בקיץ 2007 אלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע והפריחה את השממה בנגב. לאחר שנים ארוכות של אכזבות, משברים תקציביים מלווים בחובות, ולא מעט סכסוכים מתוקשרים בין הקהל להנהלה - הגיעה ברקת ושינתה את המציאות באזור בו נולדתי ובו אני מתגורר עד היום.
ההחלטה הדרמטית של ברקת לעזוב את הפועל באר שבע בתחילת השבוע הגיעה לאחר סירוב שחקני הקבוצה לקצץ בשכרם לאור המשבר הכלכלי עקב מגפת הקורונה, זאת בזמן שבהצעה של ברקת היא הבטיחה להם עתיד תעסוקתי וכלכלי עד לסוף העונה הבאה, כולל רשת ביטחון שהיא מביאה מהבית בדמות 20 מיליון שקלים.
השחקנים מצדם החליטו לשבור את הכלים ושכרו עו"ד שייצג אותם מול ההנהלה - מה שהביא את הסיפור לנקודת רתיחה וגרם לברקת לעזוב את הקבוצה ("אני מזמינה אותם אלי הביתה והם מתנהלים מולי עם עו"ד?). עכשיו האמת, כשחושבים על זה - אלונה לגמרי צודקת.
במשך כל שנות כהונתה כיו"ר המועדון, אלונה גרמה לעשרות אלפי אנשים לחייך, לצעוק משמחה, להתגעגע, ולהתאהב מחדש בהפועל באר שבע. מעבר לנושא המקצועי והכלכלי, כשבכל שנה הושקעו עשרות מיליוני שקלים על תקציב המועדון והחתמת שחקנים שלפני עשור לא היו מוכנים לשמוע בכלל על מעבר לבירת הנגב – אלונה הביאה איתה משהו שונה ומיוחד, ורשומה על שמה בעיקר פריצת הדרך הכי נשית ועוצמתית שנעשתה כאן ובענף הכי גברי שיש.
החיבור של הקבוצה ושל המועדון לפריפריה ולקהילה – מעולם לא היה כל כך חזק, וזה קרה הרבה בזכותה. מעבר לקבוצת כדורגל, הפועל באר שבע היוותה חממה קהילתית לתושבי הנגב, בשילוב של תכניות ופרויקטים מיוחדים לבני נוער בעלי צרכים מיוחדים, שיתוף פעולה עם המגזר הבדואי ומרכזי למידה והעשרה לבני נוער. על כל אלה הייתה חתומה, ניחשתם נכון - אלונה ברקת.
על הפעילות והתרומה הענקית של אלונה לקבוצה המקומית ולעיר באר שבע אפשר לכתוב עוד רבות, אבל אף טקסט לא יצליח להמחיש את השינוי העצום שהיא חוללה בבירת הנגב, ורק מי שחווה אפילו חלקיק קטן מהסיפור האדיר הזה – יודע. כן, כמאמר הקלישאה: זר לא יבין זאת.
בתקופה כל כך קשה ובעת משבר עולמי כה חמור, הייתי מצפה משחקני הפועל באר שבע, שקיבלו את התנאים הכי טובים שיש בכדורגל הישראלי – להתנהל קצת אחרת.
אבל כנראה שאותם שחקנים שמשתכרים מאות אלפי שקלים בשנה שכחו שישנם לא מעט ישראלים שמרוויחים משכורת מינימום ונאלצו לצאת לחל"ת, או כאלה שאיבדו את מקום העבודה שלהם, ומיד אחרי סיום המשבר ייאלצו לחפש עבודה חדשה על מנת להצליח לעמוד בשכר הדירה ובהוצאות היומיומיות.
אני כמובן לרגע לא מזלזל בפרנסתו של אף אחד, ולא משנה מה הסכום ששוכב להם בעובר ושב או המספר שרשום בכל תלוש משכורת - כולנו שווים - אבל הגיע הזמן שתתעוררו על עצמכם ותעכלו את המציאות הכלכלית החדשה היום בישראל ובעולם.
נגיף הקורונה ייעלם בסוף, המשבר הכלכלי שעומד בפני מדינת ישראל ובעולם גם הוא יעבור – אבל כנראה שאלונה לא תחזור. ולנו, האוהדים ותושבי באר שבע נותר רק לקוות שאת הבסיס המדהים שאלונה בנתה במשך 13 שנים – יצליחו לשמר, כי כנראה שרק כשאתה מאבד משהו אתה לומד להעריך אותו. אנחנו, וזה בטוח - עוד נתגעגע.