"אה, לה גרנד סיגר. אני יכול להסריח מחלקת יולדות שלמה עם אחד כזה".
- בנדר, פיוצ'רמה
סיגר? למה זה טוב?
התשובה הקצרה: כי מגיע לך לפנק את עצמך. התשובה הלא הרבה יותר ארוכה: כי טבק ועשן, לפחות במידה, הם הפינוק המושלם. אתה יושב בנחת, מדליק להנאתך, מתמסטל אבל גם מתחדד – כי ככה ניקוטין עובד על המוח שלך – ונותן ליום שעברת להתפוגג ולהעלם מהשרירים ומהראש. עישון סיגר לוקח לפחות חצי שעה, ככה שהוא לא כמו סיגריות – משהו שאתה יכול לדחוף באמצע הלחץ והבעסה של היום. עישון סיגר כמעט כופה עליך לקחת איזה שעה לעצמך.
אבל זה יקר, לא?
זה בדיוק העניין. סיגר הוא מוצר איכות. סיגר משובח מיוצר מהחומרים הכי טובים (טבק מעולה שגדל באיים טרופיים כמו קובה) בעבודת יד (כלומר, קובניות לוהטות) ומגיע אליך אחרי שהוא עובר אוסף של תהליכי בקרת איכות, כדי להבטיח לך את העישון הכי טוב. אבל כמה שהוא מוצר איכות, סיגר אחד לא יעלה לך הרבה יותר מארוחה במסעדה טובה. זאת דרך מצוינת לתת לעצמך את הטוב ביותר מדי פעם בלי לקרוע את הכיס.
אבל זה מסריח.
זה לא מסריח. לסיגרים יש אחלה ריח. לפחות אישה אחת אמרה לנו כבר שכשאנחנו חוזרים מעישון סיגר, אנחנו מריחים כמו גברים (בסופו של יום התגלה שהיא לסבית. אבל העיקרון הוא החשוב).
איך בוחרים סיגר?
להבדיל מכמעט כל מוצר עישון אחר, בסיגר יש רק טבק. אלו עלים שלמים מגולגלים, עטופים בעוד עלים – עם קצת דבק צמחי שמחזיק את העלה החיצוני במקום. מהסיבות האלו הוא גם הרבה יותר עדין: קופסאות סיגריות אפשר להעביר כמעט כל גיהנום. את הסיגרים מובילים ומאחסנים בטמפרטורה ובלחות הנכונות.
מהסיבה הזאת לא כדאי לבחור סיגר בפיצוציה מתחת לבית. לך לחנות שמתמחה בסיגרים ויש בה יומידור. יומידור הוא תא, חדר, לפעמים רק קופסה בגודל מקרר, ששומר על הלחות והטמפרטורה שסיגר צריך כדי לא להתקלקל. בחנות שמתמחה בסיגרים יש בדרך כלל מישהו שמבין בסיגרים ויכול לעזור לך לבחור.
יש אמנות שלמה מאחורי סוגי הסיגרים, המבנים השונים וסוגי הטבק, ארץ המוצא, וכן הלאה וכן הלאה. קשה להאמין שהמידע הזה יעזור לך בבואך לבחור את הסיגר הראשון שלך (לדעת את כל הדברים האלו – זה חלק מהכיף הפלצני הזה של להיות מומחה למשהו. אבל לא זו המטרה שלך עכשיו – עכשיו אתה רוצה לעשן לראשונה).
אם כך, העקרונות לבחירת סיגר הם פשוטים: יש התאמה גדולה בין הריח של הסיגר הכבוי ביד שלך ובין מה שתריח ותטעם. חפש סיגר שמריח לך נכון. סיגרים באים במגוון צורות, גדלים וצבעים. הצורה מעידה על אורך ואופי העישון: סיגר ארוך יימשך יותר זמן. סיגר עבה יבער מהר יותר וייתן עשן חלק פחות וחם יותר. גוון הסיגר מעיד על פי רוב על חוזק הטעם. לסיגר כהה יש טעם חריף יותר. הסיגר האידאלי למתחילים הוא קצר, דק ובהיר. וכאן, איפה שצריכה מן הסתם להיות בדיחה, אנחנו נעשה משהו לא אופייני ונתאפק.
רשימה טובה של בתי סיגרים אפשר למצוא כאן, באתר של מגזין סיגר המוצלח בפני עצמו.
איך מעשנים?
עישון סיגרים מורכב מכמה חלקים: הכנה, הדלקה, עישון, הפסקה.
הכנה. סיגר טוב יגיע בדרך כלל כשהוא פתוח מצידו האחד (זה הצד שמדליקים) וסגור מצידו האחר. את הצד הסגור קוטמים עם סכין חדה (למקצוענים) עם קוטם סיגרים שתרכוש יחד עם הסיגר שלך (האופציה המקובלת) או עם מכשיר קטן המייצר חור עגול בקצה הסיגר (האופציה הנפוצה פחות, אבל הנוחה יותר). החור שתפעור צריך להיות מספיק גדול כדי לתת לעשן לעבור דרך הסיגר ולתוך הפה שלך כשתשאף; הוא גם צריך להיות חתך נקי, או שאתה תבלה את כל העישון בלהוציא חתיכות קטנות של עלה מהפה שלך.
כדי לחתוך סיגר בקוטם סיגרים, הנח את קוטם הסיגרים על שולחן כשהוא פתוח, הנח את קצה הסיגר הסגור בתוכו וסגור את הקוטם בתנועה מהירה וחדה. זה ייתן לך פתח בגודל הנכון ובצורה הנכונה.
הדלקה. קצת יותר מסובך להדליק סיגר, ולהשאיר אותו דולק, מסיגריה. זה בגלל שאין בסיגר חומרים משפרי בערה שישפיעו על הטעם שלו. הדרך הכי טובה היא להדליק סיגר עם מצת-מבער, מהסוג שיש לו להבה חמה ומרוכזת. את הסיגר מחזיקים ביד, לא בפה ואת הלהבה מעבירים על כל פני השטח של קצה הסיגר, עד שהם כתומים – ומעשנים.
עישון. עשן בנחת, לא מהר – אם תעשן בשאיפות גדולות כל רגע, כמו סיגריה, הלהבה תתחמם מאוד והטעם יהיה חריף מדי. כלל אצבע טוב: שאיפה כל עשרים שניות עד חצי דקה. עשן בנחת. אם הסיגר נכבה, הדלק אותו שוב – זה בסדר.
אם אתה רוצה הפסקה, אפשר, תיאורטית, להניח סיגר ולחזור אליו אחר כך. אבל קח בחשבון שהטעמים של הסיגר לא שורדים התקררות, וסיגר קר יהיה משמעותית טעים פחות.
מתי מפסיקים? במהלך העישון, הסיגר יעבור שלושה שלבים ברורים: השליש הראשון של הסיגר ייתן טעם נחמד, אבל עדין יותר, והוא לא ימלא את כל הפוטנציאל שלו כסיגר. בשליש השני, הטעמים יתפתחו עקב זמן הבערה והעשן שהספיק לעבור דרך עלי הטבק ולחמם אותם; זה החלק הכי טוב של הסיגר. בשליש השלישי, הסיגר יתחיל להיות חריף יותר וקשה יותר לעישון. כשהוא מפסיק לספק אותך, זה הזמן להניח את הסיגר. נהוג לא למעוך את הסיגר במאפרה כאילו הוא היה סתם סיגריה: תניח אותו בכבוד, הוא ייכבה בעצמו.
מה ליד הסיגר? עדיף שכלום, כדי שתוכל להנות מהטעמים שלו. אבל מקובל לשתות ברנדי, וויסקי, קפה – לפעמים אפילו תה, שמחמיא לטעמים של הסיגר.
איפה שומרים סיגרים?
נהנית מהסיגר שלך וקנית עוד כמה הביתה. הנה מה שאתה צריך לדעת: כדי לשמור על סיגר, הוא צריך להשמר בחושך, בטמפרטורה נמוכה יחסית (15-22 מעלות) ובלחות גבוהה (בסביבות 70 אחוז). במצב כזה הוא לא יתייבש, לא יאבד את צורתו, לא יעלה עובש – ולמעשה אמור לשרוד לתקופה בלתי מוגבלת (למעשה, סיגר שנשאר בתנאים אידאלים משתפר במהלך השנים!) הכלי המושלם לאיחסון כזה הוא יומידור, כלי שיכול לעלות מאות אלפי שקלים – אבל יש כמוהו גם במאה או מאתיים. זו תיבת עץ אטומה, שבה שני מיכלים או ספוגים שדואגים לשמור על הלחות באוויר. ללא יומידור, קשה לשמור סיגרים בבית לאורך זמן – המקרר קר ויבש מדי, הבית שלך חם ויבש מדי. אם אתה חייב לשמור סיגר בבית, שמור אותו בארון מוצל ועשן אותו תוך כמה ימים.
מה עוד יש לדעת?
המדריך הזה מטרתו הייתה לתת לך את המידע שאתה צריך כדי להתחיל לעשן סיגר – ואפילו לא מילה אחת יותר. אם סיגרים יתחילו לעניין אותך, אתה תרצה לדעת יותר על הנושאים הבאים: צורות מקובלות של סיגרים, צבעים, ארצות ייצור (קובה, הרפובליקה הדומיניקנית) ההיסטוריה ותהליך הייצור שלהם.