בשלהי 2002 הושקה פורשה קאיין הראשונה. יצרן מכוניות הספורט המהוללות החליט לרדת אל השטח. הוא הציג בפני העולם הספקן והמשתאה את פרשנותו האליטיסטית וחסרת הפשרות למושג SUV. שפר עליי מזלי, והוזמנתי ליטול חלק בהשקה המסקרנת ההיא.
בתחילת 2010 הושקה פורשה קאיין השנייה. היצרן המהולל הציג בפני העולם הסקרן את פרשנותו המעודכנת למושג SUV. שוב שפר עליי מזלי, ושוב הוזמנתי ליטול חלק בהשקה. על סמך ניסיון מצטבר זה, אני מרשה לעצמי לשאול שאלה מרושעת: מה היה קורה לקאיין השנייה לו נתבקשה לצלוח את מסלול השטח אותו צלחה קאיין הראשונה באירוע השקתה?
להלן התשובה המרושעת: קאיין השנייה הייתה תקועה עד עצם היום הזה בעיבורו של המסלול ההוא, מכשכשת ומפרכסת בכל איבריה וממתינה בהכנעה לקאיין הראשונה - הישנה - שתבוא ותחלץ אותה מן הצרה. כי קאיין עם לידתה הייתה מכונית שטח מוכשרת להדהים. קאיין בבגרותה - כנראה כבר לא.
בהשקה ההיא, הראשונה, הכריז אחד ממנהלי החברה כי קאיין מתכוונת להתחרות גם בריינג'-רובר וב-G-וואגן המיתולוגי. "למה?", שאלתי בפליאה מסוימת, "וכי מישהו מלקוחותיכם ילך לטחון 100 אלף דולר על סלעים או לשרוט אותם בשדה חרולים?". "זה לא שיקול", הוא השיב בגאוות יחידה די מוצדקת, "אנחנו פורשה, ואנחנו חייבים להיות Best on-road, Best off-road".
לכבוד השקת קאיין החדשה עודכנה סיסמה זו. להלן גרסתה החדשה: "אנחנו נמשיך להיות Best on-road, Fair off-road". כך בדיוק. מילה במילה. מפיו של יו"ר מועצת המנהלים החדש של פורשה.
אין אפוא טעם להכחיש: קאיין החדשה צמצמה מאוד את יומרות השטח שלה. די לה ביכולת שבילים מוגברת, ביכולת שלגית וגם ביכולת חולית נאה. הסיבה? בדיוק אותה אחת שבעבר נדחתה על הסף: איש מהלקוחות לא הולך לטחון 100 אלף דולר על סלעים. אז למה לטרוח, להכביד ולייקר? אפשר אומנם להתאכזב קמעה, אבל אפשר גם להבין. עולם קשה הוא עולם הרכב, ואין זו חוכמה גדולה להיצמד בקנאות לעקרונות טהרניים ובהזדמנות זו גם לפשוט את הרגל.
כמו בחיק לימוזינה
ולמען האיזון, הנה עוד שאלה: מה היה קורה אם בעל קאיין חדשה, היה מתעורר בוקר אחד ומגלה כי מכשף אכזר עקר את עיצוב-הפנים מתוך מכוניתו, והמיר אותו בעיצוב הפנים של קאיין הקודמת?
להלן התשובה הוודאית: הוא היה פורץ בזעקות שבר, מטיח ראשו ברצפה, עוצר אך בקושי את הקבס המטפס בגרונו, ומורט את שערות ראשו נוכח הזוועה. כי לעומת עיצוב-הפנים המרהיב של קאיין החדשה, עיצוב-הפנים של הישנה נראה כמשהו שנלקח מתוך מחנה הפליטים ג'באליה (נו, אז הגזמתי קצת, אז מה).
עיצובו של קאיין, ברוך-השם, לא חרג יותר מדי מהחזות הקלאסית של מוצרי פורשה. וכי למה שיעשה זאת? עשרות שנים נדרשו כדי ליצור, לשכלל וליפות את הגנים הללו, ואין שום סיבה להתרחק מהם. פה ושם אומנם נעשו ניסיונות לנשק את הקרפד כדי שיהפוך לנסיך - אחוריו עוגלו, צדודיתו עודנה, ירכיו עוצבו - אך הצפרדע נשארה צפרדע. מלאה וגדושה באופי, יופי ונוכחות.
עיצוב הפנים, כפי שכבר נרמז לעיל, הוא מלאכת מחשבת. ניכר בו שהגיע לכאן מתוך חיקה של פורשה-פאנאמרה. ואף שלכאורה מדובר ב-SUV, אווירת הפאר, ההדר והפינוק היא כמו בחיקה של לימוזינה.
קונסולה מרכזית יעילה ונאה יוצרת צמד גומחות ספורטיביות לנהג וליושב לצדו, והם ממש נעטפים בעץ, בעור, במתכת ממורטת ובכורסאות-ספורט חובקות ומפנקות. גם ליושבי האחור אין על מה להתלונן.
לא פשוטה לעיכול
למרבה הדאבה, רק כמות נהיגה זעומה עד כדי כאב הוקצבה לכל עיתונאי. לכן, ההתרשמויות שיובאו להלן נוגעות רק לתכונות הבולטות ביותר של המכונית. אלה שקופצות מיד ונחשפות כבר בקילומטר הראשון.
הדגם הראשון בו נהגתי היה קאיין טורבו. 8V4.8 ליטר מוגדש, 500 כ"ס, 70 קג"מ, 4.7 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 275 קמ"ש.
המבין משהו במספרים, מבין מיד שמדובר במפלצת. תחנת כוח. טיל. וכך היא גם מתנהגת. פרצי העוצמה שמנוע זה מפיק יכולים להעלות בועות-זיעה גם על מצחו של נהג מיומן. ובנהיגה תובענית של ממש - מכונית זו לא פשוטה לעיכול. בעיקר לא של הנוסעים.
אף שקאיין החדשה קלה מקודמתה בכ-200 ק"ג (וגם נקייה וחסכונית ממנה בעשרות אחוזים), ואף שהיא מצוידת באינספור מערכות אלקטרוניות לבקרת-ייצוב-שיפור-תגבור-וגיהוץ הנהיגה, לא קל לה עם מאות סוסיה וערימת המומנט שרוחשים בתוך מנועה. 500 סוסים היפר-אקטיביים על שני טון מכונית, 4.8 מטר אורכה ו-1.7 מטרים גובהה... לא פשוט. בעיקר לא לאורכם של כבישי ספגטי מפותלים.
אחר-כך עברתי לקאיין S. אותו מנוע, ללא טורבו. 400 כ"ס, 50 קג"מ, 5.9 שניות ל-100 ורק 258 קמ"ש מהירות מרבית. והנה, אורו עיניי. ההרמוניה שכה חסרה לגרסת הטורבו שלטה ב-S. הכוח שופע בהיגיון, השלדה מנצלת את כל סוסיה בנינוחות וביעילות, המכונית כולה זורמת נכון יותר, משפיעה על הנוהג בה הרבה יותר הנאה, דיוק וחדווה. לדידי - ובהיעדרה של הגרסה הדיזלית מההשקה - זו קאיין הנבחרת.
שני הדגמים צוידו בתיבת הילוכים אוטומטית מטיפוס "טיפטרוניק" בת 8 הילוכים (הרי כך מחייבת האופנה החדשה), אך זו לא עשתה עמן חסד. זו לא תיבה רעה חלילה, אך תפעולה הידני מפיק מהמנוע ומהמכונית הרבה יותר נחת.
לסיום, ולראשונה בימי חלדי, אני מבקש להתנצל ולומר כי על השאלה החשובה ביותר - האם שמרה הפורשה הזאת על ייחודה, האם היא עדיין פורשה אמיתית שאין לטעות במוצאה; או שמא נבלעה גם היא (ישמור-השם) בתוך בליל ה-SUV למיניהם - על השאלה הזאת לא אוכל לענות. לא מספיק קילומטרים אחזתי בהגה שלה.
על גרסת ההיבריד (יש כזאת) - בפעם אחרת.
