"אהלן לאון, תשמע יש לי בעיה, חברה שלי טוענת שאני כל הזמן חושב על סקס ולעיתים זה ממש מגיע למצב שהיא כועסת עליי בגלל זה. עד שימציאו מכונה לקריאת מחשבות, איך אני יכול להוכיח לה שאני לא חושב על סקס כל הזמן? תמשיך במלאכת הקודש, המתוסכל"
אני לא מבין, היא מתלוננת כי אתה חושב יותר מדי על סקס? אבל מצד שני אם לא תחשוב כל כך הרבה על סקס היא לא תתלונן בפניך שאתה לא חושב מספיק על סקס איתה? הגיון נשי, אני מת על זה. אבל נעזוב את זה לעכשיו כי באנו לדבר על המדע. בשביל זה אנחנו נפנה להוצאת רוטלדג' שהיא אחת ההוצאות הגדולות של ספרות אקדמאית וכחלק מזה היא מוציאה את כתב העת למחקרי סקס (וואלה יש דבר כזה). אז אם נפתח את גיליון 49 שיצא בשנת 2012 נוכל לגלות מחקר שעונה לך בול על השאלה.
מה עשו? לקחו 300 משתתפים, חצי גברים וחצי נשים, כולם בני 18-25. ביקשו מהם לסמן במכשיר מיוחד כל פעם שהם חושבים על אוכל, שינה או על סקס במהלך היום. כמה פשוט ככה גאוני. בסופו של דבר ניתחו את התוצאות ותראה איזה פלא. יצא שבממוצע גבר (כמוך וכמוני) חושב על סקס 19 פעמים ביום. נשמע לך הרבה? אולי. אבל מה אם אני אומר לך שעל אוכל חשבת רק 18 פעמים ביום? פרופורציה אה? אגב, על שינה אתה חושב בממוצע 11 פעמים ביום 'בלבד'. אצל הנשים התוצאות הן סקס – 10, אוכל – 15 ושינה – 8 וחצי פעמים ביום. אז מה מסקנות המחקר? קודם כל שאתה רעב כמעט כמו שאתה חרמן, מה שגורם לשווארמה בביקיני להראות כמו אחלה דייט. אבל מעל לזה המחקר הוכיח את הטענה שגברים הרבה יותר חושבים על הצרכים הביולוגיים הבסיסיים שלהם במהלך היום מאשר נשים (יענו, אנחנו חתיכת סוציומטים). תן לי לסיים בנתון מפתיע: הדיווח הנמוך ביותר שגבר חשב על סקס ביום היה פעם אחת והמספר הכי גבוה של דיווח על מחשבות סקס ביום הוא 388! שזה יוצא מחשבה על סקס כל 3.5 דקות!, מטריד מעט... איך הוא זוכר לאכול?
"היי לאון, אני מזל מאזניים, איזה מזל אתה? הייתי רוצה לשאול אותך מי קבע שאני אהיה מזל מאזניים? ולמה בכלל המזלות הם גדי, שור, קשת או דלי? מי קבע שאלו הם הדברים שיסמנו את גלגל המזלות? בתודה מראש, מזל"
היי מזל, בעיקרון אני די מזל נאחס, אבל מאוד אהבתי את השאלה שלך, שאלה כבדה עם הרבה הסתעפויות שממש מאתגרת אותי להכניס הכל לפסקה וחצי (למרות שבעקרון אני יכול להכניס את התשובה לשש אותיות: 'הבבלים'), אבל בוא נרחיב מעט ברשותך.
אוקיי אז כל רעיון האסטרולוגיה האנושות הביאה על עצמה כבר מסביבות 1,500 לפני הספירה. תביני מזל, בממלכת בבל ואשור בתקופה טרום תכניות הריאליטי לא היה יותר מדי מה לעשות בלילות חוץ מלהביט לשמיים. ככול שאתה מביט יותר למעלה ויש לך יותר חושך, ככה אתה רואה יותר כוכבים, אם תעקבי אחרי השמיים כל לילה תוכלי לשים לב שהכוכבים זזים עם העונות (תכלס, גם סוג של ריאליטי לא?). עכשיו כל חודש יש קבוצת כוכבים אחרת שתופסת את מקומה של השמש במסלול המדומה שלה בלילה. הקבוצה הזו היא המזל של אותו חודש. עד כאן מגניב. אבל איך הגענו לתריסר הסימנים בגלגל המזלות? זה רעיון יפה אז שימי לב: למוח האנושי, גם היום, מאוד קשה לקבל שדבר כלשהו הוא אקראי לחלוטין (כן, זה הסימן השבועי להתחיל את וויכוחי הדת בתגובות) אז בני האדם הביטו למעלה וחיברו את הנקודות עד שיצאה להם צורה כלשהי.
תחילה היו הרבה צורות שהתערבבו בין תרבויות שונות ובסוף הכל התנקז לאסטרולוגיה המערבית המודרנית (זו שאת קוראת בעיתון כל בוקר ומסכימה רק אם זה מתאים לך במצב הרוח). מקורות הסימנים באסטרולוגיה המערבית המודרנית הם בסיפורים ודמויות הלקוחות מהמיתולוגיה היוונית דווקא, כי הם אלו שתיעדו את ההיסטוריה בצורה הטובה ביותר פשוט. אבל יש לך עוד מלא אסטרולוגיות – סיניות, הודיות וטרופיקאליות (מהמילה טרופי). ככה שבשורה וחצי לסכם: הכל התחיל אצל הבבלים, ואז טייל בכל המזרח התיכון עד שנחת ביוון, כמו ישראלי על ספינת נופש.
בשבועות האחרונים אני מתחיל לדאוג לקצב ההזדקנות הגובר שלכם, משום מה רבים מכם שולחים לי שאלות בקשר לאותן שקיות שחורות מתחת העיניים. למה, כמה ואיך? אוקיי, שכנעתם אותי, בואו נעשה לכם קצת סדר בדברים.
דבר ראשון אנחנו צריכים להבין שיש הבדל בין הקטע של ה'שקיות' מתחת לעיניים ובין העור הכהה שנהייה סביב העיניים. זאת משום שיש סיבות שונות להיווצרותם אבל כמובן שאצל ברי מזל כמותכם זה מגיע יחדיו. אז נתחיל בשקיות: העור שנמצא מתחת לעיניים הוא עור מאוד עדין, דק ודי חלש תכל'ס, השרירים שהוא מכסה הם לא הכי חזקים שיש לנו אז עם הזמן הם מתרופפים, כל הקונסטרוקציה לא מחזיקה את עצמה וכמו הרבה דברים אחרים בגוף שלכם – כוח הכבידה עושה את שלו ונוצרות לנו שקיות שומן רפוי מתחת העיניים.
למה הן נהיו גם שחורות? זה כבר קשור לכל כלי הדם שנמצאים מתחת לשכבת העור הדקיקה הזו. עם הזמן ובתוספת הסיבות שמביאות לשקיות העור מלפני כמה שורות, העור סביב העיניים נהייה דק ויבש יותר, מה שמביא להבלטה של כלי הדם מתחתיו, וכידוע צבעם כהה הרבה יותר אז הם צובעים לכם את האזור כולו בגוון כהה. חוץ מההזדקנות שלכם גם עייפות מצטברת, יובש, חשיפה לשמש, תזונה לקויה או כל תופעה נורמאלית אחרת שאתם חווים במהלך חייכם משפיעה לרעה על האזור. כמעט בלתי ניתן לברוח מהתופעה הזו עם הזמן, חברות הקוסמטיקה הבינו את זה לפניכם ולכן מציעים לכם שלל מוצרים שמתיימרים להביא לכם את התוצאות הרצויות של מסע בזמן. אתם מוזמנים לנסות, רק תודיעו לי קודם איזו חברה כדי שאשקיע במניות שלה.
לכבוד חג הפסח שבא עלינו לטובה מצאתי שאלה ששלח אליי לפני כמה שבועות ידידיה הקיבוצניק ולא היה לי הקשר מתאים להעלות אותה אז בצורה גסה החלטתי לקשר אותה לפסח, תפעילו את הדמיון. ידידיה שואל: "שלום לאון, הייתי רוצה לדעת איך נוצרות מומיות, כאילו, מהו הסוד של שימור גופות?"
ידידיה ידידי. אם יש משהו ברור לחלוטין מהשאלה שלך זה שאני לא הולך לבקר במרתף ביתך ללא ליווי צמוד של היחידה לזיהוי פלילי. אז תשפוך שתי במבות כשרות לפסח לקערת פלסטיק כי אנחנו בדרך אליך. עד שנגיע אני אגלה לך את סוד שימור הגופות. מצרכים: 70 קילו גופת אדם שניתן לקנות בכל סופר... טוב הוצאתי את זה מהמערכת, יאללה תשובה:
קודם כל רק נבהיר ש'מומיה' זה ביטוי מצרי שבא לתאר גופה משומרת של אדם או בעל חיים. באופן מטריד ישנן הרבה מאוד טכניקות לשימור גופות, הרבה מומיות נוצרו בלי יותר מדי מחשבת תחילה בגלל תנאי טבע שונים: אנשים שמתו באזורים קרים מאוד ופשוט קפאו למשך שנים או גופות שמתו במפולת אדמה והיובש שימר אותם יופי, אפילו מצאו מומיות בתוך ביצות. אז לא חסר תנאי טבע שיכולי למנוע ריקבון של גופה. עכשיו בגלל שפסח והמילה פרעונים לא נשמעת מוזרה במיוחד, בוא נתמקד בהם סבבה? במצרים מצאו מומיות שנשמרו בטכניקה של קבירת הגופה כמה שיותר מהר בחול לוהט, זהו אזור כל כך חם ויבש שהוא מייבש ומשמר את הגופה כפי שהיא. אבל הפרעונים זכורים לכולנו בעיקר בגלל חניטת הגופה שלהם, שזוהי אחת הטכניקות המעולות לשימור לאורך זמן. בשיטה זו מייבשים גופה טרייה בתנאי חום כמה שיותר מהר מרגע המוות, אחר כך מוציאים בעדינות את כל האיברים הפנימיים וחונטים אותם בנפרד, כשאני אומר חונטים אני מתכוון למושחים את האיברים בשעווה או שרף ואז עוטפים אותם בעדינות בתכריכים. אחרי שסיימנו מחזירים פנימה למקום באותו הסדר שהוצאנו ואז עושים את אותו התהליך על כל שאר הגופה מבחוץ. את התוצאה כולנו יכולים לראות במוזיאונים המובחרים הקרובים לביתכם.
גם אתם חיפשתם בשידה של ההורים ומצאת הרבה דברים מביכים שלא בדיוק מזכירים אפיקומן? בהצלחה בטיפול הפסיכולוגי. אבל עד אז אם יש לכם שאלה כלשהי אתם יכולים לשלוח אותה אלי בפייסבוק, השאירו שאלות גם בתגובות למטה או במיילmen@mako.co.il ואני כבר אמצא את התשובה בשבילכם.