המערב הפרוע עדיין לא כאן, אבל לפעמים נדמה שהוא לא כזה רחוק; מספיק להתעדכן בחדשות פעם ביום כדי לשמוע על עוד ועוד מקרים קשים בישראל בהם מעורבים כלי נשק. מקרי הרצח בלוד, טייבה ובגליל החודש מצביעים על היקף התופעה, בעוד שמספר מקרי הירי במגזר הערבי כבר מזמן הפך לדאגה אמיתית
לפעמים זה נראה שכל אחד שרוצה מצליח להשיג לעצמו אקדח בארץ אם רק מתחשק לו, ורימוני רסס אם הוא מחליט קצת יותר להשקיע. המצב האבסורדי הזה מוביל לכך שאזרחים תמימים היו רוצים נשק כדי להרגיש מוגנים – אבל בארצנו הקטנטונת לא כל כך פשוט להוציא רישיון להחזקת נשק, לפחות באופן חוקי.
אז איך כן תוכלו להסתובב עם נשק אישי, ומה הפרוצדורה שצריך לעבור בשביל להשיג רישיון לנשק?
מאקדח ועד תת-מקלע: כמה אנשים מחזיקים נשק במדינה?
נתחיל עם קצת מספרים: על פי דו"ח רשמי של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שיצא ביולי 2010, מתגוררים בארץ 181,050 תושבים בעלי רישיון לנשק מסוג כזה או אחר. מתוכם ישנם 21,422 בעלי רישיון להחזקת נשק (כלומר, רשאים להחזיק נשק בביתם, אך לא להוציא אותו החוצה), וכל השאר בעלי רישיון נשיאת נשק – כלומר, רשאים גם לשאת אותו איתם.
חוץ מ-6,776 בעלי הרישיון לרובה-אוויר שמפחידים בעיקר את היונים מחוץ לחלון, יש במדינה 161,300 בעלי רישיון לאקדח, 8,264 בעלי רישיון לרובה-ציד, 13 אנשים עם רישיון למשהו שנקרא רובה-בהמות, ו- 21 איש עם רישיון לתת-מקלע - שזה בערך הכי גבר שאפשר להיות - ואדם אחד בלבד במדינה שמחזיק רישיון לנשיאת נשק מסוג לא ידוע (אמיתי לגמרי – תבדקו את עמוד 9 בלינק. אגב, אם אתה הוא האיש הנושא את האקדח הלא ידוע, אנא פנה למערכת. אנחנו מבטיחים כתבה בלעדית).
כך תשיג רישיון
אם אחרי ההקדמה הזו הגעתם למסקנה שגם אתם צריכים להצטרף לרשימה הזאת, הנה מה שאתם צריכים לעשות.
קודם כל עליכם לעמוד בכמה תנאי סף, שקובעים שיוכל לקבל רישיון נשק רק מי שהוא תושב קבע בארץ לפחות שלוש שנים, ובן 27 לפחות (או 21 לאחר שירות צבאי/לאומי/אזרחי). אם עד כאן הכל טוב, אפשר להתחיל.
הדרך אל הרישיון מתחילה כמו כל דבר אחר במדינה נאורה ומתוקנת – בבירוקרטיה. בשלב הראשון תתבקשו להשיג מספר טפסים, וביניהם הצהרת בריאות חתומה על ידי רופא שמעיד על כך שאתם כשירים לשאת נשק, וכן טופס שמעיד על כך שקיימת עילה מוצדקת מבחינת המשרד לביטחון הפנים לתת לכם רישיון (ועל כך בהרחבה בהמשך). לאחר שהשגתם את כל זה ועקבתם אחר כל ההוראות והדרישות של המשרד, תצטרכו להעביר את הבקשה לפקיד במשרד לביטחון הפנים, שיצטרך לאשר אותה. היה וזה קרה, הבקשה תעבור למשרד הבריאות ולמשטרה, שיצטרכו גם הם לאשר אותה על סמך בדיקות שהם יעשו.
אם עברתם את כל זה, הרישיון אוטוטו ביד. כעת כל מה שנשאר לכם הוא לעבור את ההכשרה הייעודית באחד המטווחים המורשים, לשלם אגרה – ואתם יכולים להתחיל לחפש לעצמכם צעצוע חדש.
רגע, בכלל מותר לך?
נשאלת השאלה – למי בעצם מותר על פי ההנחיות לקבל רישיון לנשק? אלו הם הקריטריונים המרכזיים שנקבעו על מנת לאשר את בקשת הרישיון כבעלת עילה מוצדקת:
• אדם המתגורר או עובד ביישוב שהוכרז על ידי המשרד לביטחון הפנים כיישוב זכאי (ולא, לוד ונתניה לא ברשימה)
• בעל עסק לזהב ויהלומים.
• כבאי / עובד מד"א
• קצין משוחרר בדרגת סא"ל ומעלה, או קצין משוחרר בדרגת סרן ומעלה בשירות מילואים פעיל (כלומר, עושה על האש על חצי ב' פעם-פעמיים בשנה).
יש עוד לא מעט עילות נוספות, אבל אנחנו מניחים שאם אתה צייד במקצועך או מוביל חומרי נפץ באופן קבוע, אז כנראה שכבר יש לך אקדח. לפחות עכשיו אתה יודע שזה גם חוקי.
המחיר: בערך כמו סמארטפון
מסתבר שמעבר לערמת הטפסים והמטלות שצריך למלא, כל עניין הרישיון הזה הוא לא עסק זול, ותאלצו להוציא סכום כסף לא קטן בכל פעם שתידרשו לחדש את הרישיון – אירוע שקורה אחת לשלוש שנים.
בגדול, הנפקת וחידוש רישיון אקדח הן פעולות שיכולות להגיע לסכומים של יותר מ-550 שקלים בכל פעם שתידרשו לעשות זאת, ובחישוב מהיר - רישיון אקדח בישראל עולה קצת פחות מ-200 שקלים לכל שנה: אישור רפואי עולה בערך 100 שקלים, ותאלצו להנפיק אחד חדש בכל פעם שתחדשו את הרישיון. ההכשרה במטווח עולה בסביבות ה-300 שקלים, וגם היא תתבצע בכל פעם שתידרשו לחידוש הרישיון (עוד מישהו היה רוצה לראות את מטווח ההכשרה של רובי ציד?). מעבר לכך יש לשלם אגרה על סך של 55 שקלים על כל שנה בה הרישיון בתוקף (סכום שנגבה מראש לתקופה של שלוש שנים כאשר הרישיון מחודש).
בנוסף לכל זה, אל תשכחו שאתם גם צריכים אקדח, אחרת כל מה שיצא לכם מהסיפור הזה היא עוד תעודה שתוכלו להכניס לארנק. האקדח הממוצע עולה למעלה מ-5,000 שקלים כשהוא חדש מהניילון, אבל תוכלו למצוא אקדחים טובים (כמו גלוק 19 לדוגמא) במחיר שנע סביב ה-4,000 שקלים (שזה בערך כמו המחיר של הגלקסי 2, אגב).
בחו"ל זה יותר קל: כל בן 18 יכול להחזיק נשק
למקרה ותהיתם, מסתבר שלקבל רישיון חוקי לשאת נשק זה לא עניין כל כך מסובך בכל העולם. קחו לדוגמא את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – שם על פי חוק (וליתר דיוק: לפי התיקון השני לחוקה) רשאי כל אדם לשאת נשק לצורך שימושו האישי, אלא אם כן הוא עונה לאחד מהקריטריונים שמופיעים ברשימה השחורה של אלו שאינם זכאים – כמו אנשים שאינם תושבי ארצות הברית, אנשים שמשתמשים בסמים באופן לא חוקי, מהגרים לא חוקיים ועוד כמה בעייתיים בסגנון הזה.
התיקון השני חוקק בשנת 1791 מסיבות היסטוריות שלא נכנס אליהן עכשיו, אבל לאורך קצת יותר ממאתיים שנה הנוסח לא היה ברור לחלוטין, והיה קיים ערפל מעל הנושא מי זכאי להחזיק נשק, באילו מדינות ולאיזו מטרה. כל זה השתנה בפסיקת בית-המשפט העליון משנת 2010, שקבע כי לכל אדם (שאינו נכלל ברשימה השחורה) יש זכות חוקתית להחזיק נשק פרטי לצרכיו האישיים.
מעניין אתכם לדעת עד כמה זה פשוט שם? אז מסתבר שאמנם קיימות מספר הגבלות שתלויות בגיל לגבי סוגי הנשקים שרשאי אדם להחזיק ברשותו – אבל לא מדובר בגילאים מופלגים: החל מגיל 21 תוכל להחזיק ברשותך כל סוג נשק שמותר בארצות הברית, ואת הנשק הראשון שלך תוכל לקנות כבר בגיל 18. אם רצה הגורל ואתה מתגורר במדינת ורמונט שבצפון-מזרח הפדרציה, תוכל לבחור לעצמך את הנשק הראשון כבר ביום הולדתך ה-16. כאן בארץ, לשם התזכורת, אתה אפילו לא יכול להתחיל לימודי נהיגה בגיל הזה. מצד שני, לא מעט ביקורת נשמעת כלפי התיקון השני בכל פעם שעולים לדיון מקרי הטבח בבתי הספר האמריקאים (כמו הטבח באוניברסיטת וירג'יניה-טק, שבוצעו על ידי תלמידים. כשחושבים על זה שוב, ומוסיפים למשוואה את המזג החם של הישראליים, אולי זה דווקא לטובתנו שאצלנו קצת יותר מחמירים.