הנה מתחיל לו עוד שבוע ואיתו עוד מדור טריוויה שמרחיק אותי עוד צעד מפרס נובל לספרות.. השאלה הראשונה: "אהלן לאון, בתור נער בגיל ההתבגרות אני חווה לא מעט את ההרגשה של "ביצים כחולות" אז רציתי לשאול מדוע קוראים לזה ככה ומה קורה שם שזה כל כך כואב? המתבגר"
שלום מתבגר צעיר, אחח אני תמיד נזכר בנוסטלגיה בשנים בהן חוויתי 'ביצים כחולות' כנער.. אבל תאמין לי, השנים שבאות לאחר מכן, אלה שבהם אתה כבר לא חווה ביצים כחולות כי אתה דואג לסיים את מה שהתחלת, הרבה יותר טובות.
בכל מקרה יש הרבה הגיון מאחורי התופעה הכל כך מטרידה הזו. תחילה אני אסביר לך מדוע זה מתרחש ותראה איך באמצע נכניס גם את פירוש השם. אז קבל אסוציאציה: אתה בחדר של חברה שלך, אתם מתנשקים ומנסים בכוח שהגשרים על השיניים שלכם לא יתקעו אחד בשני.. עד כאן מוכר נכון? יופי, עכשיו באותו הזמן המוח שלך שולח אותות לגוף להזרים המון דם לאזור החלציים שלך ובעיקר לפין ושק האשכים מכיוון שאתה משוכנע שהנה הגיע היום ואתה הולך לעשות עוד צעד במחזור חייו של מתבגר.
אז העורקים מתרחבים והדם זורם לכיוון המכשור שלך, במקביל הוורידים שאמורים להוביל דם מאזור החלציים חזרה לגוף ולריאות מתכווצים כך שאתה 'נתקע' עם הרבה דם בין הרגליים מה שמאוד עוזר לך להגיע לזקפה לדוגמא. ועכשיו תפנית: אומנם בעולם מושלם את אמור להגיע לפורקן ואז המוח משחרר פקודות שהכל יחזור לקדמותו, הוורידים מתרחבים, הדם מתנקז חזרה לגוף והכל בסדר. אבל מכיוון שאתה לא מגיע לפורקן כי גם הערב זה לא יהיה הערב לו בו הגברת השמנה תשיר בסוף.. הדם פשוט נשאר שם, מה שגורם לך לתחושה של גודש, כבדות, רגישות יתר ואפילו כאב.. אז או שתחכה עכשיו עד שכל הדם יתנקז לאט לאט חזרה לגוף או שתמצא דרך יצירתית להגיע לפורקן (תשאל את יד ימין שלך, תמיד יש לה עצה טובה).
זה הכל, רק ששמתי לב שלא הסברתי עדיין את מהות השם: תראה, כאשר הדם שלך נתקע באזור ולא חוזר לריאות הוא לאט לאט מאבד מריכוז החמצן שלו, ובני אדם מאמינים בשוגג שאם אין חמצן בדם הוא הופך לכחול כי אם תחנוק חבר קרוב לדוגמא הוא באמת יהפוך למעט כחול יותר. אבל זה לא באמת משפיע על צבעו של הדם, אז אפילו הצלחנו לנפץ מיתוס בעניין הזה, חוץ מזה שכל כלי הדם באזור באמת נותנים מעט גוון דרדסי..
הדר השאירה לנו שאלה מעניינת בתגובות של המדור משבוע שעבר כאשר היא רצתה לדעת: "איך נקבעה בכלל שיטת המספור למידות נעליים?"
הדר, כשחושבים על זה, זה באמת מעט מוזר שמידה של נעל משתנה בהתאם למקום שבו את קונה אותה ויותר מכך, אפילו בין יצרנים שונים של נעליים, המידות לא אותו דבר. אז מה זו השיטה הכל כך לא עקבית הזו? יש לנו כמה סיפורי מקור: בשביל להחליט על סולם עקבי למידות נעליים, האנושות, בהתאם לזמן ולמקום, החליטה לקחת דבר שהוא קבוע בגודלו ומידותיו ולפיו לקבוע את מידות הנעל. לדוגמא באזור אירופה ואפילו בכנען היו משתמשים בגרעינים של עץ החרוב למדידות של דברים עדינים כמו משקל של זהב ויהלומים כי גרעיני החרוב תמיד יהיו אותו דבר: 0.2 גרם (אתם מכירים את המידה הזו תחת השם קראט) ואם הגרעיני החרוב הם באותו משקל, סביר להניח שהם יהיו באותו הגודל גם כן (בנינו, ברור שהם לא באותו משקל או גודל, אבל השוני ביניהם פשוט ממש זניח, במיוחד בזמנים עברו).
שאר העולם גם הבין את פטנט הגרעינים ובאנגליה לדוגמא מקור המידה הוא בגרעין השעורה, ובצרפת מודדים בכלל לפי 'נקודות פריז' שכל נקודה כזו שווה שני שליש ס"מ, שזה כנראה גם לקוח מגרעין כלשהוא בצרפת. אז במשך שנים קבעו את גודל כף הרגל לפי מספר הגרעינים שצריך להניח זה לצד זה בשביל להגיע לגודל כף הרגל. מאז ועד היום, ייצור נעליים כבר נעשה לפי תבנית, עד היום אנחנו יכולים לראות את תבנית כף הרגל המתכתית הזו אצל הסנדלר, בעולם המקצועי קוראים לזה "אימום" ולכל חברה נעליים יש את האימום שלה שגודלו נקבע על ידי השיטות העתיקות שהזכרנו קודם. עכשיו כמובן שזה לא מדע מדויק ולכן ניתן לראות תבניות שונות אצל חברות שונות גם כשמדובר על אותה מידה, מכאן שהמסקנה העיקרית היא שבאמת לא כדאי לקנות נעל בלי שמדדת אותה. להמחשה את מוזמנת לבקר בארון הנעליים שלי: בימים אלו אני נועל מגף במידה 46 של חברה מוכרת אחת אבל מתאמן בנעל ספורט מידה 49 של חברה מוכרת אחרת.. חוסר עקביות מטורף, אני מאבד את השפיות והעולם שותק. אני מקווה שלמרות כל הגרעינים, הצלחתי לפתח בשבילך את התשובה.
שלומי, כותב חביב ורגיש כנראה השאיר את השאלה הזו, לא נגענו: "תשמע אני שואל מלא שאלות בטוקבקים ואתה לא מתייחס אני מתחיל להיעלב! תן קרדיט פעם אחת ינעל שורלאק.. רציתי לשאול מה זה התאים האפורים שיש לנו בראש והאם הם באמת אפורים? במה הם שונים מהתאים האחרים? באיזה צבע בכלל התאים האחרים? אני ממש אשמח אם תסגור אותי על זה".
שלומי, זה אתה שמתקשר ומתנשף לי בטלפון בלילות? הנה קח את הקרדיט שלך ותפסיק להתקשר סבבה? אני מנסה לישון פה. אבל אם כבר אני מפרגן בקרדיט, אפשר גם לענות על השאלה שלך: כולנו שמעו על התאים האפורים במוח. אלה שאנחנו אמורים להפעיל בזמן שאנחנו חושבים וגם אלא שאנחנו שורפים על ידי פעילויות פנאי שונות לכאורה. האמת שהיות ואנחנו במדור שמכבד את עצמו, ברשותך נשתמש בשם היותר מקצועי של התאים האפורים האלה והוא "חומר אפור", בהחלט המקצועיות נוזלת מהשם..
אז מה זה בעצם חומר אפור? האמת שמדובר על אחד מהמרכיבים המרכזיים במערכת העצבים שלנו, הוא נמצא בעיקר בקליפות החיצוניות של כל מיני אזורים במוח ואפילו בחלק הפנימי של עמוד השדרה ותפקידו בגדול הוא להעביר מידע חושי או תנועתי למוח וכמובן לקשר בין אזורים שונים של חומר אפור בתוך המוח להמשך עיבוד מידע. הוא עשוי בעיקר מהמון תאי עצב שונים, תאי גליה ונימים. ההחלטה לקרוא לו חומר אפור די הגיונית כי נימי הדם הקטנטנים שנמצאים בו באמת מקנים לו חזות אפרפרה במקצת וזה עוד יותר בא לידי ביטוי מכיוון שהוא נמצא בסמוך ל"חומר הלבן", כן יש דבר כזה, פשוט תביט בתמונת חתך של המוח שלך, מדובר על רקמה שמרכיבה את שאר המוח בגדול והיא מקבלת מידע מהחומר האפור שעוטף אותה וממשיכה לעבד אותו.. אתה קולט? כל הבלאגן הזה בשביל שהמוח שלך יגיד לך שבא לך במבה.
זנזורי השאיר (או השאירה) לנו את השאלה הזו בתגובות למדור הקודם: "היי לאון, תגיד, אתה יודע אם יש שיא עולמי ליחסי מין הכי ממושכים – הכי הרבה זמן ברצף? אם כן, כמה זמן?"
שלום זנזורי, ברור שיש שיא עולמי כזה וברור שאני יודע אותו.. למה נראה לך אני מועסק פה?
האמת שמדובר על שאלה מאוד מורכבת ויש כמה שזוויות שונות שאפשר להביט עליה אז אני אתן לך כמה תשובות.. דבר ראשון אם את זוכרת (וחסר לך שלא..) כבר לפני יותר משנה כתבנו במדור על ליסה ספארקס, כוכבת פורנו ששכבה במהלך 24 שעות עם 919 גברים! עכשיו אומנם מדובר על בערך חצי דקה לפרטנר, אבל מבחינה כמותית היא הייתה שם 24 שעות ברצף.. חוץ מזה יש את אותו השיא בפן הגברי ופה מדובר על שחקן העבר ג'ון דונג (עבר מלשון שהוא תלה את עצמו ב-2006) שרצה לשחזר את אותו הקונץ ולשכב עם 101 נשים ברצף, ועוד לצלם על זה סרט. הוא הצליח להחזיק מעמד במשך 55 נשים, וזה לקח לו יום צילומים שלם בו הוא הגיע לאורגזמה בין 5-6 פעמים לפי מה שהוא טוען, לצערנו הוא לא כנראה לא הפעיל סטופר מעולם. אבל בשביל להשלים את השיא והסרט שנעשה בעקבותיו הוא השלים את 46 הנשים הנותרות שבועיים לאחר מכן, כי מילה שלו היא מילה.
אבל הסיפור הכי מעניין הוא כמובן הסיפור הקונספירטיבי: סיפור לא מאומת שהודלף על ידי מקור אנונימי שטוען שהוא עובד בספר השיאים של גינס. בסיפור מדובר על סטודנט מאוניברסיטה בניגריה ששמו גם לא ידוע והטענה היא שהוא קיים יחסי מין עם מספר נשים שונות, כמובן שהכל בהסכמה, במשך של 15 שעות, 7 דקות ו-23 שניות ברצף ושהוא הפסיק רק כשאמרו לו להפסיק. לטענת המדליף כל המקרה תועד וקרה כאשר נציג של ספר השיאים נמצא שם לבחון שכל העסק תקין ואפילו יש תמונה. מנגד אני חייב לציין ש'ספר השיאים של גינס' מכחיש כל קשר לסיפור ולנו רק נשאר התמונה הזו והאמונה שאולי..
הידעת? מחקרים מראים כי שליחת שאלה מעלה את הסיכויים שלך לקבל תשובה. אז למה אתם מחכים? תשלחו לנו את השאלות הכי הזויות שלכם בפייסבוק, אפשר גם בתגובות למטה או ב-men@mako.co.il ואנחנו נדאג שלאון קמלמן ימצא את התשובה עליהן.