נשבר לי ללמוד על בשרי את תולדות ההתנהגות המשחקית התל אביבית, נשבר לי להזכיר לעצמי שאם הוא אדיש הוא בעצם בעניין, ואם הוא בעניין אז הוא בעניין שלי ושל עוד כמה בחורות. ובקיצור, נמאס לי מכם, גברים תל-אביביים. רוצים לדעת למה? הנה כמה סיבות מרכזיות.
אתם מלאי פוזה
אי פעם בשלהי שנות התשעים, גברים עם פוזה עשו לי את זה. זה התחיל בדילן מקיי מ"ברוולי הילס 90210". בתור תיכוניסטית מגניבה תרתי אחר גברבר מסוקס כמותו, (אם אפשר אז עם אותה צלקת שחותכת בנונשלנטיות את הגבה וצועקת "אני קול!"). כשהתבגרתי, גבולות ההגיון שלי נחתו בארץ וכך יצא שחיפשתי את הגרסה שלי לויצמן מ"עניין של זמן".
היום, עשור אחרי, גם מהפוזה התל אביבית הידועה, הלוא היא הפוזה של "אין לי פוזה", כבר נמאס לי. מאסתי בים של פוזואיסטים תל-אביביים שיש כחול על פני המים. השלב הבא באבולוציה הוא אנשים אמיתיים. אמיתיים! כאלה שלא נראים טוב מדי ולא מושלמים מדי, ובעיקר נטולי פוזה וגם אגו, אם יש חיה כזאת בכלל.
אתם משחקים
בעוד שפוזה זה יותר ה"לוק", משחק זה יותר ה"אקט". אל תשחקו איתי את המשחק של "יש לי חיים ושכחתי ממך כי הייתי עסוק, ממש במקרה נזכרתי", או "סתם היה לי משעמם בעבודה אז חשבתי אולי נבדוק מה שלומך". זה לא מרשים אותי, תתפלאו אבל גם המתנה והתעלמות לא מדליקות אותי. אין לי כדור להתמסר בו, פעם במגרש שלי ופעם בשלך. אם בא לך אז תהיה גבר ותתקשר, אל תיתן לי לחכות "כי זה חלק מהמשחק".
אתם חיים בארוחת טעימות אחת גדולה
נכון שתל אביב זו העיר עם הכי הרבה צעירים וצעירות רווקים ורווקות. זה לא אומר שאתה צריך לצאת עם כל הבנות בעיר. אם כל רגע בחורה אחרת מנשקת אותך ברחוב זה מעצבן, עד כדי סלידה. אם בא לך להיות זנזון, אתה בעיר הנכונה. אם בא לך להיות בן זוג, כנראה שתצטרך לוותר על המבחר הזמין ולעשות כמה בחירות שפויות יותר.
אתם כמו כולם
ההרגשה הרווחת בתל אביב היא שהאינדיבידואליות היא ז"ל. אם פעם היו פריקים, ערסים, מגניבים וחנונים, אז היום הפריקים הם מגניבים, ערסים הם מגניבים, מגניבים הם מגניבים וחנונים חושבים שהם מגניבים. פעם ערסים היו ערסים, עם שרשר, לבוש, סיגריה, התנהגות ודיבור, היום הם ערסים לייט במסווה של מגניבות. גם החנונים לא מרשים לעצמם להיות חנונים עד הסוף, הם מעדיפים להיות מיינסטרים ולהחביא את אהבתם למבוכים לדרכונים. להיות פריק הפך להיות עונה חולפת של כמה חורים נוספים באוזן שאחר כך אפשר להוריד ולשוב להיות כמו כולם. אין נאמנות למה שאתה, אין ייחודיות. זה כאילו כולם ג'ון מלקוביץ', נכנסים לראש אחד ועושים אותו הדבר. להיות אדיש היה במודה, אז כולם שיחקו אותה אדישים. בקיץ 2011 להיות מהפכן קבע מודה חדשה, אז כולם באוהלים, ג'יפות שלא מתקלחים שבוע או מסתובבים כל היום ברוטשילד. כי זה מה שבסטייל, מה שקורה, מה שהולך ומה שהם חושבים שבחורות רוצות.
תל אביבים - יצאת עם אחד, יצאת עם כולם, אז לשם מה בכלל? גברים - אופי זו לא מילה גסה ושווה לנסות לפתח אחד כזה.
שכחתם איך להתחיל עם בחורות
הגישה האדישה בה גברים מתחלים עם בחורות בתל אביב - משהו בסגנון של חצי מבט והתמקדות יותר בכוס הבירה מאשר בבחורה שמשדר: "אין לי שיטה, במקרה נתקלתי בך בדרך לשירותים ואני בדרך כלל לא מתחיל עם בחורות. הן מתחילות איתי" - הגישה הזאת כל כך מיותרת ומעייפת, כאילו אתם עושים לנו טובה.
איפה הימים בהם גברים היו גברים? אם הם היו רוצים מישהי הם היו תוקפים בכל הכוח, מלאי תעוזה ותשוקה הם היו יוצאים לקרב על מנת לזכות בליבה של הלידיי בכל מחיר. אבל הגברים התל אביביים רק לובשים אפוד מגן בצורת בירה להתחבא מאחוריה כשהם מנסים לגשש אם יש סיכוי. אז לא, אין סיכוי. הייתי מעדיפה לקבל נבוט בראש ושיסחבו אותי למערה.
העיר הזאת ניצחה אתכם
אמנם תל אביב עיר נהדרת, וסקסית להפליא. עיר ללא הפסקה, עיר של מועדונים והרבה צעירים וצעירות, יפים ויפות, נהנתנים ונהנתניות - ואת כולם אופפת ההרגשה הזאת של סקס שנמצא בכל חלקיק לחות באוויר. אבל בניגוד לגברים התל אביביים, יש נשים תל אביביות שלמדו לרסן את עצמן לטובתן. הן מנסות לבחור. לעומתן, נדמה שאתם הגברים התל אביביים אפילו לא מנסים. אז בשם כל הנשים התל אביביות, אני מבקשת מכם הגברים, תהיו גברים ואל תתנו לעיר להשפיע עליכם.
תל-אביבים יקרים, דעו לכם שלכל דבר יש מחיר. אפסנתם את האופי, העדפתם את היופי, בחרתם שלא לבחור, שיחקתם משחק והלכתם לאיבוד בעיר של ילדים אבודים וים של אפשרויות. עשו טובה, קחו נשימה עמוקה ונסו להיזכר מי שהייתם לפני שעברתם לתל אביב, (הרי אין פה תל-אביבים מקוריים). אם תצליחו להוריד את ערפיח העיר מעל האופי הישן שלכם, אולי תמצאו את הייחוד שלכם. אולי הבנות שאיתכם יראו משהו חדש ולא מוכר, יראו אתכם - ולא את התל אביבים שהפכתם להיות.