרה לך פעם שהלכת ברחוב ופתאום מישהו קפץ עלייך והתחיל להכות אותך? לא? מעטים מאוד המקרים שבהם התוקף פשוט מתנפל על המותקף בלי שום התראה מראש. בדרך כלל יש איזשהו שלב של דיאלוג. ייתכן והדיאלוג מורכב מנהמות ואזכורים לגבי תחביביה המגוונים של אחותך, אבל עדיין.
היכולת להרגיע מצב נפיץ במקום לפוצץ אותו היא התורה הכי חשובה בהגנה עצמית. זכור: אנשים שעסוקים בלדבר לא עסוקים בללכת מכות.
אצל זכרים יש נטייה להכנס למה שמכונה "ריקוד הקוף". ריקוד הקוף הוא השלב שבו התוקפים ינסו להראות זה לזה ולסביבה מי הגבר. זה בדרך כלל מתחיל בקשר עין עוין, מתקדם לקללות ולאיתגור מילולי ("על מי אתה מסתכל?"), ממשיך במגע (דחיפה, הנחת יד), ורק אז מתפתח למכות.
בקיצור, מודעות לריקוד הקוף היא כוח חזק מאוד בהגנה עצמית. כי אפשר לשלוט בזה. המילים הכי שימושיות להגנה עצמית בהיסטוריה של הזמן הם לא "כוסאמאשך", אלא דווקא "וואלה, סליחה אחי – צודק!". לרוב מלווה בחיוך. גם לאנשים אגרסיביים ועצבניים קשה להמשיך לתקוף כשמישהו אומר שהם צודקים, מחייך אליהם בצורה מרגיעה ומתנצל.
תבין, אלימות זה דבר נורא – גם כשמרביצים לך, וגם כשאתה מרביץ. רובנו לא מבינים מה זה להיות מאושפז עם חור באברים הפנימיים. תחשבו על לחרבן לתוך יעה ולהשתין בקטטר במשך כמה שבועות. רובנו גם לא מבינים מה זה להיות אחראי לפציעה קשה של איש אחר, זה ש"ניצחנו במכות". אחרי שהאדרנלין יורד, אתה מבין שעשית משהו מאוד רע לבן אדם. עדיף לוותר, באמת.
איך לדבר? אתה רוצה להראות לצד השני שאין לו סיבה להכנס איתך למכות: מצד אחד, אתה צריך להיות מרגיע ולא מאיים; מצד שני, אתה לא רוצה להפגין חולשה ופחד. תקרא לזה אסרטיביות רכה. דבר ברור, אל תהיה ציני, תהיה נחמד ואל תתחנף. ואל תגע באדם שמולך, גם אם נראה לך שככה תרגיע אותו. אתה במצב נפיץ.
למה לשים לב כשמדברים?
1. לשפת הגוף שלך ושל הצד השני. בטבע, יונקים שמפחדים נוטים להתנפח, יונקים שמתכוננים לצוד מתכווצים (תחשבו על חתול). הערס שמנפח את החזה עליך לא מסוכן. זה ששקט ודרוך מסוכן לאללה.
2. לשים לב כל הזמן לידיים של הצד השני. אם יד נשלחת לכיס או מאחורי הגב יש סיכוי שהצד השני שלף סכין או דוקרן.
3. לאיך הדברים נשמעים מבחוץ: אם זה יגיע למכות, ייתכן ותהיינה השלכות משפטיות. ולכן חשוב שיהיו כמה שיותר עדים שמעו אותך אומר, "אחי, עזוב אותי אני לא רוצה צרות" ולא "אני אחתוך לך את הגרון ואדחוף בפנים את אחותך".
3. תתחפף
עם כל הרצון להיות הנינג'ה האמריקאי הבא, אם יש לך אפשרות ואתה בכושר – תברח. אני אישית אוהב את "תראה ציפור", אבל כל אחד והסגנון שלו. חכמים כבר ציינו שאמנות הלחימה היעילה ביותר להגנה עצמית היא נייק-ג'יטסו.
4. תתאמן
היפה הוא שעד עכשיו לא דיברנו בכלל על "מכות". ואכן, רוב תושבי מדינת ישראל מצליחים להיות מוגנים בלי להתאמן באמנויות לחימה שונות. יש קשר בין אמנויות לחימה והגנה עצמית, זה ברור. אבל הגנה עצמית זה קודם כל לא להכנס לצרות. לפעמים מצב של אלימות הוא בלתי נמנע, ואז ממשיכים לעקרונות הבאים.
שני דברים שחשוב להזכיר בענייני אמנויות לחימה: ראשית, כל אמנויות הלחימה (מלבד קיודו, אמנות החץ וקשת היפנית) יכלות לתרום להגנה העצמית שלך. אבל חלקן מתמקדות בזה כמטרה מרכזית, ובחלקן תשיג את זה בצורה עקיפה. למשל, אגרוף תאילנדי יעשה אותך בנזונה קשוח מאין כמותו, אבל הפוקוס של האמנות הוא לחימה בזירה. רשימה חלקית של אומנויות לחימה שמתמקדות בהגנה עצמית באופן מוצהר: קרב מגע, הישרדות, אמנויות לחימה פיליפיניות, ג'יוג'יטסו, ג'יוג'יטסו ברזילאי, ועוד.
חוץ מזה, ללמוד אמנות לחימה רק לשם הגנה עצמית זו השקעה לא כל כך טובה. על מנת להגיע לרמה שבה תוכל להגן על עצמך באופן סביר יידרשו ממך כמה מאות שעות אימונים, וכל זה בשביל משהו שרוב הסיכוי לא יקרה לך אף פעם בחיים. אמנויות לחימה הם אחלה ספורט ורוב האנשים שהולכים איתי מכות אומרים שזה כיף; אם כיף לך ללמוד, תלמד.
5. תתחמש
גוף האדם הוא מכונת לחימה מאוד גרועה. השיניים שלנו לא חדות והעצמות שלנו נשברות מהר. למזלנו, למדנו להשתמש בכלים כדי לעזור לנו. אז נכון שלא מקובל להסתובב עם חרב היום, אבל יש מגוון מפתיע של כלי נשק להגנה עצמית שיכולים להוות מכפילי כוח ולעזור לנו לא פחות ממאות שעות אימונים באומנויות לחימה, ורובם זולים וזמינים להפליא.
נשקי כף יד: על מחזיק המפתחות שלי יש תמיד קובוטן. מדובר במוט קטן, כ-14 ס"מ באורך, שמחובר למפתחות שלי. כשמרביצים איתו, זה כואב. יותר כואב מאגרוף, וגם היד לא נשברת. והנה החדשות המפתיעות: למרות שהקובוטן בנוי נהדר להגנה עצמית, גם עט חזקה יכולה לעשות את העבודה בדיוק באותה המידה.
תרסיס פלפל: זה קצת מרגיש כמו בחורה לשלוף את תרסיס הפלפל שלך, אבל מדובר באחד מצורות ההגנה העצמית האפקטיביות ביותר שיש. לא צריך כוח או עוצמה. כל מה שצריך זה לשלוף, לכוון, ולירות. לחטוף תרסיס פלפל בפנים זה לא נעים בלשון המעטה. תחשוב על חוסר היכולת לנשום, דמיעה אינסופית, ורצון כללי למות. רק מה, לא נגרם לאידיוט שתקף אותך שום נזק לטווח הרחוק.
בשני המקרים צריך לדעת להשתמש בכלים שלך. זה אומר לדעת לשלוף אותם ולתפעל אותם. אם חשוב לך לדעת לעשות את זה, תקדיש כמה דקות בשבוע לאימוני שליפה. שים לב לנעול את הנצרה של תרסיס הפלפל שלך לפני שאתה שולף.
מניסיון.
6. ומעל הכל – תרגע
החיים יפים. לא צריך להכנס לפרנויה. לא כולם עוקבים אחרייך או רודפים אחרייך. וגם אם ההוא שניסה לעקוף אותך בכביש מניאק, אז מה? זה שווה ללכת מכות על זה? עזוב אותך שטויות.