"אהלן לאון, תמיד חשבתי לעצמי, האם הסרטים האלה של סוף העולם יכולים להתרחש במציאות, כאילו, מה אסון הטבע הכי קשה שהיה עד היום בעולם?" – צחי.
צחי, יש כמה תקופות ומקומות שפשוט באסה להיוולד בהם. לדוגמא להיוולד בתור דינוזאור שקולט שמשהו מסנוור אותו מהשמיים.. או למצוא את עצמך כלוא בחדר העריכה של אלי מקביל בשנות ה-2000 זה בהחלט באסה, אבל הכי באסה (שמתועדת) בהיסטוריה היה להיוולד בסין בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת.
ביקשת לדעת מהו אסון הטבע הכי קשה שהיה עד היום. עכשיו יש מספר דרכים למדוד את זה, אם בהיקף, השפעה או זמן, אבל כמובן שהכי מתבקש למדוד לפי כמות הנספים, ולכן אני אגלה לך שבסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, מרכז סין סבלה מתקופת בצורת ממושכת. בערך שנתיים של בצורת קשה נשברו בשנת 1931 כאשר הגשמים הפתיעו בעוצמה אדירה, הרבה יותר אדירה מבדרך כלל, מזג האוויר המשוגע הביא גם לפגיעה של שבעה ציקלונים באותה שנה באזור כאשר הממוצע עמד בסך הכל על שניים בשנה. אנחנו מדברים על המון מים שהגיעו לאדמה יבשה שלא הצליחה לעמוד בספיגה, דבר שגרם ל'שטפונות הגדולים של סין 1931': הנהרות עלו על גדותיהם, הסכרים קרסו בזה אחר זה ומרכז סין פשוט הוצפה. השטפונות הביאו למותם של כמעט 4 מיליון בני אדם (בהערכות הגבוהות) ופגעו בכמעט 30 מיליון בני אדם נוספים. לשם השוואה, ברעידת האדמה הקטלנית ב-2010 נספו כ-300,000 בני אדם, ובצונאמי הקטלני באינדונזיה ב-2004 נהרגו באזור ה-250,000. אסון הטבע בסין של 1931 נחשב לאסון הטבע הגדול ביותר מבחינת הרוגים שתועד מעולם.
"לאון שלום, יש לי שאלה חשובה, תרנגול הודו – למה הוא נקרא ככה? אני יודע שהוא הגיע מאמריקה ולא מהודו. אז מה הקטע?" ניצן.
טוב ניצן, דבר ראשון אנחנו צריכים לשבת ולעבור יחדיו על ההגדרה שלך ל"שאלה חשובה".. אבל זה בסדר, הגעת למקום הנכון, ולכן אשמח לענות על שאלת חדות העין שלך. זה נכון שתרנגול הודו יכול להצטייר כסוכן מוסד שגונב זהויות בקצב סידרתי. כל עוד בעברית התרנגול הודי, כל מי שצפה בסיטקום אמריקאי יודע שבאנגלית הוא נקרא Turkey שזה אומר טורקי. אבל זה לא נגמר כאן, בפורטוגל הוא "תרנגול פרואני" ביוון הוא "תרנגול צרפתי" ובארצות ערב הוא "תרנגול רומי" או 'חבשי' שמשמעותו אתיופי.. אז האם התרנגול הוא גיבור העל הכי טוב בעולם בהסוואת הזהות האמיתית שלו? לא ממש..
תרנגול ההודו בוית על ידי האצטקים שחיו במה שמכונה היום מקסיקו לפני 2,200 שנים. הוא גדל שם ושיחק עם הילדים המקומיים ובאמת שהייתה לו אחלה ילדות. כשקולומבוס עשה את מסעותיו בארה"ב הוא נתקל בעוף המוזר הזה שלא היה מוכר לשאר העולם עד אז. קולומבוס החליט להביא את העוף חזרה לאירופה וקרא לו "עוף הארץ" מכיוון שהוא היה נפוץ בארץ בה הוא ביקר (הודו, אמריקה.. תלוי את מי שואלים..) בכל מקרה כשהוא הגיע לאירופה הוא התפשט במהירות בכל רחבי היבשות (היו לו את כל התכונות שבני האדם חיפשו בעוף – הוא היה אכיל) וכל פעם כשהוא הגיע למדינה חדשה המקומיים קראו לו על שם המדינה ממנה הוא הגיע כי הרי הוא "עוף הארץ" המיוחד.. ומשם אנחנו כבר בקומדיית טעויות ענקית שאנשים לא זוכרים בדיוק מי הגיע מאיפה ומתי.. אז המייצא הטוב ביותר - ניצח. בשורה האחרונה אתייחס למקור העברי של שמו. כנראה שההודי הגיע מהמקור משפה היידיש – 'אינקיד' שזה בתרגום חופשי "הודי" והכינוי לתרנגול, וגם ברוסיה, טורקיה וצרפת הוא נקרא כך. יופי לו.
לפני כחודשיים, חבר בשם עופר שאל אותי "תגיד, למה החליטו דווקא על צורת הדובי לדובי הגומי? למה לא סוס או פינגווין?". השבוע התבשרנו בבשורה מרה על מותו של הבן של ממציא הפטנט אז חשבתי כהצדעה לו וכהספד בשם כולנו, בואו ניתן דקה וחצי לאיש הזה.. הקהל מתבקש לעמוד.
טוב אז שבוע שעבר נפטר בגיל 90 ד"ר האנס ריגל. בנו של האנס ריגל (האב.. אתם לא רואים כפול הכול בסדר..) האנס ריגל המקורי היה קונדיטור במקצועו אשר פתח בשנת 1920 בגרמניה, יחד עם אשתו גרטרוד (האנס וגרטרוד.. יש את זה ביותר גרמני?..) מפעל קטן לייצור ממתקים תחת השם HARIBO שזה ראשי התיבות של שמו האנס ריגל והbo בסוף מסמן את בון, העיר הגרמנית בה נפתח המפעל. האנס התמחה בממתקי גומי וייצר לראשונה את גומי הדובונים שאנחנו מכירים תחת השם "הדובונים המרקדים". זה נעשה כמחווה לדובי הקרקס המאולפים שהיו מאוד פופולאריים בקרב הילדים של גרמניה של בשנות ה-20. הכל היה טוב ויפה עד שנפתחה מלחמת העולם השנייה והמפעל הופצץ ובקושי שרד את המלחמה, אבל הצליח לשמור על המתכון הסודי של דובוני הגומי שלו. כך לפחות לפי גרסת המשפחה, יש צורך לציין כי האנס הבן, שלקח את השליטה על המפעל יחד עם אחיו אחרי מות האב ב-1945 נאשם כי המפעל העביד בכפייה שבויי מלחמה (יהודים בלשון גרמניה של אז) אבל הם מצדם דבקים בגרסה הראשונה ומכחישים כל קשר להאשמות.
בכל מקרה, האנס הבן ואחיו שהפכו לבעלים של המפעל המשיכו את מפעל חייו של אביהם והפכו את דובוני הגומי לתופעה המטורפת שאנו מכורים אליה היום. הם רשמו את הרעיון כפטנט בשנת 1967. אגב, לא יודע עם זה ידוע לגומילוגים בניכם, אבל במוצר המקורי אין ג'לטין כלל אלא תרכובת של סוכר עם סוג של גומי אכיל שמופק מעץ האקקיאה. הג'לטין נכנס בחיקויים של הדובונים המרקדים, בניהם גם "דובי הזהב" שהם דובי הג'לטין הראשונים מאת אותה חברה.
אני חייב לציין שכשקראתי את השאלה הבאה גיחכתי תחילה, אבל אז ראיתי את דמותו של המורה הרוחני שלי, צ'יף כרס, שהזכיר לי שאין דבר כזה שאלה טיפשית. ושהגיע הזמן לקנות מגבונים לחים כי הוא בדיוק סיים אותם. זה בשבילך סן-סאיי: "היי לאון, למה לשאלות אמריקאיות קוראים שאלות אמריקאיות? (אני מקווה שהם לא באו מאמריקה כי אז אני אצא אידיוט)".
אידיוט שלום רב ותודה שפנית למדורי, תגיד מה נסגר איתך? סתם, שאלה מעולה, ואתה יודע למה? כי מעבר לשם, לממציא השיטה הייתה שליחות כשהגה את שאלות רבות הברירה שאנו מכנים שאלות אמריקאיות. למזלך אני צריך למלא פה את הפסקה אז קבל סיפור היסטורי יפה:
בשנת 1914, בחור אמריקאי בשם פרדריק קלי שם לב להרבה בלאגן: רוחות מלחמת העולם הראשונה שמנשבות חזק מאוד גורמות לגיוס מטורף של חיילים, ואם מדי הצבא לא תפסו אותך בהיותך צעיר ורענן כנראה שחיפשת את עצמך במוסדות ההשכלה הגבוהה כי בתחילת המאה ה-20 חלה עלייה מטורפת במספר הסטודנטים בארה"ב. עכשיו איפה הבלאגן? נוצר מצב שבו היה מעט מדי כוח אדם למיין את כל אותם החיילים או הסטודנטים שרוצים להתקבל ליחידות / פקולטות שונות, אז קלי ישב וחשב איך אפשר לייעל את שיטת המיונים שעד אז עמדה על מבחנים רגילים (לא אמריקאים) שכולנו מכירים. ואז הוא המציא את המבחן הרב ברירתי במחשבה שהדבר יכול לפתור מספר בעיות כאשר העיקריות שבהם הן חיסכון אדיר בזמן בדיקת המבחנים מכיוון שאין תשובות ארוכות לקרוא. כמו כן הוא ביטל לחלוטין את בעיית חוסר האובייקטיביות מכיוון שבמבחן אמריקאי אין אפשרות לתת חלק מהנקודות או "לעגל פינות" לטובת מי שלא ענה נכון או כמעט נכון. יש הרי רק תשובה אחת נכונה ואותה צריך להקיף בעיגול. וכמובן שזה פשוט גרם לתוצאות שוות יותר בקרב הנבחנים.
המוסדות האמריקאים התלהבו וקנו את הרעיון, זה באמת גרם לחיסון מטורף בזמן הבדיקה והיה הרבה יותר פשוט לתת ציון הוגן לכולם. כמובן שמאז נשמעו לא מעט ביקורות על השיטה. לדוגמא שאין אפשרות לתת חלק מהנקודות על תשובה שהיא כמעט מלאה, או שאין התייחסות לדרך הפעולה והמחשבה אלא רק לתשובה הסופית, דבר שיכול להוביל את העולם למה שמכונה "בית חרושת של ציונים".. בכל מקרה, כמו לכל דבר בעולם, יש את הצד הטוב ואת הצד הרע. אני אישית מעדיף את הצד של "לא נורא".
גם אתם מתרגשים למראות הגשמים הראשונים? יופי, זה לא מעניין אותנו, אבל אם יש לכם שאלות שילחו אותם בפייסבוק, אפשר גם בתגובות למטה או ב-men@mako.co.il ואנחנו נשכנע את לאון לענות עליהם, יש לנו את השיטות שלנו..