השנים האחרונות היו מעניינות עבור יצרנית המכוניות הבריטית הוותיקה לנדרובר.
פאר תעשיית הרכב הבריטית, שחגגה בשנה שעברה 60 שנה להיווסדה, נמכרה בתחילה לענק הרכב האמריקני פורד, במהלך שגרר תגובות נזעמות רבות בממלכה. הבריטים, עם הגאווה האנגלית הידועה והתיעוב הקל שהם מקפידים להקרין על כל מה שבא מאמריקה, חששו ממותו של הסמל הידוע כמעט כחלק מהמורשת.
לפני כשנה, שהמצב בפורד הורע, עברה לנדרובר לידי תאגיד הענק ההודי טאטא. הפעם היה המעבר חלק הרבה יותר: ההודים הודיעו מראש שאין בכוונתם להתערב בייצור ובפיתוח המכוניות, אלא רק ללמוד איך עושים ג'יפ שהופך למסורת.
לזכות לנדרובר אפשר להגיד, שבמהלך כל הגלגולים שהחברה עברה היא הקפידה להישאר צמודה למורשת: מכוניות שטח אמינות וחזקות, עם המבנה הייחודי הגבוה, הפנסים העגולים בחזית, והשיווק המעודן והקריר.
לנדרובר הצטיירה תמיד כ-Old Money של תעשיית רכבי השטח: מעצבי לנדרובר לא התפתו ל"שיגיונות העיצוב", לגרסתם, של רכבי השטח-כביש החדשים מיפן, והקפידו לשמור על קו עיצובי שהזכיר את הג'יפ הראשון שהוצג ב-1948.
סלון של ממש
דור 4 של הדיסקברי שומר חיצונית על המורשת: גבוה אך לא זוויתי, פנסים עגולים בחזית, שגם זכו לתוספת לדים, חלון אחורי המשתפל כלפי מטה מצד אחד, וממדי גובה ואורך נדיבים. כל אלה ממשיכים לשמור על הבולטות, אך לא מנקרים עיניים.
במבט ראשון ה-4 דומה מאוד ל-3, אך בסקירה מהירה מתגלה שלא מדובר בסתם מתיחת פנים.
החידוש האמיתי הוא מתחת למכסה המנוע: מנוע דיזל V6 בן 2,993 סמ"ק, עם הספק של 241 כ"ס ומומנט של 60 קג"מ, מביא את ה"דיסקו 4" (כך הוא מכונה בעדת הג'יפאים) מ-0 ל-100 ב-9.6 שניות, נתון מרשים למדי כשמדובר במשקל של למעלה מ-2.6 טונות.
תיבת 6 הילוכים טיפטרוניק משנעת את הג'יפ הגבוה במהירות וביעילות, כשיחידת סיוע למדחס הטורבו, שנכנסת לפעולה כבר בטורים נמוכים, עוזרת לו לפזז כבר במטרים הראשונים להאצה.
בניגוד למנועי דיזל גדולים, הדיזל בדיסקו שקט, כמעט נטול ויברציות, מספק תגובת מצערת חזקה וחלקה, ולמעשה, לולא לא היה מופיע הסימון DIESEL על לוח המחוונים, היה אפשר בקלות לחשוב שבלוגם בנזין עסקינן.
בניגוד ליצרניות אחרות שניסו להתגבר על המיתון ועל הטרנד הירוק בעזרת דגמים זולים יותר, בלנדרובר החליטו לחזק את אחיזתם בשוק היוקרה המצומצם, ולשווק את הדיסקו כ-SUV יוקרתי ומפנק, שיודע גם "לעשות שטח" בצורה טובה יותר מרוב הג'יפים.
ואכן, תא הנוסעים מאובזר בנדיבות רבה מאוד.
לבד מהגאדג'טים המתבקשים, הגרסה המאובזרת מציעה גם: מסך מגע ששולט על רוב האלקטרוניקה; מצלמות חזית, צד ואחורית - שמראות בכל רגע נתון את הסביבה; הדמיה חזותית של מערכת 4X4 - כולל חיווי לנעילת הדיפרנציאל; שילוב מערכות השטח - מערכת הבלימה ומערכת ה"זחילה" על הסלעים; חיבור ל-USB לאיי-פוד; ומה לא.
גם המרחב הפנימי שופר משמעותית, ונוספו לו: כיסאות עור מתכווננים חשמלית, בקרה מההגה למערכות השמע והמידע הדיגיטלית, וכיוון חשמלי להגה. סלון של ממש.
גם המרחב הפנימי לנוסעים נדיב מאוד, ואף מספק שפע של מקום ליושבים בשורה השלישית, זו שלרוב מוגבלת לילדים או לגמדים: בדיסקו ישבו שני מבוגרים בנוחות יתרה ונהנו משליטה אישית על מערכת השמע, ממזגן נפרד, מתאי אחסון וממחזיקי כוסות - משל היו יושבים בפרונט.
גם התכנון הפנימי עשוי בצורה מדורגת לגובה: המושבים בשורה השלישית מוגבהים מעט יותר מאלה של השורה השנייה, כדי לספק שדה ראייה רחב לכל הנוסעים.
התנהגות כביש בינונית
אבל אחרי כל זה, האם הדור החדש של הדיסקברי, שבמקור תוכנן לתת מענה ל"מתעשרים החדשים", מספק את הסחורה גם בכביש ובשטח?
נתחיל בחדשות הפחות טובות. הדיסקברי מספק התנהגות כביש בינונית, לא יותר. המתלים הפניאומטיים עושים עבודה נהדרת בשטח, אבל על הכביש הם גורמים לתנודות מרכב "ספינתיות" כשמד האוץ עובר את 90 הקמ"ש.
ההגה המתוגבר חשמלית מכויל בדיוק, אך לא מעניק תחושת חיבור אמיתית למתרחש על הכביש.
הבלמים חזקים מאוד, אך דורשים תקופת הסתגלות ארוכה למהלך דוושה קצר יחסית שגם נותן בלימה חזקה.
מערכות העזר למניעת איבוד שליטה ברכב נכנסות לפעולה בשלב מוקדם מאוד, ומתקנות מעט באגרסיביות את מה שהן מגדירות כ"טעויות של הנהג".
האמת חייבת להיאמר: מדובר בג'יפ, לא במכונית ספורט נמוכת גחון ומגהצת כביש. אבל SUV'ים אחרים, כמו פורשה קאיין, הראו שניתן לייצר ג'יפ שיודע להיות ספורטיבי גם על האספלט.
והנה הגענו לחדשות הטובות.
בלנדרובר ניסו כנראה למצוא את נקודת האיזון בין יכולות הכביש לשטח, ונקודה זו יצאה קרובה הרבה יותר לשטח. בוואדיות הגולן והגליל, על גבי מורדות, מתלולים, סלעים, חריצי קרקע, דרכי עפר וחצץ ושטח מכל סוג, ניסינו במשך יומיים לסחוט מה-4 סוג מסוים של אנחת מאמץ, נהימת סירוב, התחפרות גלגלים - נאדה.
גם עם חישוקים של 19 אינץ' וצמיגי כביש, לא בדיוק ה"קיט" המושלם לשטח, ה-4 מפזז על הסלעים משל היה באולם נשפים. גם שועלי שטח ותיקים הורידו את הכובע בפני השילוב המנצח של אלקטרוניקה, מתלים מתוכמים ומרווח גחון של 28 ס"מ.
האם הדיסקברי 4, שיקר יותר מהיפניות, זול יותר מפורשה ומאובזר יותר מרוב הג'יפים בקטגוריה , הוא הרכב בשבילכם?
אם השימוש בדיסקו יהיה לפזז על מדרכות ת"א או לרדת "לשטח" אחת לחודש, יש בשוק זולים ממנו שיספקו את אותה חוויה בהרבה פחות כסף. אבל אם מדובר בנהג שהמילים "זווית נטישה" ו"זווית בטן" הן יותר ממונחים טכניים, שמחפש מכונית מפנקת עם יכולות שטח אמיתיות, ה-4 הוא הנוסחה המנצחת עבורו.
