אונס במקלחות, חדר כושר בחצר, סוהרים מושחתים ואלימים, סכינים מאולתרות שלא היו מביישות את מקגיוור והברחות קראק בתוך עוגות קצפת - אלה, קרוב לוודאי, האסוציאציות שמעורר בך צירוף המלים "בית סוהר", בין השאר בזכות סדרות כמו אוז ונמלטים או סרטים כמו חומות של תקווה.
אבל כמו תמיד, האמת לא ממש מיישרת קו עם דמיונם הפורה של תסריטאים חנונים. אם לצטט את קצין ההסברה שליווה אותי בסיור בכלא איילון, "מה שאתם רואים בפרק אחד בן 40 דקות של זינזאנה קורה כאן בחצי שנה".
אז איך זה עובד? מי ינחת בכלא מסריח שורץ אנסי ילדים ומי יזכה לתנאים שסטודנט תל אביבי יכול רק לחלום עליהם? מי ילך לישון עם עין אחת פקוחה ורקטום קפוץ ומי יעביר את היום בטורניר כדורסל? האם נכון מה שמספרים על מה שקורה לזה שמתכופף להרים את הסבון, ובמילים אחרות: האם הפשע משתלם, ולמי?
בקיצור, אם שקלת ברצינות לשדוד בנק, לייצר אקסטזי במרתף או להתנקש בראש ממשלה, בוא תראה מה מחכה לך במקרה שמשהו מתפקשש.
אז מי משניכם זה החוקר הרע: המעצר
מרגע שנזרקת לזינזאנה ועד שתישפט למאסר, אתה בחזקת עצור. פה יש שתי אופציות:
עצור ימים - אם המשטרה מאמינה שביצעת פשע היא רשאית לעצור אותך לחקירה של 24 שעות, ורק אז מחויבת להביא אותך בפני שופט, שיחליט אם תשוחרר או תישאר במעצר. כעצור ימים אין לך כמעט זכויות: אתה כלוא בתחנת משטרה בבידוד מוחלט - למעט פגישות עם פרקליטך - עד שיוחלט אם להגיש נגדך כתב אישום.
עצור עד תום ההליכים – כשיוגש נגדך כתב אישום תעבור מהמשטרה לידי השב"ס (שרות בתי הסוהר) ותיכלא בבית מעצר מרחבי. יש שבעה כאלה בארץ, מצפון עד דרום. בסטטוס החדש ישתפרו קצת התנאים: תוכל לדבר בטלפון, לקבל ביקורים פעם בשבוע, ממש כמו בפנימיה צבאית.
מין? זכר. עבר פלילי? כן. סמים? כן, תודה: תהליך מיון האסירים
מרגע שנשפטת למאסר מתחילה תקופת מיון שתימשך עד שבועיים ותקבע לאיזה כלא תשובץ. השלב הזה נחשב קשה ומכריע עבור האסיר; תחשוב על הבקו"ם אחרי שהתגייסת, אבל במקום לתהות אם ישלחו אותך לקריה או לתותחנים אתה מחכה לשמוע איפה תשב עשרים שנה.
במהלך המיון תפגוש עובדת סוציאלית שתבדוק את המצב הסוציו-אקונומי שלך ותנסה לשבץ אותך בכלא הקרוב למקום מגוריך (כן כן: השב"ס דואג לקל"ב). בהמשך תיבדק על ידי רופא, שיקבע אם אתה זקוק לטיפול תרופתי מסוים, מכור לסמים, צריך פטור ממד"סים וכן הלאה. אחרי זה תראה גם פסיכולוג או פסיכיאטר.
הבאים בתור הם אנשי המודיעין של השב"ס, שתפקידם לגלות למי אתה מקושר, על איזו עבירה אתה יושב, האם חיסלת מישהו ממשפחת פשע. בתכל'ס זה לטובתך: כדי שלא ייצא שחבר ממשפחת הררי של רמת עמידר יחלוק תא עם חבר ממשפחת הפשע של פרדס כץ. זה יגמר בדם. או כדי לדאוג שפדופיל לא יישב עם רוצח. גם כאן זה יגמר בדם.
בדיוק התפנה לי תא ליד רוזנשטיין: איך מחליטים לאן לשבץ אסיר?
בארצנו הקטנטונת יש משהו כמו 26 בתי סוהר, שמסווגים על פי שלוש רמות: מרבית (עבירות חמורות, שבע שנים ומעלה), בינונית-מזערית (עבירות צווארון לבן או פשיעות קטנות, עד שבע שנים) ובתי סוהר לאסירים ביטחוניים (כלומר, רעולי פנים). החלוקה היא לא שרירותית לחלוטין ולעתים האסירים מתערבבים, מסיבות כמו שינוי במצב הבריאותי או צ'ופר לקראת סוף המאסר.
אז שיבוץ לא נוכל לתת לך, אבל מידע פנימי כן: קבל שבעה בתי כלא ישראליים שעם קצת חוסר מזל אתה עלול להכיר מבפנים. כל אחד מייצג משהו אחר לגמרי: החל בהארדקור שורץ הג'וקים והגנגסטרים, דרך זה שמזכיר קלאב מד במיקונוס ועד ההוא שמאכלס טיפוסים סימפטיים כמו חניבעל לקטר. תבלה, חבוב.
הכי דומה ל"אוז": כלא שאטה
ביוגרפיה: הוקם ב-1953 בעמק חרוד על מבנה מתקופת התורכים. נחשב לכלא הקשה מכולם: ריבוי אסירים בתא, זוהמה, ג'וקים בשמיכות, בול פגיעה בשירותים ואסירים מסוכנים במיוחד.
כאן גרים בכיף: אסירים פליליים וביטחוניים שיושבים תקופות ארוכות על פשעים חמורים ומעורבות גבוהה בפלילים. אם הגעת לכאן אתה כבר יודע איך נראים סורג ובריח וכמה עולה פסק זמן בקנטינה, ולא זאת שברוטשילד.
מי סלב: אילן קופרמן-סגל, שודד מכונית הברינקס המפורסם שלא הסכים לגלות איפה הכסף. תתחבר איתו, אולי תרוויח משהו כשתצא משם.
אירוע מיוחד: מרד האסירים בשנת 1958. שני סוהרים נהרגו, 13 ביטחוניים נמלטו.
אנחנו כאן כדי לעזור לך: הכלא מפעיל שירותי חינוך ושיקום שמטרתם להחזיר אותך לחברה מתוקן וחיובי. האגף הסוציאלי יסייע לך להסתגל לתנאי הכלא, להיגמל מסמים ולמצוא תעסוקה - כולל טיפול פרטני לעברייני מין (לא כולל הטיפול הפרטני שמעניק להם בוריס "המשחיל" לפני השינה).
מה עושים כל היום: חלק מהאסירים עובדים מחוץ לכלא וחוזרים בסוף היום, וחלקם מועסקים בכלא במתפרה, מסגרייה ואיך לא - בנגרייה. את הכסף (עד 1,500 שקל בחודש) תוכל להעביר למשפחה או לקנות לעצמך דברים בקנטינה.
הכי מיתולוגי: כלא איילון
ביוגרפיה: הוקם ב-1950 על מבנה ישן של המשטרה הבריטית ברמלה.
כאן גרים בכיף: 800 אסירים שנשפטו לתקופות ארוכות על עבירות קשות: רצח, פשע מאורגן, אונס. סביר להניח שאם אתה יושב על אונס, השותף שלך לחדר לא יהיה רוצח (כי הוא יגרום לך להצטער שנולדת עם זין). באגף נ"ס (נקיים מסמים) יש תאים של 12 איש, אמנם יש להם גם פלייסטיישן בחדר, אבל נסו לדמיין 12 נאדים שונים כל לילה. המבנה עצמו לא משופץ והתנאים קשים: חצר קטנה, גדרות במקום שמיים, שירותים ומקלחת אחת על כל 12 איש.
מי סלב: איזה אחד, זאב רוזנשטיין (סתם זאב, אני יודע מי אתה, אתה מלך, סתם צוחקים) ורוצח נהג המונית דרק רוט. בעבר ישבו בו כל הגדולים: הרצל אביטן, כל כרישי הפשע, יגאל עמיר ואפילו אדולף אייכמן שהוצא להורג במקום.
אירוע מיוחד: צילמו שם את זינזאנה.
מה עושים כל היום: לומדים. אשכרה: מקרוא וכתוב ועד הגשה לבגרות. חוץ מזה יש ספרייה, מגרש כדורגל וכדורסל וגם אגף התייחדות - הסוויטה שבה פעם בחודש אסיר יכול לעשות את הסקס הטוב בעולם עם בח"ליתו, אם לצטט את סיינפלד.
נמאס לך ללמוד ולהתייחד? לך לעבוד. מפעלי הכלא מעסיקים כ-250 אסירים בנגרות, הכנת וסטים צהובים למשטרה וכאלה. אם אתה רוצה לקצר את תקופת המאסר ולעבור מתישהו למעשיהו הנמצא במרחק יריקה, כדאי לך לעסוק בחינוך ולעבוד במפעל. בדיוק, קצת נחת לאמא.
הכי בית מלון: כלא רימונים
ביוגרפיה: הוקם ב-2004 באזור השרון, על הדרך לבית ליד.
כאן גרים בכיף: 500 אסירים הכלואים לתקופה של עד 7 שנים. זהו הכלא הכי מתקדם בארץ מבחינה טכנולוגית, ומזכיר יותר קלאב הכל-כלול: תאים זוגיים של 10.5 מ"ר (כמו דירה סטנדרטית לזוג בת"א), מכון כושר, ספרייה, חדר מחשבים, אולם ספורט מקורה, חימום מרכזי בכל אגף – רק חסר רום סרוויס. מצד שני, יש גם אגף הפרדה בו שוהים אסירים כבדים, שקיים חשש שיפגעו באחרים.
מי סלב: בתאי ההפרדה תמצא את בני סלע ויגאל עמיר. באגף הרגיל יושב עופר מקסימוב, ובעבר נכלאו בו גדי סבן והשר גונן שגב.
אירוע מיוחד: אגף ההפרדה נחשב לשמור ביותר בארץ. עשרות מצלמות ומערכות בקרה מפקחות עליו, ובכל זאת הצליח להתאבד שם אסיר. פדיחה.
מה עושים כל היום: בוקינג לפעם הבאה.
הכי בית זונות: כלא מעשיהו
ביוגרפיה: הוקם בשנת 1956במתחם כלא איילון (כמו גם נווה תרצה, מג"ן וגבעון).
כאן גרים בכיף: 1,500 אסירים בעלי פוטנציאל שיקומי גבוה (כולל עברייני צווארון לבן שמעלו או זייפני דיסקים ותוכנות), או כאלו שכבר ריצו חלק ממאסרם במקום אחר, והגיעו למקום כדי לסיים לרצות את עונשם בכבוד – בתנאי שהם נקיים מסמים, זכאים לחופשות ולא עשו בעיות מיוחדות. התנאים בכלא נחשבים לחלומו הרטוב של כל אסיר: מעט אנשים בתא, אגפים פתוחים, עבודות מחוץ לכלא, חופשות אחרי ריצוי רבע תקופה.
מי סלב: עמרי שרון, ובעבר ישבו פה אריה דרעי ופליקס חלפון.
מה עושים כל היום: קייטנה. יש מערכת חינוך פורמלית להשלמת לימודים, מתנ"ס קהילתי המציע חוגים כמו דרמה, כתיבה וכו', ומגוון אפשרויות תעסוקה בתוך הכלא ובמפעלי הסביבה.
הכי בית ספר: כלא צלמון
ביוגרפיה: נפתח בשנת 1996, שייך למחוז צפון.
כאן גרים בכיף: 920 אסירים שנשפטו לתקופה של עד 7 שנים, או אסירי עולם שנשארו להם 7 שנות מאסר והתנהגו יפה. לא תמצא כאן רוצחים ועבריינים כבדים. צלמון מתפקד יותר כמוסד לחינוך ושיקום האסיר מאשר כמתקן כליאה: המתחם כולו בנוי כקמפוס ונוקט באידיאולוגיה של יחסי אמון בין אסיר לסוהר. בקיצור, אם תחזור מחופשה עם קילו קוק בתיק וסוהר ירצה לבדוק אותך, תוכל לומר לו: "מה, אחינו, אתה לא סומך עלי? ככה?".
מה עושים כל היום: חורשים. בצלמון מייחסים חשיבות עילאית לחינוך: יש פה אודיטוריום, כיתות לימוד, מרכז ספורט ומדרשה תורנית - וגם אגף גמילה מסמים לאסירים שהחליטו להגיד שלום לשאכטה. תוכל לעבוד במפעלי טבע-נאות, במפעל של התעשייה האווירית או לעבור סדנאות להכשרה מקצועית, ולארח את הילדים, אם יש לך, במגרש המשחקים במקום ללא נוכחות סוהרים ובזמנים חופשיים.
הכי לוקיישן לסרט פורנו: נווה תרצה
ביוגרפיה: הוקם ב-1968בסמוך לכלא איילון ומסווג ברמת בטחון מרבית.
כאן גרות בכיף: עד 220 אסירות, שליש מהן ביטחוניות (הכי הפגנה של אנרכיסטים נגד הגדר), 60% מהן אמהות. מי שיולדת בכלא יכולה לגדל שם את הילד עד גיל שנתיים.
מי סלבית: אתי אלון (אחותו של עופר מקסימוב) וחברתה הטובה סיגלית חיימוביץ' (רוצחת הנער אסף שטיירמן), וגם האסירה המסוכנת אמנה מונה (שפיתתה את הנער אופיר רחום).
מה עושים כל היום: לימודים פורמליים, חוגים והרצאות, סדנאות הכשרה, קורסים מקצועיים על מחשב, ויזמים עצמאיים מציעים תעסוקה בתחומי הכלא. בין לבין מעלים הצגות, ובשנה שעברה אפילו נערכה שם תחרות "אסיר נולד".
הכי חניבעל לקטר, מאחוריך: כלא מג"ן
ביוגרפיה: נפתח בשנת 2001 במתחם כלא איילון.
כאן גרים בכיף: פדופילים, נרקומנים, גברים מכים, עברייני מין שאובחנו כסובלים מבעיה נפשית, בעלי נטיות אובדניות, כאלה. מג"ן (מרכז גוף ונפש) הוא הכלא היחיד שמטפל רק באסירים עם בעיות מיוחדות, עם מערך שלם של מטפלים מכל התחומים: פסיכיאטרים, קרימינולוגים, רופאים, חובשים ועובדים סוציאלים.
במג"ן שוהים גם אסירים שלא הצליחו להשתלב בכלא רגיל, למשל כאלה שנוצלו והפכו לכלבות של איזה אסיר, או שסתם היו חלשים נפשית להתמודד. בקיצור, אם אין לך איזה שריטה עקומה במיוחד, אין לך מה לחפש פה. מה שכן, זה הכלא היחיד שיש בו גם נשים. לא שהיית רוצה לפגוש אותן.
מה עושים כל היום: נודדים בין המטפלים. יש גם פרויקט שנקרא "אסירים תומכים", במסגרתו אסירים ללא בעיות מיוחדות חונכים כאלו שזקוקים לטיפול, ומספקים להם תמיכה נפשית וחברתית. כדי להיות אסיר תומך אתה צריך להיות כזה שמשתף פעולה ונקי מסמים למשך חצי שנה לפחות.
בשורה התחתונה: אם תשים לב, יוצא שרוב בתי הכלא הם בתכלס, בית ספר. בדיוק, כל מה שברחת ממנו כשהיית ילד, רק בלי לעמוד בפינה ומכתב להורים. נכון תמיד אמרו לך: "אם לא תגמור בית ספר תהיה עבריין? אז הנה החלק היותר גרוע: אפילו אם תהיה עבריין תצטרך לגמור בית ספר.
ותודה לשירות בתי הסוהר, שהכניס אותנו לסיור מאחורי הסורגים - ולעו"ד ששי גז, מומחה למשפט פלילי, שידאג להוציא אותנו משם אם נתפתה להישאר
