דאסין ג'קסון מפילדלפיה | צילום:
Jim McIsaac, GettyImages IL
באחד בפברואר יצטופפו מיליוני אמריקאים וכמה מאות ישראלים לחג האמיתי של השנה. בחג הזה אין בורקסים ודודות דביקות. יש בירה, ויש את ההצגה הכי טובה בטלוויזיה. כן, הסופרבול מגיע. רוצה לראות? ברור שאתה רוצה. אנחנו פה בשבילך – עם מדריך לאחד מענפי הספורט המורכבים והכיפיים ביותר שיש אצלך בטלוויזיה.
אנחנו לא הולכים לשכנע אותך עד כמה אנחנו צודקים וכמה כדאי לך לראות את הסופרבול, אם לא את כל עונת הפוטבול. מה שאנחנו כן הולכים לעשות זה להניח שאתה לא הולך לעשות טעויות – ואז לעזור לך להבין מה הולך שם.
מה הולך שם: פוטבול זו יותר מקבוצה של הרי אדם שהולכים מכות
אז מה כן? זה אחד מענפי הספורט היקרים ביותר בעולם אשר משלב המון חוקים, עוד יותר אסטרטגיה ואת היכולת להיכנס במישהו ששוקל 150 קילו ולהפיל אותו לאדמה. ממבט ראשון נראה שקשה לעקוב אחרי מה שקורה על המגרש, אבל ממבט שני תראו שאחרי כל מהלך יש הפסקה של ארבעים שניות, אז זה הופך להיות די פשוט.
נתחיל עם כמה פריטי טריוויה
• אורכו של מגרש פוטבול הוא 140 יארד (שזה קצת פחות מ- 130 מטר). בכל אחד מקצותיו של המגרש ישנו שטח שרוחבו 20 יארד שנקרא End Zone. המגרש עצמו מסומן כל עשרה יארדים כדי להקל על ההתמצאות במגרש.
• קוראים לזה פוטבול, אבל הם רצים עם הכדור ביד. לך תבין אמריקאים.
• בכל קבוצת פוטבול מקצועית יש המון שחקנים. זה כי יש קבוצה מיוחדת להתקפה, קבוצה אחרת להגנה, וקבוצות "מיוחדות" נוספות – שלא לדבר על מאמנים, עוזרים, מעסים, רופאים, עורכי דין, ומה לא.
• בפוטבול מנצחת הקבוצה עם הכי הרבה נקודות. את הנקודות צוברים על ידי כניסה עם הכדור לאנד זון של היריב (טאצ'דאון, 6 נקודות, אחריו אפשר לבעוט כדור לשער בשביל נקודה נוספת או לנסות לעשות מהלך טאצ'דאון נוסף בשביל 2); או על ידי בעיטה של הכדור למה שבאופן כללי נראה כמו האנטנות מעל ירושלים, אבל מכונה שער (פילד גול, 3 נקודות).
• פוטבול מחולק לרבעים, כל רבע נמשך 15 דקות משחק נטו. בפועל משחק פוטבול שלם, כולל הפסקת החצי, נמשך כשלוש שעות.
• על מנת להגיע לשטח היריב, הקבוצה צריכה להתקדם מרחק של מינימום 10 יארדים בארבעה ניסיונות. לא הצליחו? הכדור עובר לקבוצה השניה. מסיבה זו, בדרך כלל הניסיון הרביעי של הקבוצה לא יהיה לעבור את שארית המרחק אלא להרחיק את הכדור כמה שרק אפשר.
• קו ההתנגשות (Line of Scrimmage) - קו הרוחב עליו מונח כדור הפוטבול בתחילת המהלך.
שחקני טנסי חוגגים | צילום:
רויטרס
התקפה: לעמוד מול עדר פילים מסתערים
קבוצת ההתקפה מורכבת מ-11 שחקנים אותם מוביל הקווטרבק. הוא מחליט למי למסור, או למי לתת את הכדור כדי שינסה לרוץ איתו. לפניו עומדים חמישה שחקנים אשר תפקידם הוא להגן עליו מהמטורפים בקבוצה השניה שינסו להפיל אותו. באותו הקו של חמשת השחקנים עומדים לפחות עוד שלושה שחקנים, אשר יכולים לעזור בחסימות או לנסות לתפוס מסירות. חוץ מזה יש עוד שני שחקנים שיכולים לרוץ עם הכדור, לחסום או לתפוס מסירה.
מהלך התקפה סטנדרטי מתחיל בהעברת מסרים: הקווטרבק מקבל הוראות מהמאמן, ואז מעביר את התוכנית לשחקנים כדי שיסתדרו במבנה מסוים. אחרי שכולם הסתדרו, הסנטר (השחקן האמצעי מבין החמישה הקדמיים) מוסר את הכדור לקווטרבק, והמהלך מתחיל.
הקווטרבק, כאמור, יכול לתת את הכדור למישהו שינסה לרוץ דרך ההגנה, הוא יכול לרוץ בעצמו עם הכדור, והוא יכול לנסות למסור. בפוטבול מותר למסור קדימה פעם אחת בלבד, ורק בתנאי שהמוסר נמצא מאחורי הקו ההתחלתי ממנו המהלך התחיל. אם הקווטרבק מסר, אך המסירה לא נתפסה, המהלך מופסק והקבוצה המתקיפה מאבדת ניסיון. אם המסירה נתפסה, והשחקן מופל למגרש או יוצא מהקווים - המהלך הבא יתחיל מאותה נקודה.
בכל אופן, איך שלא יהיה, מדובר במשחק שבו הריצה תופסת חלק משמעותי – אולי יותר מכל ספורט אחר. הרצים האחוריים הם מהאתלטים המרשימים ביותר שיש בספורט מקצועני - הם רצים במהירות, משנים כיוון, מסתובבים, מנערים שחקני הגנה שמנסים להפיל אותם, ומצליחים לעשות את כל זה תוך שהם מחזיקים בכדור.
גם התופסים, או בשמם הלועזי רסיברים, נותנים חתיכת הופעה על המגרש. הם לא סתם רצים במגרש ומחכים שימסרו להם, אלא רצים במסלול שהוגדר להם מראש ובדרך כלל יודעים מתי הם צפויים לקבל כדור. כך שבתרגיל התקפה מתוכנן היטב, רסיבר יכול לרוץ במסלול שלו, להושיט ידיים קדימה, ולתפוס כדור שנוחת ישר אל תוך ידיו. באותו אופן, קווטרבק טוב מוציא מהיד שלו כדור שאפשר להתבלבל בינו ובין קליע.
צילום:
רויטרס, רויטרס1
הגנה: להסתער כמו פילים מטורפים
גם בקבוצת ההגנה יש 11 שחקנים, אבל בניגוד לתוקפים הם רשאים לזוז איך שהם רוצים. בדרך כלל, אפשר יהיה להבחין בשורה אחת או שתיים שעומדת מול חמשת שחקני ההתקפה הקדמיים, וכמה אחרים שמפוזרים לרוחב המגרש. המטרות שלהם: להגיע אל השחקן היריב עם הכדור ולהפיל אותו, לנסות לחטוף מסירה (שחקן ההגנה שתפס את הכדור יכול לנסות לרוץ לכיוון השער של ההתקפה, ויכול גם להבקיע טאצ'דאון), או להגיע אל הקווטרבק ולהיכנס באמ-אמא שלו. כמובן שצריך לעשות את זה או בזמן שהכדור עדיין נמצא אצל הקווטרבק, או שלוש עשיריות השניה אחרי שהוא שחרר מסירה. הסיבה פשוטה: קווטרבק שמפחד שיכנסו בו מוסר פחות טוב ופחות מדויק, ואם מצליחים להפיל אותו מאחורי קו ההתנגשות, ההתקפה מאבדת יארדים.
ניקוד: רק קצת פחות גרוע מטניס
אם התקפה מצליחה להיכנס לתוך שטח היריב, יש לנו טאצ'דאון שמזכה את התוקפים ב- 6 נקודות. אחרי כל טאצ'דאון הקבוצה יכולה לבחור אם היא בועטת בכדור אל בין קורות השער, שזה שווה נקודה אחת, או מנסה להבקיע בניסיון אחד טאצ'דאון ממרחק 2 יארדים, שזה שווה שתי נקודות. בעיטה אל בין קורות השער שלא אחרי טאצ'דאון שווה שלוש נקודות.
בעיטות: בעט, פלקסיקו, בעט
ישנם במשחק שלושה סוגים של בעיטות. הראשון הוא בעיטת הרחקה. השחקן הבועט (נקרא punter) מקבל מהסנטר מסירה, ובועט קדימה. בעיטה כזו משמעה בדרך כלל ויתור על אחזקת הכדור, אשר עובר לקבוצה השניה. סוג הבעיטה השני הוא בעיטת שער שדה. הסנטר מוסר את הכדור לשחקן, ובתזמון מדויק מגיע הבועט ומנסה להשחיל את הכדור בין הקורות. לא משימה קשה מ- 20 יארד; משימה לא פשוטה בכלל מ- 50 יארד. הסוג האחרון של הבעיטות הוא בעיטות פתיחה, בהן הכדור מונח על מחזיק פלסטיק קטן, ואז בועטים בו.
אה כן, ובפוטבול יש את המעודדות הכי שוות באמריקה | צילום:
Al Messerschmidt, GettyImages IL
עבירות: כי כשפיל של 150 קילו עושה עליך פאול, זה כואב
כל אחד משבעת השופטים שעל המגרש יכול לזרוק דגל צהוב כשהוא מזהה עבירה. כשהמהלך נגמר, בוחנים ביחד עם השופט הראשי את העבירה, והאחרון מודיע לקהל (יש לו מיקרופון) מה היתה העבירה, מי ביצע אותה ומה העונש.
על עבירות התקפה העונש הוא ללכת אחורה מספר מסוים של יארדים (5, 10 או 15). על עבירות הגנה העונש הוא הפוך: הקבוצה התוקפת מתקדמת.
העבירות קשורות בעיקר במגע עם שחקן שאינו מחזיק בכדור. לגבי שחקן שכן מחזיק בכדור – התשובה היא שחוץ מלתפוס לו בברזלים על הקסדה או לשים לו רגל, אפשר לעשות לו הכול.
מסירות: כי מי שלא ראה קווטרבק מעביר שישים יארד, לא ראה שמחה מעודו
מסירות הופכות את הפוטבול לספורט יפהפה. כמה חוקים לגבי זה: אם המסירה היתה קדימה, והיא פגעה בקרקע או יצאה אל מחוץ תחומי המגרש, זוהי מסירה שלא הושלמה: ההתקפה מאבדת דאון אחד, ומתחילים את המהלך הבא מאותו המקום של המהלך הנוכחי. אפשר למסור גם הצידה וגם אחורה - במקרים האלה אם הכדור פוגע ראשית כל ברצפה, הוא נחשב "כדור חי", וכל מי שיתפוס אותו ראשון יוכל להחזיק בו, כולל כמובן ההגנה.
במהלך המשחק שניים מהשופטים קובעים היכן יש להניח את הכדור, והאם ההתקפה הצליחה לעבור את עשרת היארדים שלה או לא (הרבה פעמים השופטים מזמינים שרשרת מדידה ומכריזים שחסרים לקבוצה עוד שבעה אינצ'ים כדי להגיע ליעד). איך קובעים איפה מניחים את הכדור? הכלל אומר שהמהלך הבא מתחיל מהנקודה בה נעצר המהלך הקודם, אלא אם כן היתה עבירה או מסירה שלא הושלמה. בפועל זה אומר שמתחילים מהנקודה בה הפילו את השחקן הקודם.
