מה הופך רכב חדש ללהיט מכירות? את הנוסחה הזו מנסים כל יצרני הרכב לפצח, ולא תמיד בהצלחה יתרה. המשתנים העיקריים ידועים ומוכרים, למשל, אם הדגם ותיק מאוד הוא יוצר לעצמו בסיס רחב של לקוחות נאמנים שממשיכים איתו מדור לדור כמעט אוטומטית. גם "חדשנות" יכולה להשיג את התוצאה, אך היא דורשת מהיצרן לבצע הימור הנדסי ושיווקי מסוכן ויקר בניסיון להמציא נישה חדשה.
אבל, מפעם לפעם מופיעים יצרנים שמצליחים לייצר להיט שיווקי רציני כמעט באקראי, מבלי להשתמש במרכיבי הנוסחה. דוגמה טובה לכך היא הצלחתו של יונדאי טוסון בשוק הישראלי. הכלי נחת היישר לנישה ותיקה, לא זולה ועמוסה במתחרים מבוססים. ליונדאי לא הייתה נוכחות רבת שנים בפלח, ואפילו לא שם מותג שזוהה אוטומטית עם לייף סטייל. גם המחיר לא היה הגורם המכריע. למרות כל זאת, בשש שנותיו בישראל הצליח טוסון למכור קרוב ל-11 אלף יחידות, תוך שהוא מייצר ליבואן הכנסות (מוערכות) של כ-1.8 מיליארד שקל ומעלה את המותג בסולם התדמיתי.
קולע לטעם המקומי
זו הסיבה שעיניים רבות - בשוק המקומי ומחוצה לו - עוקבות כיום בסקרנות ובחשש אחרי קליטתו של מחליפו, ix35, בשוק הישראלי. חיצונית, נראה כי היורש קולע היטב לטעמו של קהל היעד המקומי, שהתפתח והתעדן לא מעט בשנים האחרונות.
כשמעמידים את טוסון ליד ix35 החדש, על שלל זוויותיו וקימוריו, נראה הדגם היוצא כמו האח הקטן, הנאיבי והלא-מפותח של ix. הדור החדש גדול יותר בכל ממד, ועיצובו המתוחכם - על גבול המצועצע - נראה יוקרתי ומיוחד דיו כדי למשוך אליו סקרנים לא מעטים ברמזור ובחניה.
גם עיצוב הפנים נאה ועדכני, למרות שאינו יוצא דופן כמו עיצוב החוץ ובעיקר מיישר קו עם סגנון עיצוב הפנים, שכבר פגשנו באחרונה בדגמי הדור החדש של יונדאי. לעמדת הפיקוד מראה "אורגני" זורם, הגה ספורטיבי נאה ומערך מאורגן היטב של מתגי שליטה ופתחי אוורור. המושבים ממוקמים מעט נמוך יותר בהשוואה לטוסון, ולמרות שהם מפחיתים מיכולתו של הנהג להשקיף מלמעלה על שכניו לכביש, הם מקלים מאוד על הכניסה לרכב ועל היציאה ממנו.
התא עצמו מרגיש מרווח ואוורירי, עם שפע של מרחב לראש ולברכיים מאחור, אם כי שלושה מבוגרים עדיין עלולים להרגיש דחוקים במושב האחורי. כמו ברוב דגמי הדור האחרון של יונדאי, איכות הייצור מרשימה ואינה נופלת מזו של היפנים המעודכנים: בידוד הרעשים טוב, הדלתות מרגישות מאסיביות, והמרווחים בין הדיפונים הדוקים למראה. חבל רק שיונדאי טרם נגמלה מהשימוש הנפוץ בתירוץ של "רכב כביש-שטח קשוח" כדי להשתמש בחומרי דיפון קשיחים וזולים למגע (ולייצור) בלוח הפיקוד.
כביש לכל דבר
ix35 מבוסס על פלטפורמה של רכב כביש, והוא אכן מרגיש כמו רכב כביש לכל דבר. יש לו מרכז כובד נמוך יותר משל הטוסון, מתלים בתצורת כביש קלאסית, ושלדה קשיחה שמעניקה לו התנהגות כביש יציבה ו"מסודרת", שלא תפחיד ולא תאתגר את הנהג הממוצע. הוא מבצע העברות משקל בפניות הדוקות עם מעט מאוד נטיית גוף מיותרת, וצולח נסיעות ארוכות על כבישים מהירים תוך הפגנת יציבות כיוונית מרשימה. ניסיון ללחוץ עליו באגרסיביות בכבישים מפותלים יניב יותר חריקות צמיגים מהמקובל, אבל לא דרמות.
הצטערנו לגלות שמהנדסי השלדה לא טרחו להעניק ספיגת זעזועים מהוקצעת יותר לרכב עם אוריינטציית כביש-משפחתית כה מובהקת. הטוסון אומנם מנטרל בנאמנות שיבושי כביש קלים, אך מגלה נטייה לקיפוץ על מהמורות ומכשולים עירוניים בולטים, ובמיוחד גורם לנוסעים לזנק אל-על בעת מעבר על פסי הרעדה אופקיים.
למרות חיבתם הידועה של רבים מבעלי טוסון הישראליים לקישוטי "שטח" קוסמטיים דוגמת מגני בוץ, "מוטות שוורים" בחרטום, פלטות חיכוך מדומות בגחון, ושאר אביזרים נוסח המערב הפרוע; לא זכור לנו מתי ראינו בפעם האחרונה טוסון נוסע בשטח אמיתי. גם ל-ix35, שמתאפיין במרווח גחון צנוע משל קודמו ובמערכת הנעה כפולה-קבועה מתונה, אין הרבה יומרות בתחום. הוא יצלח ללא נזק שבילי עפר הדוקים, ועם מעט זהירות מצד הנהג גם לא יתקשה להגיע בשבת אל יצרני בוטיק של יין, גבינות ואוכל "רוחני" שממוקמים (איך לא) על פסגת הר מבודד כזה או אחר. אבל ix35 הוא בהחלט לא תחליף לג'יפ, ומי שלא מתכנן נסיעות חורפיות מאתגרות יכול גם לוותר על הנעה כפולה ולהסתפק ללא חשש בגרסת ההנעה הקדמית (2X4) של הכלי.
הדובדבן האמיתי הוא ללא ספק הטורבו דיזל החדש של ix35 שבו נסענו. יונדאי אומנם מצטרפת מאוחר לסצנת הדיזלים האירופאית, אך המנוע החדש שלה לא רק מיישר קו עם המתחרים הוותיקים, אלא אף מציב אותה בעמדת הובלה. מארבעה צילינדרים ונפח צנוע של 2 ליטר הוא מפיק 180 כ"ס ומומנט מאסיבי של 40 קג"מ.
אלו הם נתונים שמזכירים מנועי V6 דיזל של יצרנים אירופאים מכובדים, וכך גם התחושה על הכביש: גל מענג של דחף ותאוצות שזמינות מעמידה ועד מהירויות שיוט גבוהות. המנוע נתמך היטב בתיבת הילוכים אוטומטית מצוינת, והוא אפילו שקט בצורה סבירה ומעניק צריכת דלק ריאלית מכובדת כבונוס. טרם פגשנו בגרסאות הבנזין, אך מרושם ראשוני נראה שגרסאות הדיזל מצדיקות את מחירן הגבוה יותר.
במחיר התחלתי של 158 אלף שקל לדגם הבנזין הבסיסי ו-180 אלף שקל לדיזל, ix35 יקר יותר ממחירי "חצי חינם" שבהם נמכר טוסון בסוף דרכו בארץ. אבל למרות המחיר, נראה שמעמדו כרב-מכר מובטח: הוא מרשים יותר חיצונית, מרווח יותר, חזק יותר, ומעניק את התחושה הכה מבוקשת של רכב לייף סטייל. ההתנפלות על המשלוח הראשון שהגיע ארצה ומועדי האספקה שנמתחים כיום שלושה חודשים לחלק מהדגמים, עשויים בהחלט להוות אינדיקציה להמשך הדרך.
