למי מותר להרוג פושעים? בארץ עונש המוות שמור רק למי שפשע כנגד העם היהודי, ובארצות רבות בעולם המערבי הוא נגזר רק על מי שהורשע ברצח ממדרגה ראשונה. בחלק מהמדינות המוסלמיות מספיק שהסתכלת עקום על רעלה של מישהי, אבל לא זו הנקודה. הדיון בעונש המוות נע בין האפקטיביות שלו כמרתיע הלאומי לבין חוסר ההומאניות הבסיסי שבמעשה. כיום ההוצאות להורג נעשות לרוב ללא כאבים: זריקה קטלנית קצת צורבת אבל מהר מאוד מאבדים תחושה ומחליקים אל המוות; תלייה שוברת את המפרקת ברגע; והכסא החשמלי הפך לכזה משוכלל שבכלל לא תרגיש כשהמוח שלך נצלה.
לא תמיד זה היה ככה.
בראשית: היה כואב
טוב, לא כל כך רחוק אבל עדיין בתקופת התנ“ך, או הברית החדשה ליתר דיוק, מת בחור צעיר בשם ישוע מנצרת. בתמורה לשלושים מטבעות כסף, הוסגר ההיפי רודף השלום וצעד סובל ומוכה, כשכתר קוצים לראשו, לאורכה של ויה דה לה רוזה – דרך הייסורים. ישוע הונח על צלב גדול מעץ, אותו סחב כל הדרך בעצמו, ואז מוסמר לצלב עם יתדות ענקיות שננעצו בשורשי כפות ידיו ורגליו. בצורה הזו נותר ישוע תלוי בחברת פושעים נוספים במשך שעות ארוכות. כוח המשיכה הגביר את הכאב וגרם לקושי לנפח את בית החזה ולהכניס חמצן לריאות. לבסוף הוא נדקר בצלעותיו באמצעות חנית של חייל רומאי שהחליט לשים קץ לייסוריו.
יחי המלך! ומוות לכל השאר
ההיסטוריה של הנצרות מלאה הוצאות מרתקות להורג אבל אף אחת מהן לא הזויה כמו חיסולה הממוקד של אן בולין. תחילתו של הסיפור ברצונו העז של הנרי השמיני, מלך אנגליה ובעליהן הגאה של שש אצבעות ביד שמאל, שייוולד לו יורש זכר. כדי לקצר נגיד רק שאשתו קת‘רין הרתה שש פעמים והכי טוב שיצא לה זו ילדה אחת מפונקת בשם אליזבת‘. אחרי שנים של התפרפרות עם מרי בולין מהצד, הנרי השמיני החליט להעיף את כל הצאצאים מאשתו החוקית ולתת לאן בולין צ'אנס לספק את היורש המיוחל.
הדרישה של הנרי להתגרש הובילה בסופו של דבר לניתוק הקשר בין אנגליה לכנסייה הקתולית ולהקמת הכנסייה האנגליקנית, אבל למה להתעסק בזוטות. לרוע מזלה של אן חוץ מלהיות אחראית בעקיפין לזרם מיותר נוסף בנצרות היא לא הצליחה יותר מקודמתה והילד שהתפתח ברחמה נולד מת. לאחר כמה ניסיונות נוספים, מאס הנרי בנערת בולין האחרת ומצא לו אישה חדשה בשם ג‘יין סימור. כדי להתחתן עם ג‘יין הוא הכריז שאן מכשפה, טען שיש לה פטמה שלישית בה הזינה שדים שבאו למיטתה ושהיא זונה באופן כללי.
כדי לפרגן לאן על שנים של שירות נאמן הנרי ויתר על השריפה על המוקד והסכים שיערפו את ראשה – דרך נוראית למות כמעט באותה מידה מאחר ובאותן שנים רוב הלהבים היו קהים והמוציא להורג היה נאלץ להכות כמה פעמים כדי לנתק את הראש מהגוף. בהוצאתו להורג של ג‘יימס הדוקס ממונמאוט‘ נדרשו חמש חבטות גרזן עד שראשו ניתק ומספרים שג‘יימס המשיך לצרוח עד נשמתו האחרונה. אן, שהייתה מודעת לעובדה זו, דאגה שאת ראשה ינתק מומחה צרפתי לחרבות. היא המתינה שלושה ימים בכלאה בשל עיקובים בהגעתו אך נותרה אצילית. כשעלתה לבמה, שניות לפני שהחזירה ציוד, ביקשה אן מהקהל המשולהב להישאר נאמן למלך וכפרה בהאשמות נגדה.
לראות את פריז ולמות
חוץ מתרבות נהדרת, אוכל טוב וגבינות תרמה בירת צרפת לעולם את אחת מהשנים האיומות בהיסטוריה. בשנים 1793-1794 הוצאו אלפי אנשים להורג בשנה שזכתה לכינוי ”שלטון הטרור“. הגיליוטינות עבדו כמעט לאורך כל היום וחיסלו את חברי בית המלוכה וכל מי שהיה קשור אליהם. על הדרך חוסלו גם מתנגדי המהפכה ועוד כל מיני אנשים פשוטים שפשוט נקלעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. הגיליוטינה ניתקה ראשיהם של משוררים, סופרים, אנשי רוח, לוחמים, עניים, נכים, אנשי כמורה, גברים, נשים ולא מעט ילדים. האירועים משכו אליהם אלפי צופים. למעשה, כמעט כל מי שלא מצא את עצמו תחת להב הגיליוטינה צפה בה קוצצת מהצד. המוציאים להורג היו מחליקים על הבמה לעתים קרובות בגלל הדם ולמרות כמות ההוצאות להורג, בניגוד לחבריהם מעבר לתעלה, אצל הצרפתים הלהב נותר חד מאוד.
מסורת של 600 שנים: מוות בתלייה
בעוד שמיתה בלהב נחשבה למוות השמור לאריסטוקרטים, כל אדם מן היישוב יכול היה למצוא עצמו תלוי מהצוואר ומחרחר. במשך מאות שנים הוצאו אנשים להורג בשיטה זו, לעתים כמה בבת אחת. השיטה פשוטה: קח עץ גדול קשור בחבל ולפות את צדו השני של החבל סביב צוואר כלשהו. הרם את כל העסק כמטר מעל האדמה והנח לכוח המשיכה לעשות את העבודה.
באנגליה הומתו 50 אלף בני אדם בשנים 1196-1783 – מסורת שהחזיקה מעמד זמן רב יותר ממספר שושלות המלוכה. חשוב לזכור שבאותה תקופה לא רק העם זכה לשוויון אלא גם הפשעים. גנבה, אונס, אמירה עסיסית כנגד איש ציבור, חשיפת איברים מוצנעים, מחשבות לא טהורות ועוד זיכו את בעליהן המאושרים בכמה שניות של תהילה על הגרדום, והחבל קיבל את כולם בחיבוק אוהב.