הוא היה בחור מבריק, נאה, בעל חיוך כובש ואישיות מגנטית. תלמיד מצטיין שסיים את לימודי הפסיכולוגיה שלו עם תואר כבוד. הוא היה חבר בצופים, איש המפלגה הרפובליקנית ובעל קשרים שהגיעו עד למזכיר המדינה לשעבר רלף מונרו. הוא היה גם עורך דין מוצלח, ובין היתר הוא ייצג את עצמו באחד ממשפטי הרצח המפורסמים באמריקה: המשפט שלו. טד באנדי הוא הרוצח האמריקאי המפורסם בעולם. אדם שהשתמש בקסם שלו לא רק כדי לכבוש את התקשורת בזמן משפט הרצח, אלא כדי לפתות מעל ל-30 נשים אותן תקף, אנס בברוטאליות ורצח.
בראיון האחרון שנתן בחייו סיפר באנדי שלא צריך להאשים את הילדות שלו. ”הייתה לי משפחה נעימה, בית נוצרי נהדר. היו אנשים סביבי שאהבו אותי. הייתה לי ילדות נורמלית.“ זו הצהרה מחממת לב, במיוחד כשהיא ניתנת שעות לפני ההוצאה להורג. יכול להיות שבאנדי לא שיקר והוא באמת חשב כך. יכול להיות. מצד שני, כמסתכלים בעין בוחנת על החיים שלו, אפשר להטיל בזה ספק.
ילדות נורמלית? לא ממש
ב-24 לנובמבר 1946 נולד טד ללואיז קאוול. הוריה של לואיז, אלינור וסמואל קאוול, החליטו לגדל את טד כבנם – וכדי שלא יהיו בעיות הם סיפרו לו שלואיז היא אחותו. התחלה מבטיחה, לא? בכל מקרה, למרות שהכול בהתחלה היה נראה בסדר, לואיז התעוררה יום אחד וגילתה שהיא מוקפת בסכינים – סכינים שטד בן ה-3 הניח מסביב לגופה. לואיז האשימה את אביה – שהיה אלים – והחליטה לעזוב את הבית ולקחת את טד איתה.
הם עברו לגור עם קרובי משפחה בטאקומה שבוושינגטון, שם לואיז פגשה את ג‘וני באנדי והתחתנה איתו. היה זה כאן שטד פגש את אן מארי בר בת השמונה, וכאן שהסיפור האפל שלו כנראה מתחיל. רבים מאמינים שהילדה שנעלמה בלילה של ה-31 לאוגוסט 1961 הייתה הקורבן הראשון של טד באנדי. ”החלון בחדרה של אן מארי היה פתוח לרווחה ולא נראו שום סימנים של פריצה“ מספרת אן רול, סופרת ספרי פשע אמיתיים שעבדה עם טד תקופה מסוימת ולאחר מכן כתבה ספר על חייו. בשלב מסוים כ-800 חיילים מהבסיס הקרוב עזרו בחיפוש אך אן מארי לא נמצאה מעולם.
נעורים יפים: שודד ומציצן
בין אם היה זה הרצח הראשון ובין אם לא, חיי הפשע של טד בהחלט החלו באותה התקופה. פסיכיאטרים קליניים שחוקרים את המקרה שלו טוענים שטד הרגיש שהוא חי מעל לחוק, תחושה אותה הוא נשא איתו הלאה גם לחייו הבוגרים. הוא החל בגניבות מחנויות והפך למומחה בכך. הזלזול שהיה לו לרכוש אחרים ולחוק תפסו תאוצה והשחצנות הזו תראה היטב בתקופת המשפטים שדנו בעונש המוות שלו.
בבית הספר לעומת זאת טד לא היה שחצן כלל. הוא היה ביישן ומופנם. ”נראה שהיה בו בלבול עמוק בדרך בה ניגשים למערכת יחסים ובדרך בה בונים אותה. המקום בו הרגיש בנוח היו כיתות בית הספר,“ סיפר פרופסור רונלד אי. סמית‘ מאוניברסיטת וושינגטון, שהכיר את טד אישית. למרות שלא הצליח להבין את טיבן של מערכות יחסים, טד באנדי כן התעניין בבנות. הוא החל לפתח יצר מציצנות ובילה את לילותיו בחיפוש אחר חלונות פתוחים.
ב-1967 עבר טד לאוניברסיטת וושינגטון ללימודי המזרח הרחוק. הוא בנה אישיות חדשה, שנונה ומלאת ביטחון. היה זה עוד צעד במסע האישי שלו לבנות את המסכה המושלמת. ”לא ידעתי מה גורם לדברים לעבוד. לא ידעתי למה אנשים רוצים חברים. לא ידעתי למה אנשים נמשכים לאנשים אחרים. לא ידעתי מה גורם לאינטראקציה החברתית“. הוא העיד שנים מאוחר יותר. אבל את מה שהוא לא ידע הוא זייף. בתקופה הזו פגש טד פגש את סטאפני ברוקס. היא הייתה יפה, עשירה ומוצלחת. טד חווה איתה מערכת יחסים אינטימית ראשונה, אבל סטפני חשבה שהוא לא בוגר מספיק עבורה ונפרדה ממנו.
טד לא הצליח להתמודד עם הפרידה. עולמו חרב עליו והוא עזב את בית הספר וחזר למשפחתו בפילדלפיה. בתקופה זו של שפל נפשי החלה לכרסם בו שאלה בדבר שורשיו. הוא הגיע לוורמנוט ושם מצא את תעודת הלידה שלו אשר חשפה בפניו את האמת – שאימו האמיתית הייתה למעשה האישה שכל חייו ראה בה כאחותו. הגילוי הזה זעזע אותו עמוקות ותחושת הבגידה שחש גברה. רוב אלו החוקרים את חייו של טד מאמינים שזה היה רגע השיא בו החליט לנקום בנשים.
שלום, כאן טד באנדי, מהקו החם למתאבדים
טד באנדי חזר לאוניברסיטה ללימודי פסיכולוגיה. הוא הפך לתלמיד מצטיין וגילה יכולת מיקוד וריכוז חדשים. כל מי שהיה סביבו הופתע לטובה מן השינוי. בתקופה הזו הוא פגש את אליזבת קנדל והחברות ביניהם קבלה תפנית רומנטית. החיים היו טובים לבאנדי. אלא שמתחת לפני השטח משהו זז כל הזמן. הרצון לנקום ולפגוע לא נעלמו. מבלי שאליזבת ידעה באנדי חזר לקשר עם סטפני ברוקס והחל לתכנן את הנקמה בה.
על מנת להוכיח לסטפני עד כמה השתנה הוא הצטרף לפוליטיקה ולקח חלק בקמפיין הבחירות של המושל. כאן הוא פגש ברלף מונרו, מזכיר המדינה לשעבר. ”הוא היה בחור נחמד מאוד. הוא היה חבר שלנו. לא חשבנו שהוא מוזר או שונה.“ סיפר מונרו על אותן השנים.
בלילות הוא עבד בקו החם למתאבדים, שם פגש בסופרת אן רול. ”הוא היה רך וקשוב. הוא היה מדהים עם האנשים שצלצלו. אם מישהו היה אומר לי שהיה משהו איום מתחת לפני השטח, הייתי אומרת שאותו אדם מטורף. עבדנו יחד שעות במקום סגור והרגשתי בטוחה להיות נעולה באותו בניין יחד איתו.“
סטפני הסכימה בסופו של דבר להינשא לו – וברגע שהסכימה, באנדי נטש אותה.עבורו זה היה שיא. הוא השיב לה על הצלקת הנוראית שהשאירה בנפשו. אך הנקמה הזו אותה תכנן בקפידה זמן רב כל כך לא הייתה מספיקה. ימים ספורים לאחר מכן, ב-7 לינואר 1974, טד באנדי החל במסע הרג בלתי מתוכנן אבל אכזרי מאוד.
אפשר לומר שהוא מאוד לא אהב נשים. או שהוא אהב אותן יותר מדי
הרציחות הראשונות שלו טד באנדי התחילו בסיאטל, עברו לוושינגטון, המשיכו דרך אורגון, יוטה, אידהו, קולרדו ופלורידה. בלילה של ה-4 לינואר הוא המתין מחוץ לדירתה של ג‘וני לנץ. כאשר האורות כבו הוא נכנס פנימה, מצא את חדר השינה והכה אותה למוות. בלהט הרגע הוא תלש חתיכת עץ מראש המיטה ודחף אותה בכוח אל תוך איבר המין שלה.
לאחר מכן הרציחות הפכו למדויקות יותר. שיטת הפעולה שלו הייתה פשוטה ואפקטיבית. הוא בחר בנשים נחמדות שישמחו לעזור. הוא היה עוקב אחריהן זמן מה ואז פונה אליהן כשהוא לובש גבס מזויף על ידו או רגלו. אז היה מבקש שיעזרו לו לסחוב ספרים לרכבו. שם הוא היה מכה אותן בראשן, קושר את ידיהן באזיקים ומשליך אותן לרכב. הוא היה נוהג אל עומק היערות ומוציא אותן מהרכב. אלו ששרדו את ההתקפה נאנסו באכזריות ואז נחנקו למוות. הוא היה נפטר מהגופות באותו המקום אך היה חוזר לשם שוב ושוב – ”לא כדי להשמיד ראיות, אלא כדי להיות עם הקורבנות שלו,“ אמר רוברט קפל, אחד הבלשים במחוז קינג בו פעל באנדי, בראיון שנערך איתו. מסתבר שהסיבה לחזרתו של באנדי למקום הייתה כדי לחכות עם הגופות עד שאלו הגיעו למצב שפתולוגים מכנים ”מרק אנושי“ - כאשר הריקבון כל כך גדול שהגוף כולו מתפרק והופך לג‘לי.
תחילת הסוף: מהירות מופרזת היא קטלנית
באנדי הפך למומחה לרציחות, למכונת הרג. ב-14 ליולי הוא רצח שתי נשים בהפרש של שעות בודדות. הוא היה לובש את הגבס המזויף על ידו, מציג את עצמו פשוט כ"טד" ומחכה לראות מי תסכים לעזור לו. הרוב לא הסכימו, אבל מי שהסכימו נעלמה מעל פני האדמה. לאחר ההעלמות של שתי נשים כאלה – ג‘ניס אוט ודניס נוזלנד – החלו להגיע למשטרה תיאורים של החשוד המגובס שנראה מדבר איתן. המשטרה החלה לבנות רשימת החשודים ובאנדי היה ביניהם אך איש לא הגיע אליו. זה לא היה מפתיע במיוחד: באותה תקופה באנדי עבד במשרד לתכנון חוק וצדק במחוז קינג, ועבודתו הרשמית הייתה מחקר על אנסים וקורבנות. הוא ידע בדיוק איך המשטרה עובדת ומה שיטות הפעולה שלה, ולכן ידע איך להתחמק מהם.
באנדי נעצר ב-15 לאוגוסט 1975 על נהיגה פרועה. ברכב נמצאו מסכה וכלים שונים שהובילו את השוטר לחשוד שהוא היה גם פורץ ולא רק נהג לא זהיר. ואז נמצאו ברכבו מפות של האזור, וזה כבר קישר אותו לחטיפות אותן המשטרה חקרה. מה שחתם את גורלו היה מסדר זיהוי אליו הגיעה קרול דראג‘ – היחידה מבין קורבנותיו של באנדי שהצליחה להימלט מהרכב. הזיהוי היה מוחלט ולאור העדות שלה, עדויות אחרות וראיות שנמצאו החליט בית המשפט על עונש מאסר ל-15 שנה על חטיפתן של ג'ניס ודניס.
חטיפה, לא רצח; איש לא הצליח להוכיח שהשתיים נרצחו. אבל גם למזל יש גבול, ובמהלך הזמן בו ישב באנדי בכלא הצליחו חוקרים לקשר אותו לרצח של קרן קמבל שהתרחש מוקדם יותר באותה השנה.
טד באנדי, עורך דין (ועדיין רוצח)
באפריל 1977 הועבר באנדי לקולורדו להמתין למשפט הרצח של קמבל. פה הוא החליט להגן על עצמו. ג‘רי בלייר, ששימש כעורך הדין של מדינת פלורידה, סיפר שנראה ש“לבאנדי היה ביטחון מלא באינטלקט שלו, ביכולת שלו לנצח את המדינה ולשחק במערכת“. אבל המשפט לא התקיים כלל, כי באנדי הצליח להימלט בזמן שישב בספרייה כדי ללמוד למשפט. הוא נלכד כעבור שישה ימים, ברח שוב דרך צינור האוורור בתאו והפעם איש לא הצליח לאתר אותו. שבועיים אחרי הימלטותו הוא נכנס לבית האחווה של בנות צ‘י אומגה, שם רצח את ליסה לוי ואת מרגרט בוומן. הוא פצע קשות את קארן צ‘נדלר ואת קת‘י דשהילדס. החשד היה שהוא התכוון לרצוח את כל הבנות בבית האחווה אך הוא נמלט לפני שהספיק. כדי לפצות על כך, הוא תקף את שריל תומס בביתה.
שלושה שבועות לאחר מכן הוא ביצע את הרצח הידוע האחרון שלו. קיבמרלי ליץ‘ בת ה-12 נחטפה בדרך מבית ספרה. באנדי אנס אותה, רצח אותה ונפטר מגופתה בפלורידה.
בפבואר 1978 שוטר ראה רכב שדווח כגנוב. באנדי שנהג ברכב ניסה לברוח אך נתפס. הוא זוהה מרשימת החשודים המבוקשים ביותר של ה-FBI והוכנס מיד לכלא. בחודשים שאחרי כן נמצאו הראיות שנדרשו לקשרו לקורבנות בית האחווה, וב-7 ליולי 1979 הוא עלה למשפט. באנדי ייצג את עצמו, היה מבריק ברוב הזמן, אבל בנקודה מסוימת בה חקר שוטר על אחת מזירות הפשע למושבעים הייתה האפשרות להציץ לרגע אחד על הפרצוף האמיתי של באנדי. הוא פנה אל השוטר שהיה בזירת הפשע ושאל כמה שאלות ראשונות ואז ביקש מהשוטר להסביר באופן מדויק ובפרטים מלאים את מה ראה כאשר הרים את הסדינים. לאחר המשפט העידו כולם – המושבעים והצופים –שלא ניתן היה להתנער מההרגשה שבאנדי עשה זאת רק כדי לחיות מחדש את הרגע ההוא.
הסוף, באמת: על טעויות לא חוזרים פעמיים
שבועיים לאחר מכן נמצא באנדי אשם ברצח הסטודנטיות, ובינואר 1980 עלה למשפט על הרצח של קימברלי ליץ‘ ונמצא אשם שוב. גזר הדין בשני המקרים היה הוצאה להורג. יחד עם זאת ההחלטה לא הוצאה לפועל מייד. באנדי הצליח לקנות לעצמו זמן. במהלך תשע השנים הבאות הוא הצליח לדחות את הקץ, לעיתים דקות לפני שהיה צריך להיות מוצא להורג. בינואר 1989 הוא ניסה לדחות את מותו שוב. משלא נותרו לו דרכים חוקיות לעשות זאת הוא יצר קשר עם הרשויות במחוזות השונים בהם תקף והבטיח לספק יותר מידע אם ייצרו קשר עם השלטונות ויעכבו את הוצאתו להורג. הניסיון כשל. בתאריך ה-24 לינואר 1989 בשעה 7:16 בבוקר, 2000 וולט זרמו בגופו של באנדי ובתוך שישים שניות הוא הוכרז מת. מחוץ לכלא חגגו 500 איש את ההכרזה.
בסופו של דבר, הסיכום הטוב ביותר לחייו של באנדי נשמע מפיו של השופט שגזר עליו את דין המוות. ”נגזר עלייך שתומת על ידי זרם חשמלי. זרם זה יעבור דרך גופך עד שתמות. שמור על עצמך איש צעיר. אני אומר זאת בכל הכנות. שמור על עצמך בבקשה. זו טרגדיה נוראית עבור בית המשפט הזה לצפות בבזבוז נוראי כזה של חיי אדם כפי שחוויתי בבית המשפט הזה. אתה אדם מבריק. היית עורך דין טוב והייתי נהנה לראות אותך מציג בפני, אבל אתה פנית לדרך אחרת חבר. שמור על עצמך. אינני חש שום עוינות כלפייך. אני רוצה שתדע זאת. שוב, שמור על עצמך.“