אתה רואה אותה נעצרת, בוחנת את מקום החניה ביסודיות, מסתכלת במראה לאחור, מתעלמת מהצפצופים המגיעים מהפקק הנוצר מאחוריה ואז מעבירה לרוורס. אתה עוצם עיניים ומסב את הראש הצידה, אתה לא רוצה לראות איך זה קורה. אתה שומע את החיכוך הבלתי נמנע ופותח עין אחד כדי לראות את השריטה החדשה והנוצצת על המכונית שלידה היא חנתה. איזה מזל שזו לא המכונית שלך. היא מתעלמת בהפגנתיות מהנזק ועם שפתיים מכווצות בנחישות וגבות מורמות היא יוצאת חזרה לכביש (ממשיכה להתעלם מהצפירות מסביבה), ואז מנסה שוב. אתה נאנח וחושב מה היה קורה אם מקום החניה הזה היה קצת יותר מרווח. החיים של כולנו היו נראים הרבה יותר יפים, לא?
מישהו בדרום קוריאה חשב כמוך. בעיר איקסן אפשר למצוא היום עשרים וחמישה מקומות חניה ורודים שמיועדים לנשים בלבד. הקווים הוורודים יוצרים מקום חניה ברוחב של 2.5 מטר במקום ה-2.3 הרגיל שבהם גם גברים יכולים לחנות. אנשי איסקן, שמתגאים בכך שהעיר נבחרה להיות העיר הידידותית לנשים הראשונה בעולם, מבטיחים שעד סוף השנה יהיו עוד 670 מקומות חניה מתחשבים שכאלה.
כפי שזה נראה מהבלוג קוריאה ביט, הסיבה ליוזמה הזאת פשוטה: הכול כדי לעזור לנשים שמתקשות בחניה. ואנחנו בערוץ הגברים, נאלמים דום ולראשונה מזה זמן רב – לפחות מאז גילינו שנשים מעדיפות גברים במכוניות יוקרה – אנחנו באמת לא יודעים מה לחשוב. כי מצד אחד זו באמת נראית יוזמה ברוכה. פחות עצבים, פחות מכוניות שרוטות. ומצד שני אנחנו משתאים למול הסקסיזם הבוטה והמעליב של הטאיוונים. למה לצבוע בוורוד? מה, נשים זה רק ורוד? אם אנחנו היינו אישה, היינו נעלבים לחנות במקום כזה ובמקום הולכים לשרוט מכוניות בחניה של בנים.
לידיעת הקורא רון חולדאי: אתה מוזמן להיות הראשון שמייבא את היוזמה הדרום קוריאנית ועוזר לקחת את העולם צעד אחד לקראת מקום בטוח ושקט יותר. אנחנו רואים את זה לנגד עינינו: אתה מחפש חניה כבר חצי שעה והנה באופק יש משהו בקצה של טשרניחובסקי. אתה מתקרב - רק כדי לגלות שהסימון על המדרכה הוא ורוד-לבן ושכחת לקחת חברה יחד איתך עוד פעם.