"יטי". שם מלא הוד-קדומים, מסתורין, און ללא מיצרים. כמו "ביגפוט". כמו "סאסקווץ'". כמו "איש השלג הנוראי". ענק בממדיו, אדיר בכוחו, עוטה אדרת שיער עבותה. עין אדם טרם שזפה אותו, אלא כצל חולף במרחקים. חמקמק כרוח רפאים הוא משוטט לו בלאט ביערות עבותים ועל פסגות ההרים, מדיר את שנתן של בריות צמאות לריגושים, מלהיב את דמיונם של ציידי אגדות וחובבי מיתוסים.
"יטי". ג'יפון חדש מבית סקודה. נאה, חייכני, ידידותי. צנוע בממדיו, מפתיע (לפעמים) בכוחו, עוטה אדרת זוויתית של רכב שטח. גאה כטווס ומודע לקסמו האישי הוא דוהר בשבילי יערות, ועושה רושם שגם לא יתקשה לטפס אל פסגות של הרים, ובלבד שלא יהיו עוינים או זוויתיים במיוחד. לא עולה אפילו בדעתו להבהיל מישהו, אך הוא בהחלט עשוי לרגש, להלהיב, ואם יורשה לי לנחש - גם לחלץ מבעליו רגשות חמים יותר.
לו בי תלוי הדבר, הייתי קורא לו יטיל'ה, או יטינק'ה, או יטיניו. כי "יטי" - זה שם קצת גדול לאוטו די קטן, וגם שם קצת מבהיל לאוטו מתוק נורא.
מילה או שתיים על סקודה, החברה שהולידה את יטי. הולך ומתגבר הרושם שהחברה הצ'כית הגאה ועתירת ההיסטוריה, היא הילד המוכשר ביותר והמפתיע ביותר במשפחת פולקסוואגן. ועושה גם רושם שהיא, כמעט רק היא, ממשיכה לשאת ברמה את דגל ערכיה המיתולוגיים של החברה-האם (ונתעלם לרגע, בקושי מה, מהפרקים המביכים בתולדותיה של פולקסוואגן). כי סקודה היא בעצם הפולקסוואגן האמיתית דהיום. זו המייצרת את "מכונית העם". תפריט מוצריה גדוש במכוניות שפויות (יחסית) במחירן, ענייניות, יעילות, אמינות ונבונות. אפשר בעצם לומר כי סקודה היא "חנות המפעל" של החברה-האם; כמעט אותם מוצרים, במחיר ידידותי קצת יותר.
שובר את חזות הג'יפון הקלאסי
עם ה"יטי" צועדת סקודה עוד צעד אחד קדימה, ונועצת דגל גם בגומחת הג'יפונים. ה-SUV צנועי הממדים. חרגולי השבילים המרובעים, ולצדם - אלה שמתחפשים לחרגולי שבילים.
אפשר להבין את הרצון להפגין נוכחות גם בפלח השוק הזה, דווקא עכשיו. בדיוק כשעולם ומלואו הוציאו חוזי-חיסול על מנועי בעירה פנימית ועל ג'יפים מגודלים. בדיוק כשעדת הירוקים ההיסטריים (להבדיל מהשפויים) הכריזה על המכונית כאויב האנושות מספר אחד. ובדיוק כשהרעב למכונית גבוהת-מרכב, מרובעת קווים, מרווחת, שימושית ובעלת יכולת-מה לחרוג אל חיק הטבע - גואה והולך.
צריך לומר, כי המפגש הראשון עם ה"יטי" אינו חד-משמעי. קדמתה - סקודאית למהדרין בקוויה - נאה, צפויה והרמונית. צדודיתה קצת מבלבלת, מחמת קורה C שנצבעה שחור, וכך שוברת את חזות הג'יפון הקלאסי. האחור כל-כך ריבועי, עד שמתעורר החשש שבמכונית מסחרית להובלת ביצים וחלב מדובר. אך העין מסתגלת חיש-קל, ועיצובו של ה"יטי" מתחיל אפילו לשאת חן. דווקא בגלל שאין בו חנופה. דווקא בגלל שהוא אינו מבקש לרכוש את לבי במיני חמוקיים מיותרים, תפיחות מיותרות או ניסיונות-שווא להיראות אגרסיבי יותר ממה שהוא באמת.
הפנים, לעומת זאת, זוכה להערכה מידית. החומרים ואיכותם משכנעים, מרחב-המחייה מרהיב, סביבת הנהג נוחה וידידותית למשתמש, התא כולו גדוש להטוטים נבונים להקלת המחייה על יושביו, ובעיקר שורת המושבים מאחור (שלושה, או נכון יותר, שניים וחצי), הניתנת לארגון, הזזה, קיפול, שליפה באינספור צירופים, קומבינציות, תצורות ושימושים. לא אתפלא אם קיימת גם תצורה המגדילה את תא המטען עד שניתן להוביל בתוכו עוד "יטי" אחת.
הבשורה המרה: קלאץ'
באגף המנועים שני בנזינאים וארבעה דיזלים. כולם מוגדשים. החל ב-1.2 ליטר, דרך 1.8 ליטר טורבו המוכר, ועד ל-2.0 ליטר דיזל - המוצע בשלוש דרגות של הספק: 110, 140 ו-170 כ"ס. שני המנועים שכנראה יגיעו לישראל הם ה-1.2 המוגדש (105 כ"ס) והדיזל המנפיק 140 כ"ס. רק קילומטרים ספורים נהגתי במנוע הבנזין הקטנטן, ואף שהוא מרשים למדי בהשתדלותו לספק את אדוניו, הוא לא יכול להתחרות עם נפלאותיו של מנוע הדיזל. זה, כידוע, מנוע אדיר. שקט, גמיש, חסכני, נקי וחדווה ענקית לאוחז בהגה. למרבה השמחה, משקלו הגדול יותר גם משפר במעט את תחושת ההיגוי של ה"יטי".
ההפתעה המרשימה יותר ממתינה בכביש. כהרף עין נעלמים כל החששות מפני קשיות-עורף ומיתלים, ליקויי אחיזת כביש או תחושת ריחוף מיותרת. האוטו הזה פשוט מתוק. אוחז כביש כמו גדול, לא חושש מפניות זריזות ואפילו סוחט פה ושם חיוך מלא פליאה כשהוא מתנהג מעל ומעבר למצופה.
ולהלן הבשורה המרה (או המתוקה, תלוי בהעדפה האישית). רק ה-1.2, נטול ההנעה הכפולה, יזכה בתיבת הילוכים רובוטית, מהזן המשובח הקרוי DSG. כל השאר ייאלצו להסתפק בגיר ידני בן 6 הילוכים, עם קלאטץ', כן קלאטץ', אמיתי. מאלה המטרידים את רגל שמאל ממנוחתה. אוי לאסון המר או לשמחת חובבי הקלאטצ'ים שעוד עמנו.
על "מסלול השטח" ויתרתי. חדלתי להתפעם ממסלולים שתוכננו בקפידה כדי להדגים את יכולותיהן של מכוניות. זו לא חוכמה. גם מערכת בקרת-הגלישה שמותקנת ב"יטי", זו המונעת ממכונית לצבור מהירות מיותרת במורד תלול, איננה חידוש מיוחד במינו. כבר נהגתי ברבות שכמותה. אך דהירה די פרועה בשביליו המפותלים של יער עבות אחד, לימדה אותי שהגמדון הקשוח הזה מרגיש שם לא פחות בבית מאשר על הכביש המהיר. לא הייתי מנסה להעפיל עמו על "מעלה יבשושים" בנחל ציפלון, אך גם לא הייתי מציע לג'יפ כלשהו להתחרות ב"יטי" דיזל 4X4 בדהירה בשבילי יער ירושלים.
כרגיל, גורלו ייחרץ על-ידי מחירו. אם יישאר סביר, הרי הגרסה הנזכרת דלעיל (דיזל 4X4), חייבת להיות להיט. מגיע לה. ועוד הימור קטנטן לסיום: ה"יטי" תזכה בתואר מכונית השנה. גם זה מגיע לה.
