בתוך המבול של כלי רכב שונים ומשונים שהגיעו בשנה שעברה לישראל ביבוא אישי, נחתו גם כשישים אופנועים. כ-20% מהם היו קלאסיקות של אספנים מבית הארלי-דיווידסון ורויאל אנפילד, אבל השאר היו אופנועים חדישים, ולרוב יקרים וייחודיים, מתוצרת ב.מ.וו והרביעייה היפנית המוכרת. מתברר שגם בשוק האופנועים הישראלי התחרותי ורווי המותגים, נמצאו כמה עשרות לקוחות שלא מצאו את מבוקשם ושעשו לא מעט מאמצים כדי לייבא לעצמם משהו ייחודי ושונה.
ברוב המקרים מדובר באופנועים יקרים מאוד, באחרים מדובר בכלים שתוכננו בשביל שווקים ספציפיים כמו השוק האמריקאי. ויש גם מקרים שבהם הכלים מיוצרים בסדרות מוגבלות ויש להם רשימות המתנה ארוכות גם בחו"ל, שלא לדבר על ישראל.
כך או כך, השאיפה לאינדיבידואליות דו-גלגלית עדיין מפעמת בקרב חובבי האופנועים המבוססים, והיצרנים שמחים לספק להם את מבוקשם בדמות כלים יוצאי דופן ועתירי טכנולוגיה מתקדמת, שמחירם מגיע לזה של רכב פרטי ולעתים עולה עליו. לטובת החובבים, שלא מתייחסים לגבולות גיאוגרפיים או כלכליים, מובאות כאן כמה אופציות יבוא עדכניות ומאתגרות-השגה, היישר מפס הייצור.
ב.מ.וו S1000RR: רפליקת מירוצים בסדרה מוגבלת
חטיבת הרכב הדו-גלגלי של ב.מ.וו נאבקת זה שנים בתדמית "האופנוע של סבא", שדבקה באופנועים הגדולים שלה. למהנדסי החברה היה ברור שהדרך היחידה למחוק את הסטיגמה היא לקרוא תיגר על היצרנים היפנים במגרש הפרטי שלהם: פלח אופנועי הסופר ספורט בנפח אלף סמ"ק. התירוץ הרשמי להשקעה נמצא בתקנות של מירוצי האופנועים, שדורשות מהיצרנים המתמודדים לייצר לפחות אלף גרסאות חוקיות לכביש של האופנוע שבו הם מתחרים בזירה. התקנה הולידה את הב.מ.וו S1000RR, שיצא הקיץ לשוק העולמי. הכלי מבוסס באופן הדוק על גרסת המירוצים של ב.מ.וו; יש לו ממדים קומפקטיים יחסית לז'אנר, משקל נוצה של כ-183 קילוגרמים, שהושג הודות לשימוש נדיב בסגסוגות אקזוטיות, ומנוע ארבעה צילינדרים בנפח 999 סמ"ק בתצורת V, שאמור לייצר בסביבות 180 כ"ס ולהעניק את יחס המשקל/הספק הנכסף של "קילו לכל כוח-סוס". גם הביצועים אמורים לגרום ליפנים ללכסן עיניים. למרות התכלית הספורטיבית מדובר בב.מ.וו, ולכן יש גם מושב מפנק, מתלים נוחים וטכנולוגיה עתידנית, כולל מערכת בקרת יציבות אלקטרונית - ראשונה בעולם באופנוע כביש - עם ארבעה מצבים שונים שאותם יכול הרוכב לתכנת בהתאם למזג האוויר ולאופי הרכיבה. הבשורה הטוב ה היא שהמחיר הרשמי באירופה יהיה כ-15,100 אירו בלבד, אחוזים בודדים מעל המקבילים היפניים. הבשורה הרעה היא שהוא ייוצר בברלין בכמות מוגבלת מאוד, וההסתערות כבר החלה.
קוואסקי VN1700: האייפוד כלול במחיר
הקרוזרים, שהחלו את דרכם כאופנועי "ברזל" בסיסיים של רוכבים פורעי חוק (לפחות ברוחם), מיישרים כיום קו עם העולם המוטורי של שנות האלפיים. העיצובים עדיין נאמנים למסורת, אבל מתחתיהם מתחבאים הרבה אלקטרוניקה מחוכמת ואביזרי פינוק. דוגמה מייצגת היא הקרוזר החדש VN1700 של קוואסקי. לכלי יש מנוע ענק ומגרגר ותנוחת רכיבה נמוכה ונינוחה, אבל הכוח של המנוע המגודל נשלט כעת באמצעות מצערת ממוחשבת, שמספקת כוח הדרגתי ושאחראית תוך כדי כך על הקטנת תצרוכת הדלק וריסון פליטת ה-CO2 לרמה שלא תרגיז את הרגולטור הקפדן של אירופה. בונוס צדדי של השליטה האלקטרונית הוא מערכת בקרת שיוט, המאפשרת לקבע מהירות של בין כחמישים ל-160 קמ"ש. אלקטרוניקה מתקדמת ניתן למצוא גם בבלמים, שמציעים לראשונה מערכת ABS שמסנכרנת את הבלימה בין הבלם האחורי לקדמי באמצעות מעבד עצמאי, ושמפעילה את שניהם יחדיו אוטומטית במידת הצורך. זהו יתרון גדול באופנועי קרוזר בעלי גיאומטריה ייחודית, שהבלם הקדמי שלהם לעתים לא מספק לבד את הבלימה הנחוצה. עוד חידוש בעולם האופנועים הוא מתאם מקורי לנגן IPOD, שנשלט באמצעות מתגים ייעודיים ומקוריים על ידית הכידון השמאלית. החברה אפילו מחלקת ל-400 הקונים הראשונים סדרה ממוספרת של נגני IPOD. "מלאכי הגיהינום" מתהפכים בקבר.
הונדה גולד-ווינג 2009: רדיו לווייני ומערכת מידע און-ליין
הגולד-ווינג הפך מזמן מאופנוע טיולים לתצוגת תכלית טכנולוגית, שעליה מעמיסה הונדה כל חידוש וצעצוע שמעבדות הפיתוח ביפן מצליחות להמציא. אחרי שהאופנוע זכה לקבל בשנתיים האחרונות מערכת בלימה אלקטרונית, כרית אוויר מתנפחת למקרים של תאונה חזיתית, מזגן אישי ומה לא, ציידה הונדה את דגמי 2009 בארצות הברית גם במערכת מידע, תקשורת וניווט עתידנית שמבוססת על לוויין. המערכת, XM Navitrafic, כוללת מסך LCD צבעוני רחב שמותקן מתחת לכידון. פרט לניווט "רגיל" מסוגלת המערכת לקלוט בזמן אמת דיווחי תנועה ממקורות שונים, ולשבץ אותם על המפות הדיגיטליות כדי להתריע על פקקים, תאונות, עבודות בכביש וכדומה. שירות מידע מקוון נוסף מעביר למסך תחזית מדויקת בזמן אמת של מזג האוויר ביעדים שונים. כל זה מגיע עם מנוי לשלושה חודשים על שירות הרדיו הלווייני XM, שמעביר כ-170 תחנות. בינתיים המערכת והשירות הנלווה מיועדים לארצות הברית, אם כי שמועות מדברות על התאמה שלה גם לאירופה. מחיר הבסיס של הכלי עומד על כ-22 אלף דולר, ועם המערכת ועוד כמה תוספות חיוניות אפשר בקלות להגיע ל-27 אלף דולר.
הונדה "פיורי": צ'ופר עם רשימת המתנה של חצי שנה
בשבועות הקרובים יזכה קומץ לקוחות אמריקאים עשירים ומאושרים לקבל לרשותם את אחת היצירות הדו-גלגליות המסעירות שיצאו מיפן בשנים האחרונות. זהו Fury, הצ'ופר (Chopper) החדש של הונדה, שהחל את דרכו כגימיק תצוגה לקידום יחסי ציבור, אך הפך ללהיט מסחרי עוד בטרם סופקה יחידה אחת שלו. העיצוב מספק הסבר טוב לתופעה: מחלקת העיצוב של הונדה לא החמיצה אף סממן של הז'אנר, שזוכה בשנים האחרונות לפופולריות עצומה בארצות הברית. לפיורי יש מזלג קדמי סופר ארוך, שלדה דקיקה ואמנותית כמעט, שמנוע V "טווין" ענק (1.3 ליטרים) מושתל במרכזה. יש גם מושב נמוך מאוד, שניצב על חישוק 18 אינצ'ים אחורי עם צמיג עצום ממדים. אבל בניגוד לצ'ופרים מוחצנים רבים, שמיוצרים בעבודת יד בסדנאות, הפיורי נהנה מהיתרונות של כלי שיורד מפס ייצור סדיר של יצרן גדול. השלדה, למשל, עשויה כולה ממתכת סופר קשיחה, שמעניקה קשיחות מבנית יוצאת דופן. יש לו מנוע אמין ומוכח, שלמרות הצליל והמראה ה"מסורתיים" מצויד בהזרקת דלק מודרנית ועומד בכל דרישות התקינה. כל זה שרוע על בסיס גלגלים מרשים של 2.45 מטרים ומגומר באיכות יפנית טיפוסית בחמישה צבעים מרהיבים, שמותירים למשפרים רק להוסיף ציורי להבה. המחי ר הרשמי הוא 13 אלף דולר, אבל לכלי, שיגיע לארצות הברית כבר החודש, יש רשימת המתנה ארוכה, ולפיכך, לפחות כרגע, רכישתו כיד שנייה תעלה יותר.
